העוקץ הספרדי

באו: דארקו מיליצ'יץ' (שחקן חופשי, מאורלנדו), מייק קונלי ג'וניור (בחירה רביעית בדראפט), חואן קרלוס נבארו (מברצלונה), קייסי ג'ייקובסן (מבאמברג).

הלכו: צ'אקי אטקינס (שחקן חופשי, עבר לדנבר), דנטיי ג'ונס (שוחרר, עבר לבוסטון), אלכסנדר ג'ונסון (שוחרר, עבר למיאמי).

חמישייה: דיימון סטודמאייר (קייל לאורי), מייק מילר, רודי גיי, פאו גאסול, דארקו מיליצ'יץ'.

ספסל: מייק קונלי ג'וניור, לאורי, נבארו, טרנס קינזי, ג'ייקובסן, סטרומייל סוויפט, האקים ווריק, בריאן קרדינל.

מאמן: מארק אייברוני (עונה ראשונה בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 22 ניצחונות, 60 הפסדים.

אליפויות: 0.

בעולם השוויוני והמאוזן של ה-NBA צריך לפעמים לדעת לקחת צעד אחורה על מנת להתקדם. בקיץ שעבר עמד ג'רי ווסט, הג'נרל מנג'ר של ממפיס, בפני החלטה לא פשוטה. הגריזליס שלו עפו בסיום אותה עונה בפעם השלישית ברציפות בסיבוב הראשון של הפלייאוף, כולן בסוויפים מהירים, והוא ידע שהסגל הקיים שלו מסוגל בהחלט להשיג את ניצחון הפלייאוף הראשון בהיסטוריה הקצרה של המועדון, אבל ספק גדול אם יצליח לרשום גם ניצחון בסדרת פלייאוף, שלא לדבר על התמודדות אמיתית על האליפות. ווסט, שלמרות כמה מהלכים מעוררי מחלוקת בימיו בממפיס עדיין נחשב לאחד ממוחות הכדורסל המבריקים בליגה, החליט להצעיר את השורות, גם במחיר של ירידה זמנית בטור הניצחונות, ושלח את שיין באטייה היעיל והטוב ליוסטון תמורת הרוקי המבטיח רודי גיי, אליו צורף גם סטורמייל סוויפט (הבטחה לא קטנה בפני עצמו לפני די הרבה זמן) על מנת לאזן את העיסקה מבחינה כספית.

ווסט הניח שבלי באטייה הגריזליס יתקשו לשחזר את 49 הניצחונות שלהם מהעונה הקודמת, אבל הוא בוודאי לא ציפה לכך שהם יסיימו את העונה עמוק במקום האחרון בליגה עם 22 ניצחונות בלבד. הדעיכה הגדולה עוד לפני פתיחת מחנה האימונים, עם פציעתו של פאו גאסול בחצי גמר אליפות העולם ביפן, פציעה שהשביתה אותו מששת השבועות הראשונים של העונה. עשרה משחקים בלבד בתוך העונה שבר קייל לאורי, הרכז המוכשר שהדובים בחרו בדראפט, את פרק כף ידו וגמר את העונה, ומקבוצה מתחדשת הפכה ממפיס פתאום לסתם קבוצה גרועה. כשגאסול חזר באמצע דצמבר עמד המאזן של הגריזליס על חמישה ניצחונות מ-22 משחקים, וברגע שהבינו בעירו של אלביס שאת הרכבת לפלייאוף הם כבר לא יתפסו, הם העדיפו לפנות לכיוון השני, וללכת על הפרס הגדול בלוטרי.

כשגרג אודן או קווין דוראנט ממתינים מעבר לפינה, הקפידו הגריזליס לאפשר לגאסול לחזור לפעילות באופן הדרגתי (מאוד מאוד הדרגתי), פיטרו את מאמנם המצליח מייק פראטלו ומינו במקומו את טוני בארוני, שהפך אותם מיידית מקבוצה קשוחה ומחושבת לקבוצה פרועה התקפית ונטולת הגנה לחלוטין. התכנית דפקה כמו שעון - הם רצו כמו משוגעים, הפסידו בכמויות, והצליחו בסופו של דבר להשיג את חלומן של כל קבוצות הלוטרי – המאזן הגרוע בליגה. הבעיה היחידה היתה שכדורי הפינג פונג של דייויד שטרן סרבו לשתף פעולה עם התכניות של הגריזליס, וחרף המאזן העלוב הם נותרו רק עם הבחירה הרביעית בדראפט, ועם התהיות לגבי הכדאיות של עונת הנפל העלובה שהציגו.

