החמישייה הטובה
1. וינסניטי. וינס קרטר נבחר לשחקן החודש במזרח, ובצדק. האיש על האש ונותן מספרים מטורפים, בדרך לשיפור העמדות הניכר של ניו ג'רזי בתקופה האחרונה (8 ניצחונות רצופים, ומקום ראשון בבית האטלנטי במזרח). בשבוע האחרון בלבד רשם וינס ממוצע של 33.6 נקודות לערב, כולל שיא קריירה של 51 נקודות מול מיאמי, והוסיף למספרים הללו גם 6.2 כדורים חוזרים ו-5 אסיסטים. הוא גם קולע בסך הכל 9 משחקים ברציפות 20 נקודות או יותר, מתוכם 5 משחקים של 30 או יותר. זה וינס שכל אוהדי הכדורסל היו רוצים לראות.
2. יקיצה טבעית. אחרי שנת חורף ארוכה, אנדריי קירילנקו חוזר לחיים ונראה יוצא מן הכלל. בשבוע האחרון רושם הקלצ'ניקוב 17.2 נקודות למשחק, 9.4 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 2.8 חטיפות ו-3.4 חסימות. לשיאו הגיע הפורוורד במשחק השני השבוע מול הלייקרס, ורשם שורה סטטיסטית מדהימה של 14 נקודות, 8 כדורים חוזרים, 9 אסיסטים, 6 חטיפות ו-7 חסימות. קשה בכלל לעכל את המספרים הללו, וראוי לציין שרק ולאדה דיבאץ' ב-1995 וג'מאל טינסלי ב-2001 רשמו מעל 5 ב-5 קטגוריות שונות של המשחק, בערב אחד. AK47 עשה זאת כבר שלוש פעמים...
בינתיים, על הגב (הבריא, בלי עין הרע) של קירילנקו יוטה עפה לחמישה ניצחונות רצופים, ופתאום נראית כמועמדת לגיטימית לזכות במקום הראשון בבית הצפון מערבי, ועל ידי כך באחד משלושת המקומות הראשונים במערב בסך הכל. מי היה מאמין בזה לפני שבועיים או שלושה? זו האיכות שמביא אתו אנדריי למשחק.
3. ערב לדורות. מעטות הפעמים בהן ציינתי בטור הזה משחק מסוים. בדרך כלל הדגש מונח על שחקן כזה או אחר, קבוצה בכושר עולה או יורד או תופעה מעניינת. אבל השבוע בניו יורק התקיים אחד המשחקים המרתקים, המרגשים והמעולים של העונה כולה, עם תוצאה נדירה שכוללת 277 נקודות ו-3 הארכות, בין הניקס המקומיים לפיניקס סאנס. ניו יורק החלשה הייתה נואשת לניצחון, פיניקס לא רצתה לוותר, והתפתח משחק עם מספרים מטורפים, 60 דקות על הפארקט לשון מאריון, ושיא קריירה של 39 נקודות, עוד שיא קריירה של 22 אסיסטים לסטיב נאש ומשחק חיים לרוקי דיוויד לי, עם 23 נקודות ו-15 ריבאונדים. התוצאה הסופית פחות קריטית (הניקס ניצחו) אבל ההנאה הייתה אין סופית (כמעט מילולית) למי שיכול היה לראות את המשחק (הקהל והצופים בטלוויזיה, אבל לא בישראל).
4. לא עוצר במחסום. כמה משחקני דראפט 2004 נתקעו במחסום המפורסם של "חומת השנה השנייה" (או סופמור סלאמפ בפי האמריקאים) ואינם מספקים את הסחורה המצופה מהם. אמאקה אוקאפור בנסיגה בכל הפרמטרים מן השנה שעברה, בן גורדון כבר לא יהיה השנה השחקן השישי (בפעם השנייה), שון ליבינגסטון עדיין צריך להוכיח שהוא מסוגל לקלוע ולהישאר בריא יותר משבוע ברציפות, ג'וש צ'יילדרס נעלם ואינו פקטור באטלנטה, ויש עוד דוגמאות נוספות. על רקע זה נראית הבחירה הראשונה של דוויט האוורד כמוצלחת ביותר, והוא נראה יוצא מן הכלל, וכמי שרק הולך ומשתפר, בדרך להפיכתו הסופית למפלצת משומנת ומפחידה.
