העתיד מלא בהיסטוריה

ביום רביעי נפל דבר. אחרי 28 משחקים ללא הפסד - שיא מועדון חסר תקדים ב-111 שנות קיומה - ברצלונה סוף כל סוף הפסידה. לשמחתו של פפ גווארדיולה, המוח מאחורי המכונה המשומנת, קולות החריקה נשמעו במשחק גומלין ברבע גמר הגביע מול בטיס סביליה, אחרי 0:5 מוחץ במשחק הראשון. גם ההפסד הנדיר, עד שכבר הגיע, היה חסר חשיבות. רצף אחד של אלופת ספרד אמנם נקטע בשבוע בו קבעה שלושה שיאים חדשים, אבל לפניה עוד מספר ציוני דרך משמעותיים אליהם תוכל להגיע בהמשך העונה. אם הכדורגל הנפלא ישולב גם העונה עם זכייה בתארים, ברצלונה של גווארדיולה תוכר באופן סופי כקבוצה הגדולה בהיסטוריה. עכשיו, בדיוק באמצע העונה ורגע לפני חודשי ההכרעה, זה הזמן להשוות ובעיקר להצדיע.

ביום ראשון סיימה ברצלונה את הסיבוב הראשון בליגה. הניצחון הקל 1:4 על מלאגה הבטיח לה בפעם השלישית ברציפות את אליפות החורף בספרד, אבל זה באמת היה הפרט השולי. הקטלאנים נעלו את חלקה הראשון של העונה עם 52 נקודות ליגה מ-57 אפשריות (17 ניצחונות, תיקו מול מאיורקה והפסד ביתי להרקולס) ושברו את השיא הקודם, אותו קבעו בעצמם לפני שנתיים, בעונת הבכורה של גווארדיולה. מדובר כאן לא רק בשיא ספרדי אלא בשיא אירופי, שגובה גם ב-61 שערי זכות שיצרו תקדים נוסף בכל הקשור לסיבוב הראשון. הקבוצה היחידה שכבשה יותר ב-19 משחקים הייתה ריאל מדריד בעונת 60/1, אבל אז בליגה היו רק 16 קבוצות.

אותה ריאל מדריד שאימן מיגל מוניוז היא זו שעומדת בשבועות הקרובים לנגד עיני הבלאוגרנה. ריאל, בשורותיה כיכב אז אלפרדו די סטפאנו האגדי, השיגה 15 ניצחונות ליגה רצופים. ברצלונה מתחילה את הסיבוב השני עם 13 ניצחונות, כך שאם תאסוף את מלוא הנקודות במשחקים מול ראסינג סנטאנדר והרקולס תוכל לנפץ את השיא העתיק במשחק ביתי בקאמפ נואו מול אתלטיקו מדריד. מבין 17 הניצחונות בליגה, רק ארבע פעמים עשתה זאת בארסה בהפרש של שער אחד. ביתר המקרים היא דרסה את יריבותיה, כשזכורות בעיקר השמינייה לרשת אלמריה וארבע חמישיות, כולל אחת יוצאת מגדר הרגיל בקלאסיקו, בו נחל ז'וזה מוריניו את התבוסה הכואבת בקריירה שלו.

אחרי אותה עונה בה זכתה בטרבל היסטורי, ניתן היה לחשוב כי השובע ייתן את אותותיו בברצלונה. גווארדיולה ידע לשמור את שחקניו רעבים כדי להוסיף את הסופר קופה הספרדי, הסופר קאפ האירופי וגביע העולם לקבוצות, ובסופו של דבר גם האליפות נשארה בקטלוניה אחרי פייט עיקש מצד היריבה המושבעת ממדריד. גם בתחילת העונה הנוכחית, בעקבות התהילה לה זכו השחקנים המקומיים לאחר הנפת הגביע העולמי, סברו פרשנים רבים כי הקבוצה הזו הגיעה לקצה גבול היכולת ואין לה את הדרייב להמשיך הלאה ללא שינויים. משחקי הבית הראשונים חיזקו את ההשערה, אבל מאז ברצלונה לא מביטה לאחור ואת הסיבוב היא סיימה עם מאזן מושלם של תשעה ניצחונות במשחקי החוץ. היחידה שעשתה זאת לפני כן הייתה אתלטיק בילבאו בשנות ה-30.

אז איך שומרים על רעב בקבוצה שכבר זכתה בכל? מציבים יעד חדש. יעד שלפני מספר שנים נחשב בלתי מושג. מבחינת הקטלאנים המטרה בסיום העונה היא לעשות עוד צעד כדי לחקות את ה'דרים-טים' של יוהאן קרויף (ארבע אליפויות רצופות) בעזרת אליפות שלישית, ואף להאפיל עליה עם תואר אירופי נוסף שיעניק חותם סופי. בדרך לשם, יכולה ברצלונה לקבוע שיאי נקודות ושערים חדשים בליגה. את העונה שעברה סיימו שחקניו של גווארדיולה עם 99 נקודות. אם ימשיכו בקצב צבירת הנקודות הנוכחי, הם יגיעו ל-104 ואיתם 122 שערים, כשהשיא של ריאל מדריד עם ג'ון טושאק בעונת 89/90, עומד על 107.

