"השאיפה היא להיות האולסטאר האירופאי הבא"

עומרי כספי אומר שהוא חייב להישאר בפוקוס. לכן הוא ממעט לקרוא דיווחים מהארץ אודות מעלליו באמריקה, ולעיתים רחוקות מרפרף על כתבות בעיתונות המקומית בסקרמנטו. אפילו הגיליון האחרון של ספורטס אילוסטרייטד, ה-NBA של עולם מגזיני הספורט, בו פורסמה עליו כתבת פרופיל מקיפה, נשאר עדיין בתוך הניילון. אולי זה כי הוא מפחד שהטירוף סביבו ישתלט לבסוף גם עליו.

אבל אין מה לדאוג לכספי; את הקומפלימנטים הוא מקבל ממקורות אחרים, ברי-סמכא לא פחות. "המשחק שלנו נגד וושינגטון שודר קוסט-טו-קוסט בארה"ב", מספר שחקנה של הקינגס בשיחה עם וואלה! ספורט, "וכולם ראו מה עשיתי שם. עליתי בפעם הראשונה בחמישייה, קלעתי 22 נקודות. בסוף המשחק ניגש אלי סם קאסל ואומר לי: 'אין, אתה ילד מדהים, עשית התקדמות מדהימה ועוד תהיה שחקן גדול בליגה'. ואחרי משחק אחר אני פתאום שומע שטוני פארקר, שהסוכן שלו הוא גם הסוכן שלי, מתקשר אליו ומתפעל מההצגות שאני נותן. ואז יש לנו משחק נגד סן אנטוניו, וטים דאנקן עושה לי 'כספי, לא ידענו שאתה כזה טוב, תמשיך ככה'. ובמשחק נגד הלייקרס אני עובר ליד קובי והוא אומר 'עמרי, כל הכבוד', ומספר לי שהוא יודע כבר 5-6 שפות, אבל הוא מאוד היה רוצה ללמוד איתי עברית. לקבל מחמאות משחקנים כאלה זה דבר גדול עבורי, אבל אני עם רגליים על הקרקע. אני אותו עומרי שעונה לכל החברים ומדבר כל הזמן עם המשפחה והדבר הכי חשוב לי כאן זה אחי הגדול, שנמצא פה איתי כל הזמן".

עד כמה מדבקת קדחת כספי בארה"ב ילמד הסיפור הבא: הקהילות היהודיות בוושינגטון ובניו-יורק הודיעו כי יממה לפני שיארחו את כספי והקינגס, יערכו לכבודו של הישראלי ערבי הוקרה. "בניו-יורק הבנתי שמזמינים לכבודי איזה 1,500 איש, כולם בתשלום. רוצים לעשות את זה גם בטורונטו ובמיאמי. אין לי מושג מה יהיה בערב כזה, אבל זה נשמע לי מטורף ומרגש".

- השיגעון הזה לא מפחיד אותך?

"לא, כי אני מרגיש שהקריירה שלי נבנית נכון, צעד אחר צעד. אבא אמר לי מגיל צעיר שאת רומא לא בנו ביום אחד. החוכמה היא לבנות כדורסלן מהיסודות, מלמטה. הוא צדק. וזה מה שעשיתי; נבניתי לאט, והגעתי לכאן בזכות עצמי. בניין גבוה בונים מהקומות הראשונות. הגעתי לכאן בזכות כל החוויות שחוויתי, ממאמנים שהלכו נגדי ואחרים שהיו איתי, מישיבות ממושכות על הספסל בתקופות מסוימות. גם לכאן הגעתי כשחקן 15, ופתאום הגעתי לחמישייה. אם הדרך ברורה לך, זה לא אמור להפחיד".

