עובדה או אגדה

גיל קדרון - אגדה:

המספרים של שאקיל (19 נקודות, 9.3 כדורים חוזרים ו-1.4 חסימות) הם הנמוכים בקריירה שלו, אבל הם גם מספרים רק חצי מהאמת. פט ריילי ראה שנגמר לביג גאי שלו הדיזל בפלייאוף, אז הוא החמיץ כמה משחקים ולא היה במיטבו כשהיו צריכים אותו - בגמר המזרח מול הוואלאסים ודטרויט. אי לכך ובהתאם לזאת הוא משחק מספר נמוך ביותר של דקות בשביל שחקן ברמתו - 28.3 בממוצע. מה שאומר שהסטטיסטיקה שלו דווקא לא רעה בכלל. וזה גם אומר שבמאני טיים של העונה הוא יהיה צעיר ורענן. טוב, אולי לא צעיר, אבל בטח רענן. לא הייתי מזלזל במה שהוא יכול לעשות אז, ובהבדל שמורגש כשהוא על הפרקט.


דן לזר - עובדה:

שאקיל לבד כבר לא מספיק. פעם שאקיל יכול היה לקחת את הלייקרס על הגב, גם כשקובי היה ילד. אבל, בשנתיים-שלוש האחרונות חל פיחות במעמדו של הדיזל, ונראה שהוא לא מטיל יותר צל שאי אפשר להתחמק ממנו. נכון, אם דווין וויד ושאר הצוות המסייע יהיו בריאים ובכושר, למיאמי יש את הכלים ללכת עד הסוף, אבל ההצהרה האחרונה של פט ריילי לגבי חוסר בטחונו באימון בשנה הבאה נובעת, לדעתי, גם מתחושתו שעידן שאקיל על סף סיום


רן קדרון - אגדה:

היה ברור שאחרי הפציעה שלו, שאקיל ייקח אותה באיזי לזמן מה כדי להחלים לגמרי, לא להיפצע שוב, ולהיות בכושר לפלייאוף. מאז שהוא חזר, הוא משחק פחות מ-30 דקות למשחק, והמאזן של מיאמי הוא 5:9. זה לא רע, וככל שהזמן יעבור, שאקיל ישחק יותר. אל דאגה, ההיט יתנו פייט לדטרויט.


אריק גנות - אגדה:

למרות המספרים המאכזבים עד כאן, שאקיל עדיין הסנטר הטוב בליגה, כשהוא רוצה כמובן. הגיל האט אותו, אבל כרגע, בגלל הפציעות, הוא משחק בחצי הילוך מתוך הבנה שלפלייאוף הוא יגיע גם כך, והכי חשוב שישמור על עצמו בדרך לשם. ברגעים הקובעים אנחנו נראה את המפלצת שהתרגלנו לראות עוד מתקופת האליפות -עד להפסד בסדרה קשה מול דטרויט.

גיל קדרון - עובדה:

רד אאורבך וג'רי ווסט היו האחראים לבניית השושלות הגדולות של שנות ה-80, וכיום המומחים הגדולים ביותר בליגה הם גרג פופוביץ' את אר.סי. ביופורד וג'ו דומארס. ניהול טוב הוא הדרך להצלחה ארוכת טווח, והפיסטונס והספרס ימשיכו לחלק ביניהן אליפויות עד סוף העשור. זה לא אומר שאף קבוצה אחרת לא תוכל להפריע (פיניקס, מיאמי, דאלאס, אינדיאנה, קליבלנד), הרי היו גם קבוצות אחרות שזכו בתארים באייטיז, אבל אין ספק בדבר מי יהיו שתי הקבוצות הבכירות ושתי הפייבוריטיות בשנים הקרובות.


דן לזר - אגדה:

הפיסטונס והספרס לא יכולות להיות הלייקרס והסלטיקס של דורנו כי אין להן את ההילה של הקבוצות הגדולות ההן. דאנקן זה לא קארים (ללא קשר לשאלה מי יותר גדול); מאנו ופארקר הם לא וורת'י ומג'יק; טיישון פרינס וצמד הוואלסים לא נהנים מן הקונצנזוס ממנו נהנו לארי בירד או קווין מקהיל; ובזמן שבוסטון נחשבה תמיד כמועמדת טבעית לאליפות, כמו קבוצה אריסטוקרטית, דטרויט בדרך כלל מגיעה כאנדר דוג, לא כמי שמקבלת ריספקט כמו הגדולות באמת.