נכון, הבדלי הרמות העצומים וחולשת הליגה הם אלה שמאפשרים לברצלונה בכלל לחלום על מספרים שכאלה. למרות זאת, אין ספק כי מדובר בתקופה היסטורית אותה מנצלים גם השחקנים כדי לקבוע שיאים אישיים למכביר. דויד וייה, שהתחיל בעצלתיים את הקדנציה שלו בבארסה, לא מפסיק לכבוש והתייצב על 14 שערים. זה הפך אותו לשני בהיסטוריה של הליגה שהגיע ל-14 שערים בשמונה עונות רצופות. הקודם, אגב, היה פהיניו ויגו (1945-1953). וייה מרכיב יחד עם פדרו וכמובן לאונל מסי (תפוקה מדהימה של 18 שערים ו-15 בישולים בליגה) טריו התקפי שהבקיע 63 שערים העונה בכל המסגרות, מתוכם 41 בליגה. גם כאן המספר 100 הוא המטרה, כשלפני שנתיים היו אלה מסי, סמואל אטו ותיירי הנרי שכבשו בצוותא 100 שערים.

אל רשימת השיאנים אפשר להוסיף את צ'אבי, שעבר את 549 ההופעות של מיגלי במדי בארסה; קרלס פויול וסרחיו בוקסטס, שהשיגו 20 ניצחונות ליגה רצופים (לא שיחקו מול הרקולס ומאיורקה) ושברו את שיאם של פרנץ פושקאש ולואיס דל סול מריאל מדריד; וכן את ויקטור ואלדס, ששוב דוהר לעבר פרס ה'זאמורה' וממוצע הספיגות שלו העונה עומד על 0.55 שערים בממוצע למשחק - הטוב בהיסטוריה של המועדון. זו הקבוצה ששישה משחקניה נכללו בנבחרת השנה של פיפ"א וגם בזו של אופ"א, והשנייה אי פעם (מילאן הייתה הקודמת ב-1988 ו-1989) ששלחה את כל שלושת המועמדים הסופיים לתואר כדור הזהב.

אחרי החמישייה לרשת ריאל מדריד, התייצב גווארדיולה במסיבת העיתונאים וניסה למתן את גישתם של העיתונאים הקטלאנים. "הקבוצה הטובה בהיסטוריה? עכשיו קל לכם להגיד", הבהיר מאמן ברצלונה. "מילאן של סאקי, ריאל עם די סטפאנו וברצלונה של קרויף היו טובות יותר. אין טעם להתווכח". ב'גאזטה דלו ספורט' האיטלקי מיהרו לאחר אותו משחק לצרף את ברצלונה הנוכחית לקבוצות הגדולות בהיסטוריה. באותה רשימה הם כללו גם את ריאל מדריד (1955), אינטר (1965), מילאן (1991), יובנטוס (1996) ומנצ'סטר יונייטד (2008).

מילאן של סאקי שנבחרה לפני מספר שנים על ידי מגזין 'וורלד סוקר' לקבוצה הגדולה בהיסטוריה, זכתה פעמיים ברציפות באליפות אירופה, ובמקביל אספה באותן שנים את הסופר קאפ האירופי והגביע הבין יבשתי. מנגד, היא זכתה רק באליפות אחת ב-1988 ולא שלטה באופן מוחלט בליגה שלה, שהייתה אז החזקה והצמודה ביותר באירופה, והציגה הגנות ברזל שהורכבו מקצבים שלקחו קודם כל את הרגל ורק אז את הכדור. לכן מאזן 43 שערי זכות ב-30 משחקים, ועוד בתקופה בה מותר היה לשוער לתפוס בידיו כדור שהחזיר לו שחקן הגנה, מתקבל בהבנה.

את השיא הנדיר בליגה קבעו הרוסונרי בעונה שלאחר מכן עם פאביו קאפלו, כאשר זכו באליפות ללא הפסד והמשיכו את הרצף ל-58 משחקים. אותה מילאן שבנה סאקי, שיחקה כדורגל חדשני שהשפיע בצורה אקוטית על הכדורגל המודרני. ברצלונה של גווארדיולה לקחה לא מעט אלמנטים מהקבוצה הגדולה ההיא, ובעיקר שכללה את משחק המסירות ושיטת הלחץ. היתרון שלה על פני מילאן של סוף שנות ה-80 ועל פני קבוצות גדולות אחרות בכדורגל המודרני, מתבטא בנוכחות המוגברת של שחקני הבית ובנתונים הסטטיסטיים ההתקפיים שאין להם אח ורע. "יש הרבה דמיון בין ברצלונה למילאן שלי", הודה סאקי. "זו קבוצה יוצאת דופן שתמיד רוצה לשלוט במשחק ולהחזיק את הכדור אצלה. ברצלונה זו הפרסומת הכי טובה לכדורגל".

