הכל עומד במקום: סיכום העונה השנייה של עמרי כספי ב-NBA

הגענו לשלב הסיכומים של העונה הרגילה ב-NBA. נתחיל אותו עם סיכום העונה השנייה של עומרי כספי בליגה הטובה בעולם. בעוד שהעונה הראשונה של שחקנים ב-NBA עומדת, בדרך כלל, בסימן התלהבות ראשונית והיכרות עם הרמה והעומס, העונה השנייה עומדת בסימן השגרה המעיקה - הצורך להופיע לכל משחק, 3-4 פעמים בשבוע, בלי אפשרות לנפילות מתח, משברים או סתם חוסר חשק, גם מול אולמות חצי ריקים ויריבות חלשות.

במקרה של כספי, המעבר בין השנים היה חד במיוחד. עם שלם התלהב יחד איתו בעונה הראשונה ונכנס יחד איתו לאווירת השגרה של העונה השנייה. פתאום לא כל משחק סביר שלו הוא כותרת ראשית ולא כל ירידה לספסל היא משבר לאומי, פתאום גם בארץ הקודש מתעניינים הרבה יותר ברכבת ההרים ממיאמי מאשר במסע ההישרדות המתיש של כספי ברוטציה של אחת הקבוצות החלשות בליגה.

בלי האנרגיות הפנימיות והחיצוניות, מבחן השנה השנייה של כספי הפך לקשה במיוחד. בשורה התחתונה - הוא זוכה בו לציון בינוני ומטה.

במבט כללי על המספרים, לא ניכר שום שיפור מעונת הרוקי. אפילו להיפך - הוא קולע קצת פחות ובאחוזים פחות טובים. השינוי המרכזי בין שתי העונות הוא שהשנה כמעט חצי מהזריקות של עמרי היו מטווח השלוש, הוא בעצם הפך לספוט-אפ שוטר לכל דבר. מדובר בתפקיד חשוב ב-NBA, לכל קבוצה יש לפחות שחקן אחד כזה, הבעיה היא שעם 37 אחוזים מחוץ לקשת כספי הוא לא ספוט-אפ שו?טר משובח במיוחד. זה אחוז טוב לשחקן מגוון ששלשות הן חלק מהרפרטואר שלו, זה לא אחוז טוב לשחקן ששלשות הן רוב מה שהוא תורם למשחק ההתקפה.

מבחינתי, נקודת המפתח בעונה הזאת הייתה משחק ההגנה של כספי. גם בנקודה הזאת קשה להצביע על שיפור. למרות שמדי פעם הוא לקח על עצמו לשמור על שחקנים בכירים, עמרי התקשה למצב את עצמו כשומר אישי איכותי. במקרה הטוב הוא נחשב לסביר. זאת הייתה הסיבה לכך שהוא איבד את המקום בחמישייה בחצי הראשון של העונה לדונטה גרין שנחשב לסטופר של הקבוצה, למרות שמבחינה התקפית גרין היה מזעזע.

הבשורה הרעה ביותר מבחינת כספי היא שעושה רושם שהוא כבר לא שחקן שסקרמנטו בונה עליו. את עונת הרוקי הוא סיים כסמול פורוורד העתידי של הקבוצה, את עונת הסופמור הוא מסיים שני בהיררכיה לפרנסיסקו גרסיה המגוון יותר ועם תחושה שמסתובבים בליגה עשרות שחקנים שמסוגלים לתת בערך מה שהוא נותן. לקראת הדד-ליין, שמו הוזכר מדי פעם כאופציה לטרייד. זו אינדיקציה די ברורה למעמדו המתערער בקבוצה.

הבשורה הטובה ביותר מבחינתו היא שאחרי הכל, הוא שרד את העונה הזאת כשחקן רוטציה. לעומת שנת הרוקי, הפעם העליות והירידות היו מתונות, גם בתקופות חלשות הוא ידע לתת מדי פעם משחק טוב שהשאיר אותו בעניינים. שחקנים רבים נכשלים לחלוטין במבחן השנה השנייה, נדחקים לקצה הספסל ומעשית נפלטים מהליגה. כספי היה רחוק מלהצטיין במבחן הזה, אבל הוא דאג לקבל ציון עובר ולהמשיך לשנה הבאה. זה ממש לא מובן מאליו, בטח בהתחשב בנסיבות.

הנסיבות. מי שרוצה יקרא להן תירוצים, אבל הוא יפספס את התמונה המלאה. גם שחקנים הרבה יותר מוכשרים מכספי זקוקים לסיטואציה טובה כדי להתפתח. אף אחד לא תלוי רק בעצמו והמון תלוי במזל - בליפול על הקבוצה הנכונה, המאמן שיודע לפתח שחקנים, הכוכב שיש איתו תיאום מוצלח, ההנהלה שיודעת לספק שקט ובטחון. לאחר שבעונת הרוקי סקרמנטו הייתה קבוצה טובה מאוד עבור עומרי, השנה...אין לי איך לתאר את הקינגס של השנה אלא בעזרת המונח "הקבוצה הזאת".

כל שנה יש את "הקבוצה הזאת" - זאת שבשלב מוקדם מאוד מתפרקת, שלא מצליחה לגבש רוטציה ברורה, שמחליפה חמישיות כל שבוע, שהמאמן לא מצליח להחזיק בה את השחקנים. גולדן סטייט של נלי בשנתיים הקודמות הייתה הקבוצה הזאת, הניקס של לארי בראון הייתה הקבוצה הזאת, השנה הכבוד המפוקפק היה שייך לסקרמנטו של פול ווסטפאל.

