עוד חוזר הניגון

באו: ג'ייסון הארט (שחקן חופשי, מהקליפרס), רוני פרייס (שחקן חופשי, מסקרמנטו), מוריס אולמונד (בחירה 25 בדראפט), קירילו פסנקו (בחירה 38 בדראפט, מפילדלפיה).

הלכו: דרק פישר (שוחרר, עבר ללייקרס), די בראון (שחקן חופשי, עבר לגלאטסראיי), רפאל אראוג'ו (שחקן חופשי, עבר לספרטק סנט פטרסבורג).

חמישייה: דרון וויליאמס, רוני ברואר, אנדריי קירילנקו, קרלוס בוזר, מהמט אוקור.

ספסל: הארט, פרייס, גורדון גיריצ'ק, אולמונד, סי ג'יי מיילס, מאט הרפרינג, פול מיילסאפ, ג'רון קולינס, פסנקו.

מאמן: ג'רי סלואן (עונה 20 בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 51 ניצחונות ו-31 הפסדים. הפסידו לסן אנטוניו בגמר המערב.

אליפויות: 0.

מאז לכתם של סטוקטון ומאלון, ביוטה התקשו להתרומם. למרות מסע רכש מסיבי לפני שלוש שנים, הג'אז לא הצליחו לחזור לפלייאוף, ובכל שנה הבטיחו לנו שהכל בגלל הפציעות, שברגע שכולם יהיו בריאים נראה כמה כשרון יש בקבוצה שבנה הג'נרל מנג'ר קווין או'קונור ואימן ג'רי סלואן הנצחי. בעונה שעברה כל ההבטחות התקיימו בענק. יוטה פתחה את העונה שעברה בסערה עם 12 ניצחונות ב-13 המשחקים הראשונים שלה, נרגעה קצת בהמשך, אבל אבל זה הספיק ל-51 ניצחונות וחזרה לפלייאוף, ובגדול.

בסיבוב הראשון הג'אז היו מועמדים להדחה מול יוסטון, אבל חזרו מפיגור 2:0 כדי לנצח בחוץ את המשחק השביעי. בסיבוב השני חיכתה להם גולדן סטייט הלוהטת אחרי שהדהימה את דאלאס, וגם כאן הציפייה היתה שהלוחמים ימשיכו את המומנטום, אבל יוטה ניצלה יתרון עצום בריבאונד, יכולת גבוהה במאני טיים ופציעה שהגבילה את בארון דיוויס כדי לנצח בקלות ולהגיע לגמר המערב, שם היא כבר נתקלה בסן אנטוניו, שלא ממש ספרה אותה בדרך לאליפות.

העונה המוצלחת, שעלתה על כל התחזיות גם בעונה הרגילה וגם בפלייאוף, הציגה לראווה את היורשים של סטוקטון ומאלון - דרון וויליאמס בתפקיד הרכז המצוין וקרלוס בוזר בתפקיד המוציא לפועל. וויליאמס, בשנה השנייה בליגה, הסביר למה או'קונור בחר אותו לפני כריס פול. קבלת החלטות מצוינת, מנהיגות והתעלות ברגעים החשובים הפכו את דרון לבעל הבית בסולט לייק סיטי כבר עכשיו. בפלייאוף הוא רק השתפר, ובסדרה מול הספרס הוא הגיע לשיאים חדשים אבל כמעט לא קיבל עזרה. מה שהוא כן צפוי לקבל זה חוזה מקסימום בקיץ הבא.

במקביל לפריחתו של וויליאמס, שם בוזר מאחוריו שנתיים של פציעות, ובחלקים גדולים מהעונה שיחק כמו מועמד לגיטימי ל-MVP. היכולת שלו לעשות נקודות בצבע בכל דרך הפכה אותו לאחד משחקני הפנים שהכי קשה לשמור עליהם בליגה - בסיבוב הראשון בפלייאוף הוא אמלל את יאו מינג בזכות הזריזות שלו, בסיבוב השני הוא שלט ברחבה בזכות יתרון הגובה על הגבוהים של גולדן סטייט, ואפילו נגד ההגנה של הספרס הוא מצא דרך לצבור נקודות. באמצע העונה הוא בא על גמולו כשנבחר לראשונה בקריירה לאולסטאר, אבל לא השתתף במשחק בסופו של דבר בגלל פציעה.