אם נשווה אך ורק מבחינת תארים, אין ספק כי ריאל מדריד של סוף שנות ה-50 היא הדומיננטית מכולן. אותה קבוצה, עם די סטפאנו ופושקאש, זכתה חמש פעמים רצופות בגביע אירופה לאלופות ושלטה ללא עוררין בכדורגל העולמי. אלא שמדובר בתקופה אחרת לגמרי. אייאקס של תחילת שנות ה-70, שזכתה בשלושה גביעי אירופה בזה אחר זה, שיחקה כדורגל שבראי ההיסטוריה ייזכר כאטרקטיבי יותר, לאור התקדמות הענף. שם היה השילוב האולטימטיבי בין הנאה לתארים – שילוב אותו הצליחה ברצלונה ליצור באופן מושלם לפני שנתיים ומנסה לשחזר העונה.

האמת היא שלא צריך לחפש רחוק כדי לעשות השוואות. לברצלונה היו מספיק קבוצות גדולות בהיסטוריה המודרנית, אם זו הקבוצה של קרויף בשנות ה-90, זו של פרנק רייקארד שזכתה באלופות ב-2006 וכמובן הקבוצה של גווארדיולה בעונת הביכורים שלו כמאמן. לרונאלד קומאן, אחד משחקני המפתח ב'דרים-טים' הזכורה לטוב, ברור מי הקבוצה הטובה מכולן. "זו בארסה טובה יותר משלנו, הכי גדולה שהייתה, אין בכלל ספק", אמר לאחר הקלאסיקו. "הם מהירים יותר, מוכשרים יותר ופשוט חסרי רחמים".

לדעת רבים, כבר בעונה שעברה בנה גווארדיולה את ברצלונה הטובה ביותר, כשחוסר מזל ומוריניו אחד מנעו ממנה לשחזר את הטרבל. בתקופתו של רייקארד לקבוצה הייתה בעיה קשה בהגנה, שחשפה לא מעט נקודות תורפה ובטח לא הציגה פיגורה כמו ג'רארד פיקה או נשק התקפי דוגמת דני אלבס. לקרויף היו אגואים בדמות רומאריו או חריסטו סטויצ'קוב, ואת זה גווארדיולה זוכר מקרוב ויודע טוב מכולם. גם רייקארד צריך היה להתמודד עם הגחמות של סמואל אטו והבילויים של רונאלדיניו. באותן קבוצות השחקנים הזרים היו הכוכבים שניצבו באור הזרקורים, בעוד המקומיים היו אלה שעשו את העבודה האפורה והכשירו את הקרקע. הפעם אלה בוגרי 'לה מאסיה' שמהווים את עמוד השדרה של הקבוצה וגם זוכים בתהילה.

ברצלונה הנוכחית עדיין צריכה שתי אליפויות וגביע אירופי אחד כדי להיות הגדולה בתולדות המועדון. בינתיים, אין ספק שהיא הקבוצתית מכולן, ולראיה הפולמוס הקבוע באשר לבורג הכי חשוב במכונה – ויכוח שהפך בסופו של דבר לתחרות צמודה על כדור הזהב בין מסי, אינייסטה וצ'אבי.

בארסה הזו בנויה על הערכים ההיסטוריים שהיוו בסיס איתן לקבוצות הקודמות, רק שהיא הרבה יותר קטלנית, מאוזנת ומגוונת. כזו שמשלבת בין יכולת אישית למשחק קבוצתי, בין חוסן מנטלי לפיזי. בנוסף, השינויים שנעשים בה הם נקודתיים, אך גם להם משמעות רבה והם נעשים על פי ההתאמה לסגנון המשחק, כפי שהתגלה עם צירופו של וייה על חשבון זלאטן איברהימוביץ'.

בקלאסיקו האחרון ברצלונה העלתה את משחק המסירות לדרגת אומנות, עוד יותר מאותו גמר אלופות מול מנצ'סטר יונייטד, והוכיחה שוב כי מדובר בקבוצה דורסנית, עם אמירה, כזו שטרם נראתה בכדורגל המודרני. "זו ברצלונה המענגת אי פעם", נכתב ב'אל מונדו דפורטיבו'. "נותר רק להריע לשחקנים האלה, שרוצים לנצח בדרך האסתטית, המושלמת, ומותירים את כולם נפעמים. מי יודע אם נזכה לראות קבוצה סנסציונית כזאת פעם נוספת בעתיד".