24.5 דקות בממוצע, 11.5 נקודות (46% מ-3), ארבע הופעות בחמישייה הראשונה; כספי מתחיל להתרגל למעמד של סופרסטאר מקומי. "אם פול ווסטפאל, המאמן שלי, אומר לי 'עומרי, יש לך חלק ענק בשדרוג שעשינו השנה', אז זה כבוד גדול עבורי. אני חושב שאני נותן לקבוצה הרבה. ההנהלה כבר אמרה שאני וטייריק אוואנס זה השלד של המועדון לשנים הבאות. תראה, זאת קבוצה שבעונה שעברה בקושי ניצחה. העונה לא ציפו מאיתנו לנצח אפילו 20 משחקים, ואנחנו כבר עם 12 ניצחונות מ-26. אנחנו כבר לא קבוצה קטנה. עכשיו אנחנו רוצים להגיע לפלייאוף, וזה לא ייאמן".

האם הרגיש בראשית העונה שיש לו מה להוכיח, במיוחד לכל אלו שהתנבאו כי ייעלם בין רשימות הפצועים למיניהן? "אף פעם לא", משיב כספי. "בחיים לא עליתי על המגרש כדי להוכיח משהו למישהו אחר. המבחן שלי הוא כשאני הולך לישון, ולפני שאני נרדם אני שואל את עצמי: האם עשיתי את המקסימום שאני יכול? תמיד התשובה היא כן. ולכן אני יודע שדברים יעבדו עבורי. ממוצע של 11.5 נקודות מדבר בעד עצמו. אני משחק כדורסל בשביל להוכיח לעצמי שאני יכול, ובשביל אבא ואמא שלי ששולחים לי הודעות אחרי כל משחק".

עם זאת, תחילת דרכו בליגה נראתה אחרת לגמרי. "מעירים לך באימון על כל צעד, על כל תרגיל, וכל הזמן מתקנים אותך. גם דברים שאני עושה טוב ניסו לתקן, כאילו זאת שנה ראשונה שלי בכדורסל. עוצרים את תדרוך הווידאו על כל ריבאונד, כל דבר הכי קטן. אבל ככה עושים לכל רוקי. זה קשה ברמת הראש; בכל זאת, יש לי ניסיון, הייתי במעמדים, עברתי כמה דברים. היום אני כבר מרגיש שמתייחסים אלי כיאה לשחקן חמישייה. זה לא שלא מעירים לי יותר, אבל כמות ההערות ירדה בצורה ניכרת. אל תשכח שבניגוד לרוקי'ס אחרים, לא באתי מקולג', אלא מכדורסל מקצועני. אתה רואה חבר'ה שהגיעו מהקולג', שהם יותר צעירים ופזיזים, ואני הייתי שונה בקטע הזה. הם עדיין לא רגילים לשכר הזה, לפרסום, לכך שמזהים אותם ברחוב. אני כבר עברתי את כל זה בארץ. יש כאלה שפתאום מרגישים שיש להם יותר, אז הם מבזבזים את כל מה שהם מרוויחים וכל הזמן מבלים. אני הגעתי ממקום אחר".

אך כספי מבקש להדגיש כי למרות פתיחת העונה הנהדרת, הוא שומר עוד כמה אסים בשרוול. "אני אהיה עוד יותר טוב", הוא מבטיח. "אני רק בן 21. בגיל הזה ההתקדמות גדולה מאוד. אתה מגיע לשיא בגיל 25-26, ואז מתחילה הירידה. אני עדיין בחלק של העלייה. עכשיו אני כבר שחקן חמישייה לגיטימי, ויותר מזה, אבל כבר בעוד כמה חודשים אני יכול לשדרג את עצמי ל-18-19 נקודות למשחק. אני מעריך שזה יכול לקרות באזור תחילת העונה הבאה".

עם מספרים כאלו, משחק האולסטאר כבר נראה באופק. "זה משהו שאני חולם עליו", מגלה כספי. "אני מאוד רוצה להגיע לשם. אולסטאר זה שיא השיאים, ואם האירוע נערך היום, אין ספק שאני צריך להיות שם. לפי מה שהסוכנים שלי וכולם מדברים, אין סיבה שלא אגיע. אני אחד הרוקי'ס הטובים בליגה, בין החמישה המובילים בנקודות. אבל יש עוד חודשיים וקצת, ואם אחשוב על זה עכשיו, אצא מריכוז".

