חוקי הג'ונגל

מאזן בעונה שעברה: 70:12

סיימו את העונה: במקום האחרון בליגה, עם אחד המאזנים הגרועים בתולדות הליגה.

שלושה שבועות לסיום העונה היה נראה שהנטס, על סגלם הצעיר והמבטיח והבעלים החדש והמולטי מיליארדר, נמצאים בדרך הבטוחה לניפוץ המאזן הגרוע ביותר בכל הזמנים כשבמאזנם 7 נצחונות עלובים בלבד לעומת 63 הפסדים. אלא שאז, כמו גרסה נכה במיוחד של אינדיאנה ג'ונס, הצליחה הקבוצה להתגלגל ברגע האחרון מתחת לפתח הנסגר תוך שהיא אוספת 5 נצחונות ב-12 המפגשים האחרונים של העונה, רובם אמנם מול קבוצות שחשבו שהליגה נגמרה ושכחו להגיע לאצטדיון, אבל בשורה התחתונה הצליחה הקבוצה להינצל מהחרפה ולהשאיר את הסיקסרס מודל 73' בספרי ההסטוריה.

לא מעט אחראים היו לכשלון הקבוצה, שהתייצבה לעונת 2009/10 עם סגל צעיר ומוכשר, וסיימה אותה מאחורי מיניסוטה: קורטני לי שסומן כמועמד לפרוץ הוכיח לעולם שהוא עדיין רחוק מלהיות משהו מעבר לשחקן משלים, יי ז'יאנליאן המשיך לשמש כמניה פחות בטוחה מזו של הליהמן ברודרס, וטרנס וויליאמס המוכשר נשלף מאוחר מדי מהבוידעם לאחר שהתייבש שלושת רבעי עונה מאחורי בובי סימונס וג'ארוויס הייז.

אולם האשם העיקרי בפיאסקו היה ללא ספק הרכז והמנהיג לכאורה – דווין האריס, שהגיע לאחר עונת פריצה מצויינת וקיבל את מושכות ההנהגה מוינס קרטר כשהן במצב יציב למדי, אלא שהרכז הצעיר לא הצליח להתמודד עם הציפיות ובילה את העונה לסירוגין בין רשימות המאכזבים לבין חדרי המיון. האריס האתלטי התגלה כשחקן שברירי במיוחד והשלים 64 משחקים בלבד, תוך שהוא מצליח לרסק כל קטגוריה סטטיסטית אפשרית, כמו נק' (17 למשחק לעומת 21 בעונה הקודמת), אחוזי שדה (40% לעומת 43.5%),או חטיפות (1.2 לעומת 1.7. והחלק הגרוע מכל הוא שגם בעונה הנוכחית טרם הוחתם השחקן שיוכל להחזיר את האריס לעמדת הסיידקיק שמתאימה לו בהרבה.

וכמו כל אוהד טוב, אין לי ברירה אלא לחפש את עשירית הכוס המלאה שאפשר בכל זאת לקחת מהעונה הזו, ואני מדבר כמובן על ברוק לופז שביסס עצמו בתור אחד הסנטרים היעילים ביותר בליגה בשני צידי המגרש והחוליה האטרקטיבית ביותר בסגל הצעיר שאמור לקלוט לתוכו סופרסטאר מתישהו לפני שנת 2051. כמו כן ראוי לציין את הרוקי הורסטילי טרנס וויליאמס שהיה אחראי ראשי לפיניש הסביר של העונה, ואת כריס דגלאס רוברטס שהראה ניצוצות של כדורסל לפני שנשלח למות על הספסל של מילווקי.

באו: טרוי מרפי (טרייד מאינדיאנה), טרוויס אאוטלו (שחקן חופשי מפורטלנד), אנתוני מורו (שחקן חופשי מגולדן סטייט), ג'ורדן פארמר (שחקן חופשי מלייקרס) , יוהאן פטרו (שחקן חופשי מדנבר). דרק פייבורס (בחירה 3 בדראפט), ג'ו סמית' (חופשי, אטלנטה).

הלכו: קורטני לי (טרייד ליוסטון), יי ז'יאנליאן (טרייד לוושינגטון), קיאון דולינג (חתם במילווקי), כריס דגלאס רוברטס (טרייד למילווקי).