גם השבוע, כמו בכל שבוע למען האמת, דוויט סיפק את הסחורה, עם דאבל דאבל כמעט פק"ל, כמו כרטיס עבודה במשרד, ריבאונדים ללא הכרה (שני בליגה עם 12.4 למשחק), ותרומה בלתי פוסקת להתקפה ולהגנה של אורלנדו המתעוררת (עם חזרתו של גראנט היל לעניינים). דוויט האוורד הולך להיות ענק, והוא רק בן 20.
5. המערב של המזרח. דלונטה ווסט צובר ביטחון ותאוצה. בחמשת המשחקים האחרונים שלו, ווסט קולע 15.4 נקודות (ב-69 אחוזים מן השדה!), קולע 2.2 שלשות למשחק, מוריד 3.8 ריבאונדים לערב ומוסר 5.4 כדורים לחברים. ווסט קנה לו מקום קבוע בחמישייה של בוסטון המדדה, ומהווה נדבך מהותי בבניית הקבוצה לעתיד, והוא רק בן 22. הוא תורם כמעט בכל הקטגוריות האפשריות, קולע, זורק שלשות, מוריד כדורים חוזרים, מוסר, חוטף ואפילו חוסם. ווסט הוא לא השחקן המושלם, ולא המרשים ביותר שתראו בכל משחק של בוסטון, אבל הוא שחקן נהדר, בתקופה טובה, ושווה לעקוב אחריו.
החמישייה הרעה
1. טלנובלה. החיים של קובי בריאנט הם טלנובלה, ואולי אם לא היו כאלו, יכול היה להיות שחקן טוב אפילו מזה שהוא היום. יחסי האנוש שלו הועמדו בספק למן העונה הראשונה בקריירה שלו, הוא לא הסתדר עם שאקיל, עם מאלון, עם פייטון, עם צ'אקי אטקינס. היה לו ריב מתוקשר עם ריי אלן ועם שחקנים אחרים בליגה, והשבוע נוסף לרשימה למאר אודום, אשר מזה זמן מה ידוע שהם אינם מדברים והשבוע היו על סף חילופי מהלומות. הוסיפו לזה את ההרחקה לשני משחקים עקב עבירה מכוערת על מייק מילר ותקבלו שבוע מכוער למדי שעבר על קובי בריאנט, האיש שגם בעונתו העשירית בליגה, והוא רק בן 27, עדיין לא מראה סימנים של רגיעה.
2. השד של ה-NBA. דיימון סטודמאייר השתלב יפה בממפיס המרעננת, ונראה היה כי היציאה מן הדוגהאוס של פורטלנד עושה לו רק טוב. הוא הניע את המשחק של הדובים יפה, הוא היה אהוד שם והחיים נראו יפים. עד השבוע. סתם כניסה לסל הסתיימה בפציעת ברך מסיימת עונה, ובמפח נפש עצום עבור מייטי מאוס, שלא הפסיק למרר בבכי. גראנט היל אמר השבוע שגוף האדם לא בנוי ללחצים של עונת NBA, וכשזה בא מהפה של אחד כמו היל, אי אפשר שלא להסכים.
3. ניהול כושל. בשישה בדצמבר הפיל רון ארטסט את הפצצה, ודרש לעזוב את אינדיאנה. מאז הוא ביקש לחזור, ביקש ללכת, ביקש לשבת, לעמוד, לרוץ, לבעוט, לישון, לשתות ולשחק קלפים. האיש, ללא ספק, לא יודע מה הוא רוצה ומה הוא עושה, ואי אפשר לסמוך עליו. באינדיאנה הבינו את העניין והכריזו שהוא לא ישחק יותר במדי המועדון. אלא שמאז עבר חודש, ולא קרה כלום. טרייד לא היה, ארטסט יושב בבית והקבוצה הולכת מדחי אל דחי, במקום הרביעי והמאכזב בבית המרכזי במזרח. אז אחד משניים- או שאין הצעה ממשית על השולחן עבור רון רון, או שהניהול באינדיאנה כושל, כי ארטסט אחד בבית לא עוזר לקבוצה, כמו שכל אחד אחר, על הפארקט, היה עושה.