- בחודשים האחרונים קיבלת טעימה מהליגה. ראית איפה אתה עומד, פחות או יותר, ביחס לרמה הכללית. לאן אתה חושב שתוכל להגיע בשנים הקרובות?

"אני חושב שבעוד שנתיים אני אהיה הרבה הרבה יותר טוב. השאיפה שלי היא להיות האולסטאר האירופאי הבא. היו הרבה אירופאים גדולים בתולדות ה-NBA, ואני חושב שעם התקדמות ועוד נתינה מצד המאמן שלי, בעתיד זה יכול להיות אפשרי. אני חולם על זה בלילה. אני לא מפחד מכלום".

החוויות בארה"ב מספקות לכספי פריזמה נוספת דרכה יכול לבחון את תקופתו במכבי תל אביב. ויש לו הרבה מה לומר. "כאן, בסקרמנטו, אני מקבל יד יותר חופשית. אני מרגיש שמספקים לי חבל ארוך, שנותנים לי לטעות. אין לווסטפאל בעיה שאני זורק. הוא מאוד מעודד אותי לכדרר. אמרו על מג'יק ג'ונסון שאם לא היה לו מאמן שהאמין שגם שחקן בגודל כזה יכול להיות רכז, ולא היה מאפשר לו להקפיץ כדור, לא היינו מקבלים את אחד הרכזים הכי גדולים בהיסטוריה. כאן, מהאימון הראשון, המאמן עבד איתי על הובלת כדור. ברגע שהובלתי כדור, יצרתי מצבים לאחרים. המאמן אמר לי מהרגע הראשון: 'אני הולך איתך, תנסה, תעיז. אולי תאבד חמישה כדורים היום, ומחר עוד חמישה, אבל מחרתיים תאבד ארבעה, ואז שלושה, עד שבסוף לא תאבד, כי הביטחון והכדרור שלך ישתפרו'. אתה יודע, מהרגע הראשון פה השוו אותי לטורקוגלו. נתנו לי ביטחון. במכבי לא נתנו לי ביטחון כזה. אבל גם יהיה נכון לומר שבמכבי הייתי יוצר צעיר והתחלתי שם בלי הרבה ניסיון".

כל זה, מספר כספי, קשור לגישה המושרשת בישראל בכלל ובמכבי בפרט, לפיה השחקן הזר ראוי יותר ממקבילו הישראלי. "אין ספק שבמכבי אין מספיק רספקט לישראלים, בטח לעומת הזרים. היחס לישראלים הוא יחס בלי כבוד. אישית, אני דווקא זכיתי בשלב כלשהו לאמון של פיני (גרשון), אבל באופן כללי, זאת התחושה.

"יש לנו כישרונות בארץ", אומר כספי. "צריך רק להרים ולרומם ולטפח אותם בהרבה מבחינת דקות המשחק. התפיסה בארץ היא שונה. מכבי הולכת אחורה מהבחינה הזאת. מכבי רוצים להצליח, עכשיו, מיד, וזה לגיטימי מבחינתם. אוהדים קונים כרטיסים ורוצים הצלחה. אבל מה שהם לא מבינים הוא שזו מחשבה לא נכונה ולא ריאלית, כי בשנה אחת מכבי לא יכולה לבנות קבוצה שתגיע לפיינל פור, נקודה. אין להם 30 מיליון יורו כמו ריאל מדריד, שיכולה להביא בקיץ אחד את מסינה ולהנחית שורה של כוכבים. קבוצה כמו מכבי, שיש לה תקציב של 18 מיליון דולר, לא יכולה לבנות כלום בשנה אחת. נגמר הסרט הזה של מציאות על העצים ב-300,000 דולר. מכבי חייבת למצוא כוכבים צעירים, ולבנות עכשיו קבוצה לעוד שנתיים קדימה.