כדי שיהיה לג'אז בכל זאת נציג באולסטאר הזמינו את מהמט אוקור, הסנטר הטורקי שהמשיך ביכולת הגבוהה מהעונה הקודמת. ממו היה הצלע השלישית בהתקפה של יוטה בזכות יכולתו גם לקלוע מבחוץ וגם לייצר נקודות מהלואו פוסט. מי שנשאר בצל של השלישייה הזאת היה אנדריי קירילנקו. AK47 תפקד כסמול פורוורד בסגנון משחק שלא מתאים לו והתפוקה שלו ירדה בצורה משמעותית. את החמישייה השלים דרק פישר הוותיק, שהחשיבות שלו בלטה בפלייאוף אליו הגיע באיחור לאחר שבתו סבלה ממחלה. בסוף העונה הבעלים לארי מילר הסכים לשחרר את פישר מהחוזה כדי שיעבור ללוס אנג'לס, שם ניתן לטפל בבתו טוב יותר. מהספסל תרמו בעיקר הרפרינג הוותיק ופול מיילסאפ, הרוקי האנרגטי והמפתיע שהצליח להפוך למחליף העיקרי לשחקני הפנים.

ביוטה בנו על קיץ שקט עם שינויים נקודתיים. השלד שלהם חזק, צעיר וחתום לכמה שנים נוספות, כך שאין מקום לטריידים בומבסטיים. החסרון הבולט שלהם הוא בשחקנים עם קליעה טובה מבחוץ בעמדות השוטינג גארד והסמול פורוורד, שרק הפך לבולט יותר עם העזיבה של פישר. הג'אז ניסו להביא את מוריס פטרסון, אבל הוא העדיף את ניו אורלינס, אז בסופו של דבר הם העדיפו לנצל את ההזדמנות כדי להריץ בעמדת השוטינג גארד את שחקן השנה השנייה רוני ברואר. מאחוריו יילחמו על דקות הרוקי מוריס אולמונד, שמגיע אחרי שרשם 26.4 נקודות למשחק בעונתו האחרונה במכללת רייס, וגורדון גיריצ'ק היציב בבינוניותו.

התוכניות לקיץ שקט נהרסו בגלל היורובאסקט, בו כיכב קירילנקו ונבחר לשחקן המצטיין לאחר שהוביל את רוסיה לזכייה, מה שהזכיר לו שהוא מסוגל גם ליהנות מהמשחק ושיש מאמנים שמבינים אותו טוב יותר מסלואן. לאחר האליפות AK התראיין ברוסיה וטען שהוא לא רוצה לחזור ליוטה, שהוא מרגיש כמו רובוט בשיטה של סלואן ושהוא לא נהנה שם. בהמשך הוא טען שהוא מוכן להשתחרר מהחוזה העצום, במסגרתו הוא צפוי להרוויח 63 מיליון דולר בארבע העונות הבאות, ואפילו לחזור לאירופה כדי להחזיר לעצמו את חדוות המשחק.

נדמה היה שקירילנקו עשה מספיק כדי להכריח את או'קונור ומילר לחפש לו קבוצה חדשה, אבל השניים החליטו להתעקש ולהשאיר אותו. בסוף, כידוע, הוא הופיע לאימונים, זכה לשיחה ארוכה עם מילר (שלפי כל הסימנים מאוהב בו) ושוכנע להישאר ולתת ליוטה צ'אנס נוסף. בינתיים מונה ג'ף הורנאסק, הצלע השלישית של סטוקטון ומאלון בקבוצה הגדולה של הג'אז בסוף שנות התשעים, למאמן קליעות במיוחד כדי לעבוד עם הפורוורד הרוסי.

