אחוזת ראשונים

"ניצחונו של דוד על גוליית, ניצחון שיטלטל את העולם", כך הכריז נשיא סביליה, חוזה מריה דל נידו, אחרי ניצחונה של קבוצתו ב-25 באוגוסט, 0:3 על ברצלונה בסופרקאפ האירופי. דל נידו לא הסתפק בכך והצהיר: "סביליה היא הקבוצה הטובה ביבשת, והניצחון הזה רק יהפוך אותנו לגדולים יותר. אלמלא ההחמצות שלנו זה היה ניצחון גדול בהרבה". אז אולי דל נידו צדק?

9 מחזורים חלפו מאז החלה העונה הספרדית, כרבע עונה,
ובמקום הראשון ניצבת לה סביליה, שמשקיפה על ברצלונה, ריאל מדריד וולנסיה, שרודפות אחריה ואחרי התואר. עדיין מוקדם לקבוע שיש לנו אלופה חדשה וסנסציונית בספרד, כשעונה הארוכה והמתישה של שני קמפיינים בו זמנית תמשיך להפיל חללים יתכן מאוד שהרוחיבלאנקוס יהיו אחד מהם, אבל נכון להיום מאנדלוסיה יוצא כוח אירופאי חדש.

הריצה של סביליה בצמרת והניצחון הענק על ברצלונה לא הגיעו משום מקום. הקבוצה זכתה בעונה שעברה בגביע אופ"א אחרי ניצחון מרשים וכוחני 0:4 על מידלסברו האומללה של סטיב מקלארן, בפיליפס ארנה שבאיינדהובן ופיספסה את המקום הרביעי בליגה, זה המוביל למוקדמות ליגת האלופות, רק במחזור האחרון. את האכזבה בליגה אולי ריככה במעט העובדה שהקבוצה שברה שני שיאי מועדון, כשהשיגה 68 נקודות ו-20 ניצחונות ליגה.

התואר האירופאי הנפלא, שהוציא את אוהדי הקבוצה לחגוג ברחובות, היה הראשון של הקבוצה מאז 1948, אז היא הניפה את הגביע הספרדי אחרי ניצחון 1:4 על סלטה ויגו, שנתיים אחרי שזכתה באליפות היחידה בתולדותיה. בשנה בה חגגה מכבי ת"א 100 שנים להיווסדה עם עונה מבזה ושלל ארועים מגוחכים, חגגה סביליה יום הולדת 100 עם גביע אופ"א ואחר כך גם זכייה בסופרקאפ, כשמאזן השערים שלה בשני המשחקים מראה 0:7. ככה ממירים היסטוריה בעתיד ורוד.

ההווה אמנם זורח בצבעים בהירים עבור סביליה, בטח כשהיריבה השנואה בטיס שוחה בביבי התחתית, אבל לא מזמן המצב היה רע בהרבה. ב-1995 עמדה הקבוצה תחת חקירה פיננסית והצליחה בעור שיניה להיחלץ מירידה לליגה השנייה. 3 עונות מאוחר יותר לא שפר עליה מזלה והיא נשרה לליגת המשנה, שם בילתה 3 מ-4 השנים הבאות, כשבאמצע היא מטפסת בחזרה ללה ליגה, אבל נושרת מיד. מאז חזרה סביליה לליגה של הגדולות, לפני 5 שנים, היא לא סיימה עונה בחצי התחתון של הטבלה.

סוף שנות ה-30 והעשור הרביעי של המאה הקודמת היוו את תור הזהב של סביליה. היא זכתה 3 פעמים בגביע,זכתה באליפות בפעם היחידה בתולדותיה והייתה חברה כמעט קבועה בצמרת. בעונת 1967/8 ירדה הקבוצה ליגה, העבירה 6 שנים ארוכות עד שחזרה, אבל שקעה בבינוניות. חתימה של דייגו ארמנדו מראדונה בקבוצה, בתחילת שנות ה-90 החזירה את הרוחיבלאנקוס לכותרות אחרי עשרות שנים, אבל הארגנטינאי עזב אחרי עונה ברוכת שערוריות וסביליה שבה ונשכחה.