"אני חושב שהשלד צריך להיות בנוי מ-3-4 ישראלים, ו-3-4 זרים שירוצו יחד שנתיים-שלוש", ממשיך כספי ואומר. "תראה מה עושה סיינה. כמה שנים היא שומרת על הסגל. אני אומר לך, במכבי צריכים להבין דחוף שנגמר עידן ההוקוס-פוקוס. חלאס, נגמרו הזמנים שאפשר היה למצוא אנתוני פארקרים וניקולה וויצ'יצ'ים על העץ. היום כל נבארו עולה 3.5 מיליון יורו. ריקי רוביו עולה לברצלונה 2 מיליון יורו בשנה. וכאן? בקיץ האחרון, אחרי שהלכתי לדראפט, מכבי בעצם ויתרה על ליאור (אליהו), וזאת הייתה טעות גדולה מבחינתם. כי ליאור בויטוריה, ועוד שנה הוא יהיה שם בחמישייה, ואתה תראה איזה שחקן יצא ממנו. אז מה מכבי עושים? מנסים למצוא מציאות. וזה קשה".

- למה, לדעתך, איבד המאמן הישראלי אמון בשחקן הישראלי?

"קשה להגיד. אבל יש עובדות בשטח. תסתכל כמה זרים מסתובבים בליגה. בנקודת הפתיחה, המאמן הישראלי לא מאמין במקומיים. קח לדוגמה את אפי בירנבוים, שכל הזמן מדבר על החשיבות של הכדורסל ושל הכדורסלן הישראלי. אבל מה קורה בפועל כשהוא הגיע למכבי? מי היה משחק אצלו 35 דקות? ג'ייסון וויליאמס. ואיפה אני הייתי? על הספסל. תגיד לי אתה, זה רציני? יש דבר כזה? איפה אני ואיפה הוא היום? אני ב-NBA, והוא בליגה השנייה באיטליה. אבל אפי העדיף אותו על פני. זאת האמת. קיבלתי את ההחלטה של אפי, אבל הייתי בוכה מבפנים. הנה לך האמונה של המאמן הישראלי בשחקן הישראלי".

- ואיך הרגשת תחת פיני גרשון?

"קצת יותר טוב. היה לי יותר מעמד. אבל היה לי ברור שאצליח יותר תחת מאמן זר".

הוויתור המעשי של מכבי על חברו הטוב, ליאור אליהו, קומם את כספי במיוחד. "זה משהו שאסור היה להם לעשות", הוא קובע. "ליאור הוא נשק התקפי שאין היום למכבי ואין לרוב הקבוצות באירופה. הוא יכול לייצר נקודות מכל מצב בעמדה 4. הוא כישרון התקפי ברמה הכי גבוהה שיש. ליאור זה אוצר ברמה הישראלית והאירופאית. על אוצר כזה צריך לשמור ולשלם לו. גם טל (בורשטיין) זה אותו סיפור. מי שרוצה לקבל את השירותים שלהם, צריך לשלם. עם ליאור וטל זה היה קטע של כסף. איתי זה היה משהו אחר. פיני שמר איתי על קשר לאורך כל הקיץ. מכבי מאוד רצו שאשאר. הם היו מוכנים לשלם לי יותר. אבל NBA זה NBA. הייתי חייב לסרב לבקשות של מכבי".

- הצ'יזבאטים סיפרו על המשפחתיות של מכבי שגורמת לשחקנים להישאר כאן למרות המשכורות הנמוכות יחסית. תמיד אמרו שאנתוני פארקר יכול היה להרוויח הרבה יותר במקום אחר, אבל העדיף להישאר בגלל החום והאהבה שהרעיף עליו המועדון, וכמוהו עוד רבים אחרים.