במהלך העונה, רק לשחקן אחד היה מקום קבוע בחמישייה של ווסטפאל - טייריק אוונס. כל השאר זגזגו בין חמישייה לספסל ובין 35 דקות ל-15. השינוי יכול היה לקרות בין לילה ולהתהפך לחלוטין אחרי חודש. משחק קבוצתי לא היה קיים בלקסיקון של הקינגס, השחקנים היחידים שהצליחו להתבלט היו אלה שמסוגלים לייצר לעצמם את הזריקות - אוונס, דמרקוס קאזינס ולאחרונה מרכוס תורנטון.

כספי לא היה לבד - אף אחד מהרול פליירס לא מצא את מקומו, אף אחד לא הצליח לפתח משהו חדש במשחק שלו, אף אחד לא השתפר ביחס לעונה שעברה. לא טייריק, גם לא אודריך, לנדרי, ג'ייסון תומפסון, גרין או גרסיה. מאוד קשה להשתפר כשאין בסיס קבוע של רוטציה ברורה ואין רוטינה שניתן לסמוך עליה.

לצפות דווקא מכספי להשתדרג במערכת כל כך רעה זה לצפות ליותר מדי. עמרי הוא שחקן שצריך שיידעו להפעיל אותו - לזהות את התנועות שלו, לרוץ איתו, להתלהב איתו. השנה התחושה הייתה שהתנועה והאנרגיות שלו פועלות בוואקום, אף אחד בכלל לא שם לב אליהן. לכן מה שנשאר זה לזרוק שלשות.

במצב העניינים הזה, טרייד הוא לא אופציה רעה במיוחד. אמנם סקרמנטו אמורה להחליף מאמן וקשה להאמין שהרוטציה תישאר מבולגנת כל כך, אבל גם בלי קשר לווסטפאל מדובר בסיטואציה לא טובה - קבוצה שעמוסה בשחקני כנף (בטח עכשיו עם תורנטון) ועם כוכבים שלא מתאימים לרול פליירס מהסוג של כספי. בנוסף לכך, מבחינת האופי והגישה למשחק כספי יוכל להשתלב טוב בקבוצה מנצחת.

התחושה שלי היא שעונה נוספת בסקרמנטו עלולה להיות קשה במיוחד. במקרה הטוב היא תאפשר לו להמשיך לדרוך במקום בדומה לחבריו לקבוצה תומפסון וגרסיה. רול פליירס שנתקעים בקבוצות גרועות או בינוניות נוטים לדרוך במקום.

ההשוואה שנראית לי הכי מתאימה היא ברנדון ראש, שנראה כמו הבטחה גדולה בעונה הרוקי באינדיאנה ומאז כבר שנתיים אמור לפרוץ כל רגע אבל תקוע במקום. גם קורטני לי הרגיש הרבה יותר טוב כצלע חמישית באורלנדו מאשר כשחקן שציפו ממנו ליותר מדי בקבוצות שלא התאימו לו. אירופה מלאה גם בשחקנים שאחרי שנתיים סבירות ב-NBA נעלמו בשנה השלישית והעדיפו לוותר.

לעומת זאת, לא חסרות גם דוגמאות לשחקנים שברגע שמצאו את הסיטואציה הנכונה הפכו לשחקנים משמעותיים. השנה, למשל, למדנו להכיר את דורל רייט, שאחרי שנים בהן היה שחקן שולי במיאמי פורח בגולדן סטייט. סטיב נאש היווה סיטואציה נכונה עבור רבים - בוריס דיאו הפך לשחקן חשוב בקונטנדרית אחרי שנתיים של כלום באטלנטה, גא'רד דאדלי וצ'אנינג פריי הפכו רק איתו לשחקני NBA אמיתיים. מרקו בלינלי נעזר בכריס פול כדי להפוך לשחקן יעיל אחרי כמה שנים גבוליות.

אם כספי ימצא את עצמו בקבוצה שמשחקת מהר עם פוינט גארד שיודע להפעיל שחקנים שעושים הרבה תנועה, יהיה לו הרבה יותר קל לפרוץ.

אבל אי אפשר פשוט לקוות שהוא ייפול על סיטואציה אידיאלית. אי אפשר גם להתעלם מההבדל בין שנת הרוקי המוצלחת שלפניה הוא בעיקר התאמן לקראת ה-NBA, לשנת הסופמור המאכזבת שלפניה בעיקר שיחק בנבחרת משחקים שאין להם קשר למה שהוא עושה מעבר לים.

כדי לא להיות תלוי במפגש עם סטיב נאש, כספי יהיה חייב לשפר כמה אלמנטים - היכולת לשים כדור על הרצפה, הסיום מתחת לסל וההגנה האישית הם שלושת הבולטים. לא חסרות גם דוגמאות של שחקנים שבשלב מסוים לקחו את עצמם בידיים ופשוט השתפרו - השנה ניתן לציין את ארון אפללו, ווילסון צ'נדלר וסי ג'יי מיילס כדוגמאות לשחקני כנף שהפכו לשלמים יותר.

לכן, אולי הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לכספי זו השביתה שכנראה תקרה בעונה הבאה. הייתי ממליץ לו לוותר על חזרה למכבי תל אביב כדי לנצל את הזמן הזה לעבודה על המקומות בהם הוא צריך להשתפר כשחקן NBA. הוא כבר הוכיח שהוא מסוגל לפתח יכולות שלא היו לו, הוכיח שיש לו את האופי הנדרש להיות מהשחקנים שמסוגלים להפוך לטובים יותר ככל שהזמן עובר. בעונה הבאה, מתי שהיא תתחיל, הוא יידרש להוכיח את זה שוב.