ועדיין, קשה להבין את ההתעקשות של או'קונור ומילר כדי להשאיר את קירילנקו. בשיאו הוא אמנם שחקן נפלא וייחודי, אבל לקבוצה המצוינת שיוטה בונה הוא פשוט לא מתאים. הוא צריך קבוצה שרצה ומתבססת על תנועה ומסירות, בעוד יוטה משחקת לאט, בונה על הפיק אנד רול של דרון ובוזר ודוחפת כדור פנימה בכל הזדמנות. יוטה צריכה שחקני כנף עם קליעה טובה מבחוץ, וזה בדיוק מה שאין לקירילנקו. אחרי היורובאסקט המניות שלו היו בשיאן וזה היה זמן מצוין להשיג עליו טרייד טוב. השמועות אומרות שיוטה היא זו שטרפדה טרייד מתבקש של קירילנקו לפיניקס תמורת שון מריון, אם זה נכון מדובר בטעות גדולה של אחת ההנהלות הטובות בליגה.

כרגע, לפחות, הדרמה נרגעה ויוטה תיראה בערך אותו דבר השנה, עם ציפייה לשיפור נוסף של וויליאמס, המשך הצמיחה של מיילסאפ ויציבות גבוהה יותר לאורך העונה. יש ליוטה את כל הכלים להפוך למשתתפת קבועה בחבורת הצמרת - היא קולעת באחוזים גבוהים, מייצרת המון נקודות בצבע, בין המובילות בליגה בריבאונדים ואסיסטים, מובילה את הליגה בסחיטת עבירות ומצוינת במאני טיים. שני החסרונות העיקריים שלה הם הקליעה מבחוץ וההגנה של שחקני הפנים, תחום שמיילסאפ אמור לשפר ככל שמספר הדקות שלו יעלה, שגורמת לכך שהיא גם מבצעת הכי הרבה עבירות בליגה.

מועמד לפריצה: כאמור, רוני ברואר יזכה לצ'אנס השנה, ולפי משחקי ההכנה אין לו כוונה לפספס את ההזדמנות. מדובר באתלט נהדר עם יכולת להגיע עד הטבעת, לחטוף ולרוץ. הוא לא יפתור את בעיית הקליעה מבחוץ, אבל בזכות החדירות והמתפרצות הוא קולע במשחקי ההכנה הרבה ובאחוזים גבוהים. גם השילוב שלו עם וויליאמס וקירילנקו מוצלח וביחד השלושה יכולים לרוץ הרבה יותר מבשנה שעברה.

מועמד לדעיכה: מאט הרפרינג היה במשבצת הזאת גם בשנה שעברה, אבל הצליח להישאר בריא ולתרום. השנה הוא כבר הספיק להיפצע, ולא ברור אם יהיה כשיר לפתיחת העונה. בגיל 31 ועם היסטוריה של פציעות, קיים סיכוי גבוה שהעונה הוא יתחיל לאבד רלוונטיות.

תסריט אופטימי: קירילנקו מרגיש הרבה יותר בנוח אחרי ששחרר קיטור, והקבוצה עובדת בשבילו יותר מבעבר. ברואר נבחר לשחקן המשתפר של העונה וכל השאר משתפרים מעט משנה שעברה. יוטה הופכת לקונטנדרית אמיתית וחוזרת לגמר המערב.

תסריט פסימי: בשנה שעברה לא היו להם כמעט בכלל פציעות. מישהו מאמין שזה יכול לקרות שוב? יוטה מספיק חזקה כדי לחזור לפלייאוף גם עם פציעות של שחקן מרכזי אחד או שניים, אבל לא יותר מזה.

תחזית: יש ארבע קבוצות טובות יותר במערב והפעם יהיה ליוטה הרבה יותר קשה לעבור את הסיבוב הראשון. היא תיאבק עם דנבר על ראשות הבית, אבל בשביל לעשות את הצעד הנוסף ולהפוך לאיום ממשי על האליפות, ההנהלה תצטרך להתעשת ולהביא שחקן כנף אמיתי, כמו מריון או ריצ'ארד ג'פרסון, במקום קירילנקו.