"אז מה יש לומר, אנחנו כנראה לא הרגשנו ככה. אם מלא שחקנים עזבו הקיץ ולא הסכימו להתפשר בכסף כדי להמשיך בקבוצה, כנראה שהם לא הרגישו את החום הזה. אתה יודע מה קורה שם בדיוק כמוני. זה לא מה שהיה. אני חייב לומר שכולנו, גם אני, גם טל וגם ליאור, נשארנו בקשר מדהים עם גור (שלף). אני חושב שגור עושה את התפקיד שלו בצורה הכי טובה שיש. כל השחקנים הכניסו אותו ללב שלהם מהר מאוד. אבל חוץ ממנו, אני לא חושב שיש גורם אחר שמחבר את השחקנים למערכת. מכבי השתנתה בשנים האחרונות, וזאת כנראה החלטה של ההנהלה. החליטו שהולכים יותר עם הזרים, וששחקנים כמו טל וכמו ליאור לא שווים את הכסף. עובדה שליאור רצה להישאר, ביקש כמה שביקש, ולא נתנו לו. המצב הוא שהישראלים הכי טובים – ליאור, טל, יותם, אני – לא נמצאים שם. אני לא חושב שהיה דבר כזה אי-פעם".

בעיקר מבין כספי לליבו של גל מקל. לפני שנתיים בדיוק התפוצץ אביו, שמעון, על הנהלת הקבוצה וצוות המאמנים בראשותו של עודד קטש, כאשר אלו ספסלו את עומרי ודחקו אותו אל קצה הרוטציה. אך זמן קצר לאחר אותו ראיון קטש התפטר והוחלף בצביקה שרף, שביצע מהפך מקצועי טוטאלי והפך את כספי לאחד משחקניו החשובים. למקל לא עמדו הכוחות הנפשיים הללו, והוא נטש את הספינה כבר לאחר המשבר הראשון.

"הסיפור של גל הזכיר לי נשכחות, העלה את כל הסרטים שאני עברתי במכבי", מודה כספי. "ועדיין, הופתעתי מכך שגל עזב. אני מכיר את גל הרבה שנים, ואם הוא לא היה מרגיש חוסר אונים מוחלט הוא לא היה עוזב. אם הוא היה מרגיש שיש לו צל של סיכוי לשחק, הוא היה נשאר. כנראה שהוא הרגיש שזה לא משנה מה יעשה, הוא כבר לא ישחק, ואני מכיר את התחושות האלה. הן תחושות נוראיות. אני ניסיתי למצוא תקווה, איזה אור בקצה המנהרה. המשפחה חיזקה אותי בזמנו, גם שמעון מזרחי חיזק אותי. כנראה שלגל זה לא היה מספיק. אני יודע שהוא אחד שעובד יותר קשה מכולם, שאין לו בעיה להילחם עם אף אחד על דקות.

"תראה, אולי במכבי קיבלו החלטה שהם יעשו השנה הכל כדי להגיע לפיינל פור", מוסיף כספי, "ולכן פיני החליט שלא לשחק איתו. אם זאת הייתה עונת בנייה, אולי גל היה משחק יותר. אבל זאת בדיוק הנקודה: במכבי לא מבינים שבלי בנייה לא יקרה שם כלום. כדי להגיע לפיינל פור הם צריכים לעבוד סדרה של הטוב מחמישה. תגיד, מכבי הנוכחית מסוגלת לעבור בסדרה את ריאל מדריד? את ברצלונה? את סיינה? את פנאתינייקוס או את אולימפיאקוס? אין סיכוי. הם לא מסוגלים. הם לא בנו קבוצה טובה מספיק כדי להתמודד איתן.

"אני חושב שמכבי היו חייבים לעשות הכל כדי לשמור על כמה שיותר חלקים מהסגל של שנה שעברה", הוא ממשיך ואומר. "חוץ מדיאור פישר, כל החמישייה הראשונה של העונה שעברה נמחקה. מכבי הביאו כמה שחקנים טובים – אני מאוד אוהב את צ'אק איידסון – אבל היו צריכים לשמור על יותר שחקנים בסגל. אי-אפשר לבנות ככה חיבור לקהל. זה לא עובד, להרים בכל קיץ קבוצה מאפס ולצפות שהיא תגיע לפיינל פור. זה סרט שהיה, וכבר לא יקרה יותר. מה גם שהם בנו קבוצה בלי סנטר, וכשהם יגיעו לשחק מול הקבוצות הגדולות, יטחנו אותם. הם בנו קבוצה של גארדים, שבהגנה עושה סוויץ' על כל פיק אנד רול, ונגד בורוסיס ופקוביץ' ולורבק זה בחיים לא יכול לעבוד".