מבט קצר על רשימת השחקנים ששיחקו בסביליה ב-15 השנים האחרונות מראה שבאנדלוסיה תמיד היו שאיפות ושלא מדובר בעוד קבוצה ש"תפסה" תקופה טובה כמו אוסאסונה, סלטה ויגו ואפילו דפורטיבו לה קורוניה, שב-100 שנות קיומה בילתה קרוב ל-50 מהן בליגות נמוכות, ושעד לפני קצת יותר מעשור אף אחד מחוץ לספרד לא הכיר אותה. שחקנים גדולים כאיבן זאמורנו, בבטו, רוברט פרוסינצקי, חואן אנטוניו רייס, דייגו סימאונה וכמובן מראדונה, לבשו את הלבן-אדום, אבל לא הצליחו להרים את המועדון לשנותיו המפוארות מפעם.

הקיץ של השנה שעברה, שנת ה-100 של המועדון ואחת מהגדולות ביותר בתולדותיו, לא רמז על הבאות. סביליה עדיין הייתה שרויה בחובות גדולים ודל נידו, שב-5 שנות כהונתו במועדון הצליח כמעט להעלימם, נאלץ למכור שניים מהכוכבים הגדולים ביותר של הקבוצה, סרחיו ראמוס וז'וליו באפטיסטה, לריאל מדריד וקיבל תמורתם מעל ל-45 מיליון יורו.

המאמן האהוד חואקין קפארוס עזב גם הוא ובמקומו הגיע חואנדה ראמוס. דל נידו נמנע מהחתמות ענק, השאיל את חאבייר סביולה וראמוס נאלץ להמשיך לבנות על שחקנים שצמחו ממחלקת הנוער של המועדון, הנחשבת לאחת מהטובות בספרד ושממנה יצאו שמות כחוסה אנטוניו רייס, סרחיו ראמוס, קרלוס מארצ'נה ואחרים.

חסוס נבאס, החוסה אנטוניו רייס הבא רק ברגל ימין, כבר מככב כשנתיים בליגה הבכירה והוא רק בן 20. אם ימנע מהנטיה שלו לדיכאון קליני, נקבל כוכב ענק. שחקן הבית הצעיר נותן את הניצוץ באגף הימני ונהנה מקישור חזק ובינלאומי שבנה ראמוס וחברים בו רנאטו הברזילאי, כריסטיאן פאולסן הדני, שהגיע משאלקה אחרי שהיה מועמד גם למילאן (למרות סכסוך מתוקשר עם ג'נארו גאטוסו) וכוכב גמר גביע אופ"א, אנצו מארסקה האיטלקי, שנגד מידלסברו כבש צמד.

דל נידו, אגב, כל כך רעב לכסף והוא אחד מהאשמים העיקריים שהליגה הספרדית לא שודרה בישראל בתחילת העונה. הנשיא החליט שסביליה לא תסתפק בתמלוגים של קבוצה בינונית ודרש סכומים גבוהים בהרבה מבעבר מתאגיד "סוגקאבל" (קאנאל פלוס), המחזיק בזכויות השידור של הליגה. לדל נידו הצטרפו בעלי קבוצות קטנות שדרשו לחלק את העוגה מחדש (בספרד הקבוצות מוכרות בעצמן את הזכויות, בניגוד לליגה שלנו). היום, כשצופים בסביליה, אפשר להבין למה הוא התעקש על זה.

את הפריחה המחודשת של סביליה מסמלת אולי יותר מכל הפריחה המחודשת של פרדריק קאנוטה. השחקן נולד סמוך לליון, ושם גם החל את הקריירה שלו. הכשרון שלו בלט למרחקים, הוא זומן לנבחרת צרפת עד גיל 21 ובאמצע 1999 הגיע כמושאל לווסטהאם הלונדונית, שבסוף אותה עונה שילמה לקבוצה הצרפתית כ-3.7 מיליון ליש"ט עבורו.