הסיפור הגדול של הקיץ בניו ג'רזי לא היה השחקנים שחתמו אלא דווקא לברון ג'יימס, דווין וויד, כריס בוש, אמארה סטודמאייר, ג'ו ג'וננסון וקרלוס בוזר, שכפי ששמתם לב – אף אחד מהם אינו מופיע ברשימת המצטרפים החדשים אל הקבוצה. כן, מסתבר שהשילוב של תדמית אפורה ועונת שפל אינם בדיוק מגנט הכוכבים עליו בנו הקיץ בניו ג'רזי, גם אם יש לך צעירים מוכשרים, אוליגרך בחרטום, והרבה מאד כסף פנוי מתחת לתקרה.

הנטס שהתחילו את הקיץ בחלומות על לברון ותסריט פסימי שמביא אליהם את בוזר ורודי גיי, גילו לפתע באמצע יולי שהכוכב הגדול ביותר שחתם בקבוצה הוא טראוויס אאוטלו, סקורר חביב מפורטלנד שניצל את המצוקה כדי לחלוב קצת את הקופה הציבורית של רוסיה. אמנם יש שמועות על כך שכרמלו אנתוני מהרהר במחשבה לחתום בנטס בפברואר, אבל יש מספיק סיבות לערער על כך.

בשלב זה, בניגוד למה שקרה אצל מרבית נפגעי קיץ 2010, החלה הקבוצה בתהליך מזעור נזקים והחתימה את אנתוני מורו וג'ורדן פארמר על חוזים סבירים לגמרי, וקינחה בטרייד משובח שהביא אל הקו הקדמי את טרוי מרפי המצוין, שיחד עם ברוק לופז מרכיב יופי של קו קדמי. בסופו של דבר, למרות סגל נטול כוכבים, הצליחה הקבוצה לשדרג כל אחת ואחת מהעמדות שלה, לקראת עונה שבה ינסו הנטס להתרחק מהתחתית הקרה בה בילו את העונה הקודמת, ואולי אפילו לדגדג מלמטה את תמונת הפלייאוף.

שינוי חשוב לא פחות התרחש על הקווים, כשאייברי ג'ונסון – מאמן העונה של 2007 שחותם כבר שנתיים בלשכה, הגיע כדי להכניס קצת סדר ומוראל לחדר ההלבשה המדכדך. הגנרל אייברי שהודח בבושת פנים לאחר עימותים אינסופיים עם כוכבי דאלאס, מגיע הפעם לקבוצה שבה הכוכב הגדול ביותר הוא יוהאן פטרו ואינו צפוי להיתקל בקרבות אגו, אלא דווקא בצעירים שעשויים לקבל בהכנעה את יד הברזל שלו. כיף גדול אולי לא יהיה שם, אבל אחרי הבלאגן ששרר בקבוצה אשתקד, נראה שג'ונסון הוא בהחלט האיש הנכון במקום הנכון.

חמישייה: דווין האריס, אנתוני מורו/טרנס וויליאמס, טרנס וויליאמס/טראויס אאוטלו, טרוי מרפי, ברוק לופז

ספסל: ג'ורדן פארמר, מורו/וויליאמס/אאוטלו, כריס האמפריז, ג'ו סמית', דרק פייבורז, ג'וש בון, יוהאן פטרו.

מאמן: אייברי ג'ונסון (עונה ראשונה)

מועמד לפריצה:

הפריצה של טרנס ווhליאמס החלה בסוף העונה שעברה, אבל הפעם נכנס וויליאמס אל העונה לאחר שקנה את מקומו בלב הצוות המקצועי, שמכיר בעובדה שהצעיר הזה הוא כשרון אדיר שיכול, עם קצת ליטוש, להפוך לשחקן מוביל. כבר בעונתו הראשונה הראה וויליאמס שבהינתן הדקות הוא מסוגל לספק מספרים מגוונים ביותר, וסיים את מרץ ואפריל עם ממוצעים מנקרי עיניים של 14 נקודות, 7 ריבאונדים ו- 5.5 אסיסטים, שהרימו את הקבוצה מעל לרף 9 הנצחונות המדובר. טרם ברור אם וויליאמס ישחק בחמישייה כשוטינג גארד, סמול פורוורד, או שישמש בתור השחקן השישי (הימור שלי – יפתח כסמול פורוורד), אבל מה שבטוח זה שהוא הולך לדבר העונה חזק מאד.

