הבולס נגחו במיאמי: עלו ל-0:2

היום השלישי של פלייאוף ה-NBA נפתח הלילה (בין שלישי לרביעי) במשחק השני בסדרה בין טורונטו ניו ג'רזי, כשהראפטורס יודעים שהפסד גם במשחק השני היה מעמיד אותם עם רגל וחצי מחוץ לפלייאוף הראשון של המועדון מזה שנים. אז מזל לקנדים שיש להם את אנתוני פארקר, ששמר את הקבוצה במשחק ברגעים בהם אף אחד לא פגע, והוביל את כל הקלעים עם 26 נקודות מצוינות ב-8 מ-13 מהשדה (3 מ-4 מאחורי הקשת) ו-7 מ-9 מהעונשין. היו לו גם 8 כדורים חוזרים ו-4 חטיפות.

המשחק השני היה משובח בהרבה, כששיקגו תיפקדה נפלא בהתקפה, ועצרה את מיאמי בהגנה בדרך לניצחון, שמשמעותו יתרון 0:2 על האלופה, שתחזור הביתה בניסיון אחרון להציל את העונה האומללה שלה.

במשחק שסגר את הלילה ולמעשה פתח את הבוקר, הביסה פיניקס 98:126 את לוס אנג'לס לייקרס. אחרי משחק ראשון צמוד ומותח, הקבוצה שסיימה את העונה הסדירה עם המאזן השני בטיבו בליגה, לא התקשו לעלות ל-0:2 קליל מול קובי בריאנט וצוות השחקנים הבינוניים סביבו.

המשחק הראשון בסדרה הביא לנו שתי תצוגות הגנתיות מצוינות, וצעיר אחד, לואל דנג, שהיה מושלם בהתקפה. במשחק השני, להבדיל, כיכבה ההתקפה של שיקגו (55.1 אחוזים מהשדה), שדרסה את מיאמי בקלות יחסית, שלטה לכל אורך המשחק, והתקרבה למיני הפתעה בדמות הדחת האלופה כבר בסיבוב הראשון.

המשותף בין שני המשחקים היה דנג, שגם הפעם זרח. הסודני התחיל את המשחק לחוץ משהו, ולקח 4 זריקות רעות שלא נכנסו, אבל מאותו רגע התמקד בלהשתלב היטב בהנעת הכדור המהירה והחכמה של הבולס, וקלע את 11 מ-15 הזריקות הבאות שלו, כולל 16 מ-18 רצופות של שיקגו ברבעים 3 ו-4. הוא סיים עם 26 (14 ברביעי), וגם 5 קרשים ו-6 מתנות.

דווין וויד שוב נראה חצי פלאש עם 21 נקודות ב-9 מ-19, ואיבד 7 כדורים. ביכולת הנוכחית, עם הפציעות בכתף בברך, נראה שאין לוויד מספיק דלק כדי לסחוב את קבוצתו. שאקיל קיבל המון כדורים מתחת לסל, אבל החטיא יותר מדי זריקות קלות, איבד 7 כדורים משלו, וסיים עם 17 ב-6 מ-14. ההיט נותרו צמודים במחצית הראשונה, למרות יכולת לא מזהירה, אבל התפרקו לחלוטין עם רבע שלישי של 19:30, בדיוק כשהרגליים הטריות שמולם המשיכו לנוע בין חסימות ובחדירות ומסירות החוצה. הפער צמח ל-17, ודנג היה שם כשההיט צימצמו ל-8, והשוורים שוב ברחו. בסך הכל היו להיט 21 אסיסטים ו-20 איבודים, לעומת 28 ו-18 למנצחים. והפעם לא בדיזל ולא אף אחד בקבוצה יכול להאשים את השופטים.

בן גורדון היה המוציא לפועל העיקרי עד שדנג השתלט על העניינים, וסיים עם 27 (11 בשלישי), 7, 5, אבל גם עם 6 איבודים. גורדון צלף 5 מ-8 מהשלוש, והשכיח לחלוטין את ה-3 מ-17 של הקבוצה (38.8 אחוזים מאחורי הקשת במהלך העונה, 2 בליגה) במשחק הראשון. הפעם 11 זריקות מ-17 צללו פנימה. קירק היינריך תרם 14 ו-8 אסיסטים.

ביום שישי הסדרה תעבור למיאמי, כשאלופים יודעים שנפער להם סדק בשריון, במיוחד כשכל עיתונאי אמריקה מזכירים להם ש-76 מ-80 הסדרות שהלכו ל-0:2 ביתי הסתיימו בניצחון. הבעיה היא ששיקגו היא אחת מאותן 4 שאיבדו יתרון שכזה (לפני שנתיים מול וושינגטון), ומיאמי גרמה לקבוצה נוספת להצטרף למועדון הזה בגמר של 2006, כשגברה 2:4 על דאלאס. מה שאומר שההיט יגיעו עם מספיק בטחון שהם יכולים לעשות את זה. השאלה היא אם שאקיל ו-וויד, שבקושי שיתפו פעולה העונה, יצליחו לחזור ליכולת הרגילה שלהם. אחרת מסע ההגנה על התואר יגיע לקיצו מוקדם מהצפוי.

