הנבחרים, חלק א'

זהו, עוד שנה חלפה ולמרות שעוד עומדים לפנינו הטורנירים החטיבתיים וכמובן הריקוד הגדול עצמו, זה נראה כמו זמן טוב לעשות סיכומים ועל כן איחדו כותבי וואלה! מכללות כוחות כדי לבחור את האנשים שעשו לנו את השנה, לשבח את המובחרים ולהכפיש את הכושלים, שניה לפני שהבלאגן האמיתי מתחיל. בכתבה שלפניכם ייבחרו הקבוצה המפתיעה של השנה, הקבוצה המאכזבת ביותר ומאמן העונה, בעוד שהכתבה הבאה תבחר את השחקנים המצטיינים בכל חטיבה. אם אתם לא מסכימים עם הבחירות שלנו, טוב, בשביל זה יש תגובות.

עומר סלע: אורגון

למרות סיום עונה מאכזב מאוד של שישה הפסדים בעשרת המשחקים האחרונים, אני הולך עם אורגון. אני יודע שוושינגטון סטייט ביצעו את ההתקדמות הגדולה ביותר, אבל הברווזים של ארני קנט קפצו מדרגה השנה והוכיחו שהם מסוגלים לשחק ברמות הגבוהות ביותר, אחרי לא מעט עונות מבזות בעשור האחרון. ההתפתחות של אהרון ברוקס והחבר'ה מיוג'ין היא מדהימה, במיוחד לאור הדיבורים בתחילת העונה על פיטוריו הקרובים של קנט והכוונה לערוך שידוד מערכות כללי בתכנית הכדורסל הכושלת של המכללה. דווקא בעונה הנוכחית, שהיתה עונת פריחה אדירה של הפאק 10 אחרי שנים רבות, עלתה אורגון על הגל, ורשמה ניצחונות על UCLA, אריזונה, וושינגטון סטייט (פעמיים) וג'ורג'טאון. מידת ההצלחה של אורגון בטורניר עומדת על כתפיו המצומצמות של ברוקס, והיא תלך עד לאן שהוא יוכל לסחוב אותה. על הנייר הם יכולים להפתיע כל קבוצה, ובסופו של דבר, כמו שלמדנו בטירונות, הכל בראש.

אריאל גרייזס: וירג'יניה ו-וירג'יניה טק

את וושינגטון סטייט השארתי לפרס מאמן השנה (פה זה לא האוסקר שנותנים פרסים גם לבמאי וגם לסרט) ומה שנשאר הן שתי הקבוצות מוירג'יניה, שלמרות שנורא רציתי נמנע ממני להבדיל ביניהן. שתיהן מדורגות בצמרת ב-ACC החזק (הקאבלירס ראשונים וההוקיס צמודים במקום השני לצפון קרוליינה ובוסטון קולג'), שתיהן עשו בית ספר לגדולות – וירג'יניה ניצחה את אריזונה, מרילנד (פעמיים), גונזאגה ודיוק, ואילו וירג'יניה טק הראתה מאיפה משתין הדג לדיוק, בוסטון קולג', מרילנד וצפון קרוליינה. עכשיו תעשו תרגיל קצר ונסו למנות שחקן אחד מכל קבוצה שלא נקרא שון סינגלטרי או זביאן דאודל. I rest my case.

ישי רז: מישיגן סטייט

משבצת הפתעת העונה שמורה בדרך כלל לאיזו מכללה קטנטנה שמגיעה משום מקום וכובשת את המדינה עם סיפור הסינדרלה שלה. גם השנה לא חסרות מועמדות כאלה (באטלר, סאות'רן אילינוי, אייר פורס), אבל אני בחרתי דווקא בספרטנס, שנחשבים באופן מסורתי לכוח משמעותי בעולם המכללות. נטישת הכוכבים המאסיבית בסיום העונה שעברה וחוסר ההצלחה לגייס תיכוניסטים בעלי שם הותיר אותם בנקודת פתיחה מאוד נמוכה בנובמבר וההעפלה לטורניר נראתה אז כמו משימה בלתי אפשרית, אבל האלכימאי טום איזו הצליח שוב להרים קבוצה מצוינת בהנהגת דרו נייצל, שהפך בן לילה לסופרסטאר והקפיץ את הממוצע שלו משמונה נקודות למשחק בעונה החולפת ליותר מ-18 לערב העונה. מישיגן סטייט אולי לא הולכת להסתער על האליפות, אבל עונה של מעל 20 ניצחונות היא הרבה מעבר למצופה בעונת מעבר.

עומר סלע: אריזונה

שתי קבוצות שאכזבו לא פחות היו LSU, שהגיעו לפיינל פור בשנה שעברה והשנה התדרדרו למחוזות עלובים, וקונטיקט, שלמרות הרכב של פרשמנים היו אמורים לפחות להגיע לטורניר. אבל למרות שאריזונה היא היחידה מבין השלוש שתרקוד במרץ, היא האכזבה הגדולה שלי. בתחילת העונה חשבתי שכל הישג פרט להעפלה לפיינל פור יהיה כשלון בשביל הקבוצה הזו. יש להם את הרכז שאמור להיות הטוב במכללות (מוסטפה שאקור), סמול פורוורד אדיר בדמות מרכוס וויליאמס, פרשמן מהמובילים באמריקה (צ'ייס באדינגר) ואת איבן ראדנוביץ' בעונת הסיניור. כרגע אריזונה כלל לא מדורגים והעונה העלובה שלהם בפאק 10 היא ביזיון ללוט אולסון ולשחקנים שלו.