מועמד לדעיכה:

בהנחה שמקומם של האריס, לופז ומרפי מובטח, קשה לחשוב על מועמד טבעי לדעיכה בקבוצה שבה הגיל הממוצע הוא 14 ולמרבית השחקנים אין אפילו שפם בר מצווה להתהדר בו. השחקן היחידי שמקומו ברוטציה הולך להיפגע בסבירות גבוהה מאד הוא ג'וש בון, ששימש בעונה שעברה כמחליפו של הסיני המתפורר. עם קו קדמי משובח כמו לופז את מרפי, פרוספקט מחייב זמן רוטציה כמו פייבורז, ופטרו הנגר, קשה לראות נסיבות שבהן יזדמן בון אל הפרקט, וסביר יותר שיבלה את העונה בלהעביר את ג'ו סמית' את הכביש.

אקס פקטור:

השחקן המאכזב של העונה האחרונה, והשחקן המשתפר של העונה שלפני כן, הוא ללא ספק האקס פקטור הברור של העונה הנוכחית. עם כל הכבוד למורו, אאוטלו, פארמר ואפילו וויליאמס, דווין האריס הוא עדיין הכוכב הבלתי מעורער של הקו האחורי והשחקן שבידיו מופקדות המושכות של הקבוצה. לאחר שבעונה שעברה התברר שהכוכב המיועד לא מסתדר היטב באור הזרקורים, מקווים בקבוצה שתוספת הכשרון, והבאתו של פארמר כרכז מחליף יורידו מעט מהלחץ על האריס ויעזרו לו לשחזר את יכולתו מפעם. הצלחה במשימה יכולה לקרב את הקבוצה את תמונת הפלייאוף ולצבוע את העתיד בורוד. כשלון – וניו ג'רזי תיראה שוב כמו עדר ללא רועה שחיה ונופלת על מאגר הכישרון שלה ותו לא.

התסריט האופטימי:

עם חמישייה מאוזנת, ספסל סביר וקברניט קשוח שיודע את העבודה, מתגבשת חבורת הפרחחים של ניו ג'רזי לכדי קבוצה מוכשרת ויעילה כאחד. האריס שמצליח לשמור על הפוקוס והבריאות מוביל קבוצה עם הרבה כח בכנפיים (וויליאמס ואאוטלו), מחוץ לקשת (מורו ומרפי), וכמובן בצבע (לופז) שמנצלת את הוואקום בשולי הצמרת המזרחית, ומצליחה אפילו להתברג בפוטופיניש אל המקום השמיני בקונפרנס.

התסריט הפסימי:

האריס ממשיך להיפצע ולהשתנק, טרנס וויליאמס הפרוע מסרב להסתדר בשלשות ואייברי קובר אותו בארונית של יוהאן פטרו, וג'ורדן פארמר מוכיח סופית שהוא לא באמת רכז, ומדרדר את הקבוצה לכאוס מוחלט שגורם לדון נלסון להכריז כי מצא את קבוצת חלומותיו. השילוב בין ג'ונסון להרכב הגאנרים נכשל כליל והקבוצה מסיימת את העונה בתור הארגון היחיד בעולם שמבכה על שיפור של 33% בשנה אחת.

ולתחזית:

לנטס יש סגל מוכשר ורב פוטנציאל, אולם חשוב לזכור שעל ג'ונסון מוטלת המשימה של הפיכת חבורת שחקנים שרגילים למשחק פתוח ופרוע (ע"ע מורו, אאוטלו ומרפי), ולהפוך אותם ליחידה לוחמת בשני צדי המגרש, וזו משימה שיכולה לקחת לא מעט זמן. אייברי יצטרך למצוא את הבלאנס שבין שיטת הבידודים החביבה עליו, לשיטה שתתאים יותר לקבוצה מסוגה של ניו ג'רזי, ובספק רב אם זה יקרה בשלב מוקדם מספיק של השנה. ניו ג'רזי תסיים עם 30-35 נצחונות ומקום סביר בחלק התחתון של המזרח.