בסיום העונה עזב ווסט ופינה את כס ה-GM לכריס וואלאס, שהגיע עם רזומה מפוקפק משהו מבוסטון, אבל לפחות עד כה נראה שהוא בכיוון הנכון. מארק אייברוני, אחד מעוזרי המאמנים המוערכים בליגה תחת מייק ד'אנטוני בפיניקס, הוחתם במקומו של בארוני, מייק קונלי ג'וניור, הרכז הסילוני מאוהיו סטייט, הגיע מהדראפט, דארקו מיליצ'יץ', אחרי עונת שיקום באורלנדו, הוחתם לשלוש שנים במחיר סביר של 21 מיליון דולר, וחואן קרלוס נבארו, כוכבה של ברצלונה שהתחמק עד כה מהקפיצה ל-NBA, הסכים למחול על כבודו ולשחק עבור חוזה קטן משמעותית מזה שקיבל באירופה, תמורת הזכות לשחק לצידו של חברו הטוב גאסול.

בעונה שעברה נענתה ממפיס לדרישתו של גאסול לעזוב וחיפשה טרייד הולם עבורו, אבל אחרי שלא קיבלה אף הצעה רצינית (שיקגו היתה הקרובה ביותר אך פקסון סרב בסופו של דבר לוותר על אחד מכוכביו הצעירים) נשאר הפורוורד הקטלוני בממפיס, שתנסה לספק לו קצת יותר עזרה מסביב, כדי שהדרישה לטרייד לא תצוץ מחדש. ב-59 המשחקים בהם שיחק בעונה שעברה רשם גאסול שיאי קריירה בנקודות (20.8 למשחק), ריבאונדים (9.8 למשחק) ואחוזים מהשדה (53.8%), ובקבוצה מקווים שהטראומה של ההפסד עם נבחרת ספרד בגמר היורובאסקט הקיץ במגרשה הביתי במדריד, כולל החטאת הזריקה עם הבאזר שהיתה יכולה לנצח את המשחק הגמר מול רוסיה, לא תשפיע עליו לרעה.

על שותפו החדש של גאסול לקו הקדמי, דארקו מיליצ'יץ', עבר קיץ גרוע בהרבה. הסרבי הצעיר לא הצליח להוביל את נבחרתו מעבר לשלב הראשון ביורובאסקט, התפרץ בצורה אלימה וחסרת תקדים כלפי שופטי האליפות ונקנס על כך על ידי פיב"א, ולקינוח ליכלך על גאסול בעיתון סרבי והגדיר אותו כשחקן רך המפחד ממגע פיסי. מאז הוא הספיק להירגע ולהתנצל על דבריו, ולפחות על הנייר שיתוף הפעולה שלו עם גאסול מבטיח רבות. דארקו אומנם לא פרץ כפי שניתן היה לצפות ממנו בעונה שעברה במדי המג'יק, אבל צריך לזכור שהוא רק בן 22, וברגע ששאריות החלודה מאותן שנתיים נוראיות בהן יובש על ידי לארי בראון על הספסל של הפיסטונס, נזכה סוף סוף לראות לפחות חלק מהעתיד המזהיר שניבאו לו כל אותם מומחי דראפט אי שם ב-2003.

על עמדת הרכז יתחרו קייל לאורי ומייק קונלי ג'וניור, כשלפחות בתחילת העונה מי שעשוי לפתוח בפוינט הוא דווקא דיימון סטודמאייר הוותיק, שיחנוך בהדרגה את שני הצעירים המוכשרים עד שאחד מהם (או שניהם) יהיה מוכן לקחת ממנו את המפתחות. אייברוני התלהב מאוד מביצועיו של לאורי בליגת הקיץ, שם הפגין לעתים משחק פרוע עם נטייה לאיבודים, אבל בגדול הראה שהוא בדרך להפוך לרכז מצוין. במידה וזה אכן יקרה, ייתכן מאוד שהגריזליס לא יהיו אלה שיהנו ממנו, כיוון שקונלי הוא המועמד העיקרי שלהם לאיוש התפקיד.