4. רגרסיה. שיקגו נראתה בשנה שעברה כמו הדבר הבא. קבוצה של שחקנים צעירים, רעבים, מוכשרים כמו שדים ובעיקר מגובשים ונלחמים, רשמה את המאזן השלישי בטיבו במזרח, והפסידה בפלייאוף לוושינגטון בגלל פציעות וחוסר בשלות. השנה, כך נראה היה, נעשו כל הפעולות הנכונות על מנת לקדם את המועדון צעד אחד קדימה לקראת ההישגים המשמעותיים הראשונים מאז ימי מייקל ג'ורדן. והנה, השבוע האחרון הוא בבחינת שפל חדש במצבו של המועדון, בעונה המצטיירת כבינונית ביותר, במקרה הטוב, וכרעה במקרה הריאלי. שיקגו מתייצבת כעת במקום האחרון בבית המרכזי במזרח, ועם 8 הפסדים רצופים פשוט אין לה מה למכור. קפטן קירק לא פוגע, טייסון צ'נדלר בחלום בלהות, בן גורדון כבר מעורב בדיבורי טרייד והמצב, איך לומר, לא מלבב.
5. צ'רלי וחצי. פינת כריס קרוס, ע"ש כריס מיהם, שמחה לארח הפעם את צ'רלי וילאנובה, הרוקי המחונן של טורונטו. צ'רלי V, אשר זכה זה מכבר בתואר רוקי החודש (בצוותא עם כריס פול) של חודש דצמבר, סיים את 2005 עם תצוגה נאה מול אינדיאנה, שכללה 25 נקודות (70 אחוזים מן השדה) ו-10 ריבאונדים. והנה, חלפו להן חגיגות ה"ניו יירס איב" ולמשחק מול אטלנטה התייצב צ'ארלי אחר לגמרי, ורשם רק 2 נקודות, ב-0 אחוזים עגולים ומרשימים מהשדה, הוסיף 2 ריבאונדים וקינח באיבוד משובב. אין ספק צ'רלי, כריס מיהם יקיר המדור גאה בך, עלה והצלח.
צופים 5
גם השבוע נציין את חמשת המשחקים המעניינים והמומלצים הצפויים לנו במהלך השבועיים הקרובים. לא בטוח שתוכלו לראות אותם בארץ, אבל שווה לנסות.
א. בין שישי לשבת, 7.1.2006, ממפיס מארחת את יוטה. שתיים מהקבוצות החמות בליגה, וקרב אישי בין שניים מן האירופאים הטובים בליגה, AK47 נגד פאו גאסול.
ב. בין שישי לשבת, 7.1.2006, פיניקס מארחת את מיאמי. מובילת הבית הפאסיפי במערב תארח את ריילי, שאקיל וויד, היישר מן המקום הראשון בבית הדרום מזרחי של המזרח.
ג. בין שבת לראשון, 8.1.2006, הקליפרס מארחת את הלייקרס. עדיין מעניין לראות מה המצב בהוליווד. שתי הקבוצות בתקופה לא כל כך טובה.
ד. בין חמישי לשישי, 13.01.2006, סאן אנטוניו מארחת את דטרויט. לא באמת צריך להציג את שתי הקבוצות, בעוד מפגש פיסגה בין הטובות בליגה.
ה. בין שבת לראשון, 15.01.2006, פיניקס מארחת את קליבלנד. אי אפשר בלי לברון, וכשהוא מגיע אל המערב הפרוע, צפוי משחק משחק.