יש אלטרנטיבה

"אלופי העולם! לפחות להיום", זעקה כותרת ה"גאזטה דלו ספורט" בבוקר שאחרי הניצחון האדיר של איטליה על גרמניה, 1:4 במשחק ידידות בפירנצה. מי שראה את המשחק, יודע שאין בכותרת יתר התלהמות. שלושה חודשים לפני המונדיאל ובאמת שאיטליה נראית כמו הנבחרת שיכולה להיות אלופת עולם.

חלק מכלי התקשורת באיטליה דווקא בחרו להתעלם מהתוצאה המדהימה והעדיפו לנצל את ההזדמנות כדי להיכנס בנבחרת של קלינסמן. "אמנם זה היה המשחק הגדול לפני המונדיאל", נכתב, "אבל מול קבוצה גרמנית כזו אפילו אסקולי היתה נראית טוב".

אבל גם עם הציניות הזאת, 16 משחקים ברציפות ללא הפסד וניצחונות מרשימים על גרמניה והולנד, מעמידים את נבחרת איטליה של ליפי במקום בו לא היתה אף נבחרת איטלקית לפני הגביע העולמי מבחינת ציפיות, מאז המונדיאל באיטליה 1990.

אחרי האכזבות במונדיאל 98', ההדחה בשמינית הגמר בידי קוריאה ב-2002 והכישלון החרוץ ביורו 2004, בו לא עברה הנבחרת של טראפטוני את שלב הבתים, קיבל מרצ'לו ליפי את ה"סקוואדרה אזורה" לידיים והחליט לעשות מהפכה בקבוצה המתוסבכת. הקונספט שלו היה - "מקומו של אף אחד לא מובטח בסגל".

וכך התחילה להיבנות אחת המכונות המשומנות כיום בכדורגל העולמי. "הרוח הקבוצתית בנבחרת זהה לזו שהיתה לנו ביובנטוס", מסביר אלסנדרו דל פיירו, שזכה עם ליפי ב-5 אליפויות איטליה וליגת האלופות ב-96', את הסוד של המאמן. "השחקנים מעוצבים לפי רוח המאמן וליפי לימד אותנו לא לוותר במשך 90 דקות, לעבוד קשה, ולהישאר מאוחדים על המשטח. הפכנו לקבוצה".

וקבוצה זו מילת המפתח בשיטה של איטליה הנוכחית. במוקדמות המונדיאל ליפי נתן הופעת בכורה בהרכב ללא פחות משישה שחקנים: כריסטיאן זאקארדו, אנדראה ברזאגי, ג'יורג'יו קייליני, דניאלה דה רוסי, אלברטו ג'ילרדיניו, ו-וינצ'נזו יאקווינטה , שגמלו לו בשמונה מתוך 15 השערים שכבשה איטליה במוקדמות. מלבד זאת, אחראי ליפי לקרב הסוער אי פעם על מקום בסגל של הנבחרת, בעיקר בעמדת החלוץ.

אמנם הדור האדיר של החלוצים שצמח בשנים האחרונות באיטליה מהווה את המקור לבעיה במרכאות, אבל גם לגישה של ליפי, בה כל מי שטוב יכול לשחק, יש חלק נכבד. "החולצה של מילאן כבר שלי, עכשיו אני רוצה אחת אחרת", אמר פיפו אינזאגי, שכבש 21 שערים ב-48 משחקים בינלאומיים, אבל נעדר מהנבחרת מאז 2003. "אני מאוד מקווה שזה יקרה, במיוחד שליפי מכיר אותי טוב ויודע למה אני מסוגל. הבעיה היא שבאיטליה יש המון חלוצים מצוינים".

אינזאגי עדיין לא מצא מקום בסגל של ליפי, אבל לא רק הוא דואג להשמיע את קולו בכלי התקשורת בניסיון לרכוש את תשומת ליבו של המאמן הלאומי. גם כריסטיאן ויירי ואלסנדרו דל פיירו, כוכבי על ברמה עולמית, לא חסכו במאמץ בשביל לשווק את עצמם ולתפוס מקום בסגל לקראת גרמניה 2006.

למרות היכולת החלשה של גרמניה, אפשר להבין בקלות שארבעת השערים שכבשו האיטלקים לא באו במקרה. ליפי החליט לשים קץ לתדמית האפורה של הנבחרת האיטלקית בשני העשורים האחרונים וללכת בכל הכוח על התקפה. כשיש לך בחוד חלוצים כמו לוקה טוני מפיורנטינה, אלברטו ג'ילרדינו ואלסנדרו דל פיירו, יהיה זה בזבוז לנהוג אחרת.

כמובן שללא הגנת ברזל בניצוחם של קנבארו ונסטה, קשרים כמו פירלו והבנה טקטית, שכל כך מאפיינת את האיטלקים, התוצאות לא היו כל כך חיוביות. "ליפי מאמן מצוין", אמר קלינסמן עוד לפני שחטף את הרביעיה על הראש. "מאז שהוא לקח את איטליה הנבחרת תמיד מנסה להתקיף, כמו שראינו בבירור נגד הולנד".