רן קדרון - עובדה:

יש הבדל סגנוני רב בין הלייקרס והסלטיקס לפיסטונס והספרס, שתי קבוצות שמשחקות בצורה הגנתית, ולאף אחת מהן אין איזה מג'יק או בירד. אבל אלו הן שתי היריבות היחידות שיכולות להפריע אחת לשנייה לזכות בתארים כרגע. פיניקס, דאלאס, אינדיאנה, מיאמי וקליבלנד (אם לברון יישאר שם) יוכלו לעקוץ פה ושם, אבל אין ספק ששתי הקבוצות האלה הן הקבוצות שצריך לנצח. ואחרי פלייאוף כמו שהיה לנו בשנה שעברה, יש ביניהן יריבות מרה. מה שחסר הוא שלדאנקן יהיה קצת יותר פלפל כדי שיהיה בין שתי הפינאליסטיות של אשתקד קצת דם רע.


אריק גנות - עובדה:

קשה לראות זאת בגלל המחסור בווירטואוזים בקבוצות המדוברות, אבל לראשונה בהרבה זמן חזרנו למצב שבו יש שתי ענקיות שנמצאות בשני הקונפרנסים. דטרויט היא אחת מקבוצות ההגנה הטובות ביותר בהיסטוריה, עם התקפה קבוצתית מתואמת וחמישה שחקנים שיכולים לעשות הכל. סן אנטוניו היא מופת של הגנה מעולה והתקפה שיודעת להביא לידי ביטוי את היתרונות של כל השחקנים בראשות דאנקן. לא אתפלא אם 10 שנים מהיום ידברו על היריבות של שנות האלפים כמו על היריבות בין הלייקרס והסלקיס בשנות ה-80.

גיל קדרון - עובדה:

רוב הקבוצות שבנו על צעירים מבלי להשאיר להם שחקנים ותיקים שיתנו דוגמא אישית - נכשלו. אלא אם כן אותם צעירים היו חבר'ה ווינריים שעברו חוויות מחשלות בקולג'ים. לדני איינג' אמנם יש את פול פירס וריקי דיוויס כחבר'ה המנוסים, אבל לראשון אין את הגן הספציפי שהופך אדם למנהיג, והשני הוא פשוט ערס (ערס חמוד, אבל ערס). התוצאה היא שהלגיונות של הצעירים מאבדים כיוון, ואחד מהם טוני אלן, כבר עשוי לעשות את דרכו החוצה מהליגה בעקבות בעיות פליליות.

דן לזר - אגדה:

לבוסטון לא היו הרבה ברירות, ובכלל, מה נשאר להם יותר מאשר לבנות מחדש את היסודות, בזמן ששום דבר אחר מלבד פול פירס לא באמת מהווה פקטור רציני בליגה הטובה בעולם? ומעבר לכל זה, יש בעיר השעועית הרבה כשרון בדמות אל ג'פרסון, דלונטה ווסט, ג'ראלד ואוריאן גרין וגם ריקי דיוויס עדיין בקושי בן 26. אז, למה ללכת על חוזים גמורים של שחקנים מתבגרים, כשיש יסודות עם עתיד מבטיח?

רן קדרון - אגדה:

נכון, הסלטיקס גרועים השנה. אבל אם הם יישארו עם פירס, יעשו אולי טרייד לאחד הצעירים הם ייראו טוב מאוד, ובשנה הבאה ייאבקו על מקום בפלייאוף. עם אל ג'פרסון ודלונטה ווסט, לדעתי, העתיד יהיה טוב.

אריק גנות - עובדה:

זה לא רעיון גרוע לבנות על כמה צעירים מסביב לכוכב מנוסה ועוד ותיק או שניים סבירים, אבל הסלטיקס בחרו להיבנות על שחקנים שרחוקים מלהיות מניות בטוחות. ג'פרסון הוא גדול וחזק, אבל מאוד לא מלוטש ויכול להיהפך לפלופ. ווסט הוא שחקן רבגוני, אבל לא ממש טוב בשום אספקט ספציפי. בניגוד לשיקגו, שנבנתה על שחקנים שהוכיחו את עצמם, בוסטון הימרה על בליינד -וטעתה.