החלוץ הסתגל במהרה לחיים באי הבריטי והיה אחד משחקניה הבולטים של ווסטהאם ב-3 העונות שלו באפטון פארק. למרות שכחלוץ הוא לא הרבה לכבוש (29 שערי ליגה ב-84 משחקים), אלו שהוא כבר שלח לרשת פערו פיות לעתים קרובות. קאנוטה הותיר רושם מצוין על הכדורגל הבריטי בזכות הברקות, נחשב לפוטנציאל גדול, ובקיץ 2003 הצפין לטוטנהאם והפך מפטיש לתרנגול.

את התקופה בטוטנהאם לא בטוח שהחלוץ בן ה-28 ירצה לזכור. קאנוטה המשיך לבלוט ביכולת השמירה שלו על הכדור, במשחק הראש המשובח שלו ובהברקות טכניות, אבל הדעות בווייט הארט ליין לגביו היו חלוקות. קאנוטה, שהגיע מווסטהאם תמורת כ-3.5 מיליון ליש"ט, לא הרבה לכבוש (14 שערי ליגה ב-60 הופעות), אבל מה שהרגיז את אוהדי הספרס הייתה העובדה שהוא נראה אדיש למדי על המגרש. פעמים רבות התקפות מתפרצות של הקבוצה נעצרו כשהכדור הגיע לרגליו ורבים מהאוהדים הדביקו לו תווית של שחקן עצלן, כזה שלא אוהב לעבוד הרבה על המגרש או בכלל.

"התדמית הזו מפתיעה אותי. מלבד תקופה בה הייתי פצוע בווסטהאם, אף פעם לא החסרתי יותר מדי משחקים", הגיב קאנוטה לטענות בראיון לפני כמה שנים, "המוניטין הזה משום מה דבק בי ועכשיו אני מתקשה להתנער ממנו. אני בנאדם רגוע, אבל אנשים יכולים לטעות ולחשוב שזו עצלנות. זה לא אומר שאין לי תשוקה לכדורגל".

גבו של הגמל החל להיסדק בצפון לונדון עם ההחלטה הפתאומית של קאנוטה, לפיה הוא רוצה לשחק עבור נבחרת מאלי. החלוץ יליד צרפת קיבל הזמנה לנבחרת מאלי לקראת אליפות אפריקה שנערכה בטוניסיה ב-2004, בזכות העובדה שאביו היה יליד המדינה המערב אפריקאית, והחליט שהוא נענה לה בחיוב. אליפות אפריקה מהווה מוקש מדי שנתיים לקבוצות האירופאיות משום שהיא נערכת בינואר ומתפרשת על פני כחודש, בעיצומה של העונה האירופאית המתישה. במקרה הזה טוטנהאם הייתה הנפגעת.

קאנוטה נחשב לאחד מהחלוצים הכשרוניים של דורו בצרפת, אך לצערו הדור זה כולל שחקנים כתיירי הנרי, דויד טרזגה, ניקולס אנלקה ועוד רבים וטובים. "אני שאפתן כמו כל האחרים", אמר החלוץ על החלטתו, "אבל אני גם מציאותי ומבין שהסיכויים שלי להגיע לנבחרת צרפת, לא משנה כמה טוב אשחק, הם פשוט מאוד נמוכים".

כשניתנה לו האפשרות לשחק במדים לאומיים כלשהם, ואחרי שפיפ"א התירה לו לשחק במאלי למרות שכבר לבש את בגדיה של נבחרת צרפת הצעירה, הוא קפץ על ההזדמנות. קאנוטה הוליך את מאלי לחצי הגמר ולהישג הקבוצתי הגדול הוסיף גם טורניר מצוין מבחינה אישית ו-4 שערים, אבל בלונדון לא היו מרוצים מהברז הפתאומי שדפק להם האזרח המאלי מספר 1. מאוחר יותר סירב החלוץ לצאת עם טוטנהאם למסע משחקים במאוריציוס בגלל מה שהגדיר כ"סיבות אישיות" ודרכו החוצה הייתה ברורה.