12 נקודות למשחק בעונה הרגילה, ועוד בקבוצה טובה כמו טורונטו, זה יפה. אבל 26 נקודות במשחק פלייאוף קריטי, קליעות עונשין חשובות במאני טיים, וכמה ריבאונדים שהלכו לידיים שלו ושמרו על הניצחון - זה כבר באמת מרשים. ולחשוב שהבחור הזה התרוצץ פה בין המגרשים של גבעת שמואל וראשון, ושיחק במכבי ת"א. לא פלא שהאימפריה הצהובה הגיעה איתו לאן שהגיעה.

לפני המשחק מאמן טורונטו סם מיצ'ל קיבל את תואר מאמן העונה ב-NBA, והזמין את כל השחקנים לחלוק איתו את הכבוד. אולי בפעם הבאה הוא יחלוק קצת כבוד לפארקר, ויואיל בטובו ללכת לשחקן הכי חם וקר רוח שלו כשהכסף מונח על השולחן. שינוי אחד חשוב כבר נעשה בקבוצה, כשהקהל הביתי לא לבש כולו אדום, להבדיל מבמשחק הראשון, רעיון מוזר בהתחשב בעובדה שהגופיות הביתיות של הראפס הן לבנות, בעוד דווקא הנטס משחקים באדום.

המשחק עצמו היה ברמה ירודה מאוד, כששתי הקבוצות קולעות באחוזים זהים - 31 מ-76 (40.8). כריס בוש היה נחוש יותר מאשר במשחק הראשון, וסיים עם 25 ו-12 קרשים. טי ג'יי פורד עזר עם 13 ו-6 אסיסטים. התוצאה הייתה צמודה במשך שלושה רבעים, עם יתרון קל לנטס,אבל ברבע הרביעי המארחים התעוררו עם 20:31 והשיגו את הניצחון, שהיה קריטי מבחינתם.

וינס קרטר התקשה מול ההגנה של AP וסיים עם 19, באחוז נוראי של 8 מ-24, כולל 1 מ-7 מאחורי הקשת, כשחלק מהחטאות היו בזריקות פנויות לחלוטין, במיוחד בסיום. היו לו גם 4 מ-16 האיבודים של קבוצתו, חלקם מחטיפות של AP. אין מה להגיד, החזרה הביתה בינתיים לא מאירה פנים לווינסניטי, שיצטרך לחצות את הגבול הצפוני לפחות עוד פעם אחת. מה שכן, היו לו 11 כדורים חוזרים. לבוסטיאן נאכבר היו 17, כולל 4 שלשות, אבל הוא פיספס שלשה מהפינה 8 שניות לסיום, בזריקה שיכולה הייתה להשוות את המשחק. ג'ייסון קיד קלע 14, הוריד 7 וחילק 11. ריצ'ארד ג'פרסון, שהצטיין עם 28 בגיים 1, לא קלע עד המחצית השנייה, וסיים עם 13 בלבד.

פיניקס רדפה אחרי הלייקרס לאורך מרבית המשחק הראשון, עד שלקראת הסיום האיכות הקבוצתית וחומר השחקנים העדיף שלה הפכו את התוצאה וניצחו עבורה את המשחק. הבוקר (רביעי) הסאנס לא התכוונו להישאר נינוחים ולחכות לרבע האחרון כדי להכריע את משחק מספר 2.

קובי בריאנט, הכלי ההתקפי העיקרי והכמעט יחידי של הקבוצה מהוליווד, שקלע במשחק הראשון 39 נקודות, נפצע ברבע הרביעי, שיחק 34 דקות וקלע 15 נקודות, כשהקבוצה שלו יורדת בפיגור של 6 נקודות בסיום הרבע הראשון. 12 הדקות הבאות כבר היו כולן של פיניקס. הקבוצה מאריזונה רצה ל-37 נקודות מול 22, פתחה פער של 21 ולא הרשתה ליריבתה לחזור למשחק במחצית השנייה, המשיכה להפציץ נקודות וניצחה 98:126. עם קצת יותר מ-54 אחוזים מהשדה מול 41 של הלייקרס, הסאנס לא רק שלא התקשו, אלא הצליחו לכפות את סגנונם המהיר - כבר מהדה הראשונה - על פיל ג'קסון וחניכיו. 16 אסיסטים מול 15 איבודים של הקליפורנים, לעומת 30 אסיסטים ו-8 איבודים של השמשות - זה הנתון הזה מספר את הסיפור. ככה עושים את זה כמו שצריך.

ליאנדרו ברבוסה, שהצטיין במשחק הראשון עשה זאת שוב עם 26 נקודות ב-26 דקות משחק. אמרה סטודמאייר קלע 20 והוריד 9 ריבאונדים, שון מריון רשם 18 ו-10 וסטיב נאש נהנה מערב די רגיל של 16 נקודות ו-14 אסיסטים.

למרות מיעוט הדקות היחסי של קובי, הוא עדיין היה הקלע המוביל של קבוצתו. למאר אודום (10 ריבאונדים), ג'ורדן פארמר ומוריס אבנס, שקלעו 10 כל אחד, לא היו אפילו קרובים להספיק מול הסאנס.

עדכון ראשון: 25.4 4:26
עדכון אחרון: 25.4 8:31