קונלי נחשב לרכז הטוב ביותר בדראפט האחרון, ולאחד הטובים שהגיעו לליגה בשנים האחרונות, אבל הוא עדיין רחוק מאוד מלהיות מוכן לרמה הגבוהה ביותר, אחרי שהשלים שנה אחת בלבד (נפלאה ככל שתהיה) במכללת אוהיו סטייט. בנוסף לשינוי הקיצוני בקצב ובאווירה, ייאלץ קונלי לשחק לראשונה ללא חברו גרג אודן, שקריירת הכדורסל המשותפת שלהם החלה בחטיבת הביניים, נמשכה בתיכון ומאוחר יותר גם בקולג'. את המהירות המסחררת והבנת המשחק העילאית אי אפשר לקחת ממנו, אבל על אלמנטים רבים במשחקו הוא עוד יצטרך לעבוד הרבה, בעיקר על הקליעה מבחוץ (לשם כך צירפה ממפיס את מארק פרייס האגדי לצוות האימון שלה כמאמן קליעה), על מנת לעמוד בציפיות הגבוהות.

מייק מילר, שהוקפץ בשנה שעברה לחמישייה וצלף 18.5 נקודות למשחק, ימשיך לתת יד אמינה מבחוץ, ובעמדות הפורוורד ינסו רודי גיי והאקים ווריק, שפרחו בשיטת הראן אנד גאן של בארוני אשתקד, להמשיך במגמת השיפור שלהם. לגיי, בעל הפוטנציאל הבלתי נגמר, מובטחת עמדת הסמול פורוורד הפותח, בעוד שווריק ימתין מהספסל לכל מעידה של דארקו (שכבר לא תפתיע אף אחד), שתאפשר גם לו לקבל דקות יותר משמעותיות. מאחוריהם יתייצבו סטרומייל סוויפט ששוב יציג את השאריות הדלות מההבטחה שהיתה ממנו פעם, וטרנס קינזי, שהתפוצץ באורח בלתי מוסבר לקראת סוף העונה שעברה (18.8 נקודות למשחק באפריל), והרוויח לעצמו מקום ברוטציה גם העונה.

מועמד לפריצה: חמש שנים עברו מאז נבחר חואן קרלוס נבארו על ידי וושינגטון בסיבוב השני בדראפט, ורק עכשיו, בגיל 27, הצלף הקטלוני קופץ סוף סוף למים העמוקים. כנראה שהסיבה האמיתית שגרמה לגריזליס לרכוש את הזכויות עליו מהוויזארס תמורת בחירת דראפט היא רצונם לשמח את גאסול, אבל ברגע שיסתגל לסגנון המשחק החדש, צפו מ-"לה בומבה" להתחיל להפגיז גם את רשתות ה-NBA, ולהראות שהוא שווה הרבה יותר מחוזה המינימום עליו הוא חתום.

מועמד לדעיכה: המספרים של דיימון סטודמאייר צונחים להם באיטיות בכל שנה, ובגיל 34, עם שני יורשים כל כך אטרקטיביים שמחכים לתורם, לא נראה סביר שהוא יסיים את העונה במדי הגריזליס. הרי לא יהיו חסרות מועמדות לאליפות שמחפשות עוד קצת נסיון בקו האחורי לקראת פברואר.

תסריט אופטימי: דארקו מתפוצץ על המגרש, גאסול משלים אותו נהדר, גיי הופך לאולסטאר, וקונלי ולאורי גורמים לאייברוני כאב ראש אדיר כששניהם מככבים ללא הפסקה. הגריזליס חוזרים לפלייאוף, ומקבלים בסיפוק את הסוויפ המוכר בסיבוב הראשון.

תסריט פסימי: דארקו מתפוצץ על גאסול, גיי נתקע במקום, וקונלי ולאורי גורמים לאייברוני כאב ראש אדיר כששניהם לא מפסיקים לאבד כדורים. פתיחה דומה לזו של העונה שעברה גורמת לכדור שלג נוסף, והרי הגריזליס כבר הוכיחו שהם לא מתנגדים לאיזה טנקינג טוב.

תחזית: יש לא מעט סימני שאלה בסגל, החל מאייבורני חסר הנסיון, הרכזים הצעירים להחריד ודארקו, שמסתובב כבר ארבע שנים עם סימן שאלה גדול על המצח. קשה לראות את החבורה הצעירה הזו נשארת בתמונת הפלייאוף במערב עד הסוף, אבל להרבה ניצוצות לעתיד טוב יותר בהחלט ניתן לצפות מהם. השאלה היא האם גאסול יסתפק בכך ויסכים להמתין עד שהסגל הנוכחי יבשיל, או שעונה נוספת עם מאזן שלילי תשבור אותו, ותיאלץ את הגריזליס לחזור לשלב הבנייה מחדש בלי הסופרסטאר שלה.