אריאל גרייזס: LSU

מאוד רציתי לבחור את הווילד קאטס של לוט אולסון, שמצליחים כבר שנה שניה ברציפות לגרום לי לשלם כסף טוב ולבזבז זמן יקר כדי לחזות ישירות בערימת הכשרון שלהם רק כדי להתאכזב כל פעם מחדש מהבזבוז. אבל עם כל הכבוד לחבר'ה מטוסון, הם לפחות יהיו בטורניר. הטייגרס, לעומת זאת, לא יהיו בשום מקום. הנה שוב הנתונים – LSU איבדה בדיוק פותח אחד (טיירוס תומאס, שאכן היה חסר) מהחמישיה שהגיעה לפיינל פור בשנה שעברה, היה להם את אחד השחקנים הדומיננטים בליגה בדמותו של גלן דייוויס (a.k.a "ביג בייבי") ועדיין הם העמידו מאזן שלילי של 11:4 ב-SEC שהציב אותם במקום אחרון ב-SEC מערב, מאחורי אריות כמו ארקנסו ואובורן. מהיום אל תקראו להם נמרים, חתלתולים יהיה מתאים יותר.

ישי רז: גונזאגה

שתי הקבוצות שהוזכרו כאן עשו עבודה נפלאה בחירוב תחזיות קדם העונה, אבל גונזאגה הצליחה לאכזב בצורה אפילו יותר גרועה, כיוון שהיא הראתה במהלך העונה הנוכחית למה היא מסוגלת ולמרות זאת נכשלה בגדול. הזאגס פתחו נהדר עם ניצחונות על צפון קרוליינה וטקסס, בהם הראו שהם מסוגלים להיות אפילו יותר טובים אחרי עזיבתו של אדם מוריסון, אבל פשוט התאיידו בהמשך. הם מיהרו לצנוח מהדירוג, החלו לאבד גובה אפילו ב-WCC בו הם רגילים לשלוט ביד רמה, איבדו את רצף הניצחונות הביתיים שלהם, ופטריית ההזייה שנמצאה ברכבו של ג'וש הייטבלט היתה רק החותמת הסופית על הכשלון המהדהד של הקבוצה הסימפטית מספוקיין.

עומר סלע: טוני בנט, וושינגטון סטייט

המהפך שטוני בנט חולל בוושינגטון סטייט הוא מדהים. מקבוצה עלובה וחסרת אופי ורצון בשנה שעברה שרשמה מאזן שלילי של 17:11 כולל שבעה הפסדים רצופים בסיום העונה, לקבוצה של ווינרים שמדורגת בין 15 המובילות באמריקה. זאת קבוצה של ותיקים שמכירים אחד את השני מצוין, דרק לואו וקייל וויבר קיבלו המון ביטחון עצמי ובכלל, ההשפעה של בנט הצעיר, שקיבל השנה את המושכות מאביו הפורש היא מדהימה, במיוחד לאור העובדה שמדובר במשרת האימון הראשונה בחייו. לבנט יש ברזומה שלוש עונות בשחקן ב-NBA, מה שעזר לו ביחד עם גילו הצעיר, קירבתו לשחקנים והידע האדיר שהוא מביא איתו, לשנות את פניה של קבוצת הכדורסל של המכללה. ולא לשכוח – הקוגארס משחקים בחטיבה הקשה ביותר בכדורסל המכללות השנה.

אריאל גרייזס: טוני בנט, וושינגטון סטייט

כל מה שעומר אמר – ויותר. קשה למצוא בכדורסל המכללות קבוצות שמשתפרות בין לילה וקשה למצוא מאמנים שמצליחים להשפיע כבר בשנתם הראשונה (תראו את הרב סאנדק באריזונה סטייט – מאמן מצוין שעדיין הצליח לנצח בדיוק משחק אחד בפאק 10). טוני בנט השיג את שניהם, ולא סתם, אלא בוושינגטון סטייט, קבוצה שמעולם לא נחשבה לאחת מאריות הפאק 10 (וזה אנדרסטייטמנט). אז רק בשביל להסביר כמה מדהים מה שקרה פה – וואזו, שנבחרה על ידי התקשורת לסיים את העונה במקום האחרון בחטיבה, ניצחה עד כה 23 משחקים (משהו שהם לא עשו מאז 91'), והגיעה עד למקום התשיעי בדירוג הארצי (הכי גבוה בהיסטוריה של המכללה, שנפקדה מהדירוג לחלוטין מאז 83'). כבוד.

ישי רז: בילי גילספי, טקסס A&M

אחרי שלקח לפני שלוש שנים את טקסס A&M ממאזן עלוב של 16:0 בביג 12 למרחק שלשה מטורפת אחת של דארן מיטשל מהטופ סיקסטין אשתקד, העונה היה אחראי בילי גילספי על עליית המדרגה של האגיס לליגה של הגדולות באמת. המאמן שנודע ביכולות גיוס השחקנים המופלאות שלו הוכיח שהוא גם אמן לא קטן על הקווים, כשהפך את האגיס לאחת מקבוצות ההגנה הקשוחות באמריקה. גילספי הוביל את A&M לעונה חלומית, שכללה ניצחון חוץ יוקרתי על מורו ורבו ביל סלף בקנזס, והקנתה לאגיס מעמד של חברים קבועים בטופ 10 של הדירוג.

השחקנים המצטיינים בכל אחת מהחטיבות והבחירה שלנו לתואר שחקן השנה השנה יוכרזו, כאמור, מחר.