הדבר היחיד שבאמת מטריד את כספי בימים אלו הוא ה"רוקי וול"; אותה חומה מפורסמת בה נתקלים שחקני השנה הראשונה בליגה לקראת חלקה השני של העונה, בה הם נוטים לקרוס פיזית מחמת העומס הבלתי-רגיל והלא מוכר.

"כבר עכשיו אני מרגיש דברים בגוף שלי שלא הרגשתי בחיים", הוא אומר. "הגוף עדיין מתרגל לעומס הזה. לא מזמן סיימנו סדרה של שמונה משחקים בעשרה ימים. אתה מצפה מעצמך להיות טוב בכל משחק, אבל גם מצד התקשורת יש ציפיות וגם הקהל מצפה. אתה מתחיל להרגיש את הכל ביחד. במשחק בשיקאגו ממש היה לי קשה לקום אחרי אחד הטיים-אאוטים. הגוף לא חד בחלק מהאימונים. בבקרים אני קם גמור, עייף, תשוש, ויודע שבערב יש לי עוד משחק, ואחריו עוד אחד ועוד אחד. זה לא נגמר, וזה הקטע ב-NBA. במכבי אתה מסיים משחק, ואז יודע שיש לך כמה ימים טובים לנוח, להוריד עומס. פה אני לא רואה מתי אני בכלל נח. אחרי דאלאס יש את גולדן-סטייט, ואז דנבר, ואז לייקרס, וככה זה עד אפריל. אם אני אתקע בקיר הזה, אתקע בו, אבל אני מקווה שיהיה בסדר".

- תאר לי את סדר היום שלך.

"ביום של משחק זה אימון בוקר, שלפעמים מוותרים עליו בגלל העומס. אחריו אני חוזר הביתה ואוכל צהריים. נח קצת, ואז 3-4 שעות לפני המשחק אוכל עוד ארוחה גדולה, של פסטה, אורז, עוף. במשחק אוכל חטיפי אנרגיה ובסוף מקבל שייק חלבונים. במסעות למשחקי חוץ אתה בעיקר טס ממקום למקום, עולה לשחק, חוזר למטוס וממשיך למשחק הבא, עד שאתה חוזר לסדרה של משחקי בית. זמן לעצמי כמעט אין לי בכלל. כל דקה פנויה אני מנצל כדי לאגור עוד קצת אנרגיה".

- והמרקם החברתי בקבוצה?

"בלי ספק, שונה ממה שיש בארץ. בארץ אתה מתחבר בעיקר לחבר'ה הישראלים, מדבר איתם עברית וזה כיף. כאן יש הרבה חבר'ה ממדינות שונות, שחקנים מכל העולם, וזה קצת מקל, לעומת קבוצות שבהן כל השחקנים הם אמריקאים. אבל אלו חבר'ה טובים שעוזרים לך. במסעות של משחקי החוץ אנחנו כמובן הרבה ביחד, הולכים לאכול בכל מיני מקומות. כשאנחנו חוזרים לסקרמנטו, כל שחקן מעדיף להיות עם המשפחה והחברים שלו, ולכן בזמן שאנחנו בבית, הקשר פחות הדוק".

כספי טוען כי הוא עדיין לא חושב הלאה, על התחנה הבאה בקריירה, למרות שעל פי גורמים בסביבתו, הביעו מספר קבוצות – בהן ניו יורק ניקס וסן אנטוניו ספרס – עניין רב בפורוורד הישראלי. בשלב זה הוא מתרכז בלשרוד, הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית. "אני מרגיש שכאן זה המקום הטבעי שלי", הוא מסכם. "אני פשוט עולה בכל ערב למגרש, ועושה את המקסימום שלי. ועדיין, אני חולם ומרגיש שאני יכול לעשות עוד הרבה יותר".

ohad@walla.net.il