בקיץ 2005 עבר קאנוטה לתחנה השלישית שלו מאז עזב את צרפת, לספרד, אחרי שסביליה שילמה עליו כ-4.4 מיליון ליש"ט לטוטנהאם. עוד קודם לכן התעניינו בשורותיו ליון, ווסטהאם ו-ווסט ברומיץ', כשאלן פארדיו מקווה לראות את קאנוטה חוזר לפטישים אחרי שאלו עלו ליגה. אלא שהיו אלו אוהדי הקבוצה ששיכנעו את המאמן שלא להחזיר את השחקן למועדון, אחרי שטענו שבחודשים האחרונים של הקדנציה שלו בווסטהאם, הוא לא הראה רמת מחויבות מספקת.

התדמית העצלנית והמפונקת שיצאה לקאנוטה באנגליה עשתה את שלה וסיימה את שהותו באי הבריטי לפחות לעת עתה, כשכנראה שגם הוא מבין שהגיע הזמן לעשות שינוי.

ההתחלה בספרד הייתה איטית וקאנוטה, שנאבק על מקום בהרכב עם לואיס פביאנו וחאבייר סביולה, כבש רק 6 שערי ליגה ב-32 משחקים. בזירה האירופאית, לעומת זאת, הוא נחל הצלחות אישיות גדולות יותר והוסיף בה 6 שערים נוספים ב-11 משחקים בלבד. בנוסף, נתקל החלוץ בבעיה נוספת. בגיל 20 הוא התאסלם והפך לדתי מאוד. כשגילה שסביליה מפרסמת על חולצותיה חברת הימורים גדולה, הוא סירב ללבוש אותן בטענה כי הימורים נוגדים את דתו. מנהלי המועדון הבינו, הבטיחו להכין לשחקן חולצה ללא הלוגו לכל משחק, אבל לבסוף הסכים קאנוטה ללבוש את החולצה והפרסומת אחרי שחברת ההימורים הבטיחה לו שתתרום כסף לארגוני צדקה.

העונה חזר סביולה לברצלונה, ובמקומו הגיע חאבייר אחר, שבאנטון האורוגוואי. אלא שזה לא פתח את העונה בגלל פציעה בגב ואילו פביאנו נפצע אף הוא, כשהשניים משאירים את הבמה בחוד לקאנוטה. החלוץ קיבל את האשראי והחזיר בשערים. ב-9 משחקי ליגה הוא כבש 8 שערים והוא מוליך את טבלת המבקיעים בספרד, בצוותא עם דייגו מיליטו מסראגוסה.

"לא יכולנו להתחיל את העונה טוב יותר", אמר קאנוטה לא מזמן, "הזכייה בגביע אופ"א בעונה שעברה נתנה לנו הרבה ניסיון וביטחון, בקיץ עבדנו קשה והכל מתחבר לנו כרגע. את העונה שעברה סיימנו טוב מאוד ואנחנו צריכים לבנות על ההצלחה הזו את העתיד שלנו".

את העונה הזו פתחו סביליה וקאנוטה בסערה, עם 7 ניצחונות ו-2 הפסדי ליגה, אחד מהם לברצלונה. למרות זאת, בימים האחרונים טען פרנק רייקארד, ולא בדיפלומטיות, כי הקבוצה מאנדלוסיה בהחלט מועמדת לאליפות העונה.

על אף התקופה החלומית, נראה שחוסה מריה דל נידו, נשיא המועדון, יסתפק באחד מ-4 המקומות הראשונים והשתתפות בליגת האלופות בעונה הבאה. בינתיים הוא רוצה שקבוצתו תגן על תוארה היוקרתי ואת קמפיין גביע אופ"א הנוכחי היא פתחה עם תיקו 0:0 בצ'כיה מול סלובן ליברץ. המסע האירופאי הנוסף של סביליה העונה יהפוך עם הזמן למעניין במיוחד בעיקר בזכות ביתה, אצטדיון רמון סאנצ'ס פיחואן.

יש שאומרים שעל האצטדיון מוטלת קללה. לא, לא על סביליה. זו מעולם לא הפסידה בו משחק במפעלים האירופאים, 28 במספר. תוסיפו לזה את העובדה שנבחרת ספרד ערכה בו 22 משחקים בינלאומיים ומעולם לא הפסידה, ומי לא יעקוב אחרי הקבוצה המקומית כדי לראות מתי ההיסטוריה תרים את ראשה. אולי בשנה הבאה, בליגת האלופות.