שיטת ה-4-3-1-2 שליפי התאים לנבחרת הולכת מצוין עם הארסנל ההתקפי. דל פיירו, טוני וג'ילארדינו מתחרים על המקומות בחוד, ופרנצ'סקו טוטי מתיישב בול על המשבצת של השחקן שמאחורי שני החלוצים. מפחיד, הא?

"לליפי היה את דל פיירו ואינזאגי ששיחקו לפני זידאן ביובנטוס", מסביר דויד טרזגה. "הוא עושה אותו דבר בנבחרת הלאומית. טוטי עכשיו פצוע, אבל כשהוא כשיר הוא משחק מאחורי שני החלוצים - טוני וג'ילארדינו לדוגמא. הקבוצות הגדולות משיגות תוצאות מצוינות עם שחקן מאחורי שני החלוצים".

בגלל השיטה והתפקיד המכריע של טוטי במבנה, ליפי לקח קשה מאוד את הפציעה של כוכב רומא. גם האוהדים באיטליה יודעים שטוטי הוא זה שמחבר את מערכת העצבים של ה"סקוואדרה אזורה". "הוא השחקן היחידי שלי בסגל שאין לו תחליף", אמר ליפי. "בלעדיו נאלץ לעשות כמה שינויים בהתייחסות שלנו למשחק".

והשינויים אכן נעשו. גם בלי טוטי יש לאיטליה נבחרת מצוינת, ומאמן מנוסה כמו ליפי לא מתקשה לעשות התאמות. מול גרמניה, למרות העדרו של טוטי, הוא החליט להמשיך על הקו ההתקפי ושינה שיטה ל-4-3-3 עם דל פיירו, טוני, וג'ילארדינו בחוד. שלושת החלוצים שלו כבשו את השערים, כש-דה רוסי המצוין מרומא משלים את הרביעיה. גם ההיעדרות של גאטוסו וזמברוטה מהסגל לא הפריעה לאיטליה לתת הצגה.

אחרי הניצחון הגדול ניסה ליפי להוריד לקרקע מדינה שלמה שלא רוותה נחת מאז השלושער של פאולו רוסי במונדיאל 1982 ואשר מחכה בצימאון לתהילה מחודשת. "תשכחו מהתוצאה", הוא אמר. "זה לא הדבר החשוב. הדבר הכי חשוב זה ההופעה שלנו - קור הרוח של השחקנים, ההשקעה, התשוקה והמרדף אחרי הכדור. עכשיו אנחנו צריכים להמשיך לעבוד, לצמוח ולהתקדם כקבוצה עד תחילת הגביע העולמי".

ליפי, כמו כל אוהדי הכדורגל באיטליה שעברו את גיל 35, זוכר את הנבחרת של מונדיאל 1974, שנכשלה באותו מקום בו הנבחרת שלו רוצה להצליח – גרמניה. גם ב-1974 היתה לאיטליה נבחרת בכושר מעולה, שהגיעה למונדיאל עם רצף של 14 משחקים ללא הפסד, ביניהם ניצחונות על ברזיל ואנגליה. אבל ברגע האמת נכשלה איטליה כישלון חרוץ ולא הצליחה להעפיל מבית בו שיחקו ארגנטינה, פולין והאיטי.

מי שזוכר את הציפיות המוגזמות לפני הטורניר ההוא חוץ מליפי, הוא לואיג'י ריבה, אחד מגדולי השחקנים בכדורגל האיטלקי. "זה לא ייגמר כמו ב-74'", אומר ריבה. "אז היינו נבחרת חזקה, אבל הרסנו לעצמנו את הסיכוי עוד לפני שנסענו לגרמניה. היחסים בין השחקנים והריבים השפיעו על התוצאות. מצד אחד היה לנו את ג'יורג'יו קינאליה, שבדיוק זכה באליפות עם לאציו ומצד שני את ג'יאני ריברה. היו ביניהם בעיות שכביכול נעלמו, אבל בזמן התחרות הן עלו מעל פני השטח".

ליפי צירף את ריבה, שמחזיק ברזומה 32 שערים ב-42 הופעות בנבחרת איטליה, כמלווה מיוחד של השחקנים במסעותיהם לעבר התואר, בתקווה שהנסיון שלו יעזור. "אני מסביר לשחקנים שאליפות העולם יותר קשה מאליפות אירופה. אם אתה נמצא עם החברים שלך יותר מ-50 ימים, צריך למצוא את האיזון. אי אפשר להתייאש אם המשחק הראשון לא הולך כמו שצריך וגם עודף ביטחון יכול להיות מסוכן. זה מסע ארוך ואם השחקנים לא יעזרו אחד לשני, לא נגיע לשום מקום".

שום מקום זו הגדרה טובה למסעותיה של הנבחרת האיטלקית בשני העשורים האחרונים. ליפי יודע זאת ומזה הוא חושש. אבל עם סגל כזה והתקפה שכזאת, הוא בהחלט יכול להיות אופטימי. "על הנייר זו קבוצה יותר טובה מזו של 74'", טוען ריבה, "אבל צריך לחכות ולראות מה יקרה סמוך למונדיאל".