שער הנגב

אני חושב שהפועל באר שבע נמצאת בתהליך בריא מבחינתה, ונושא הדגל של התהליך הזה הם אלונה ברקת וגיא לוי. ברגעים הקשים הם נעמדו כגוף אחד, גם כשהתוצאות לא היו משביעות רצון וחלק מהקהל הביע את מחאתו. היום, גם אותו חלק מרעיש יודע להעריך את העמידה האיתנה של הצמד הזה בקו ובדרך שלהם. לכן, זאת הדרך לעבוד במועדון כמו באר שבע. ללכת בקו אחד, בלי סטיות. לכן, הצלחתי בשתי קדנציות בקבוצה הזאת. גם עם אלי להב וגם עם אלי זינו, כשעבדנו כיחידה אחת.

אספר סיפור שימחיש היטב מה קורה בבאר שבע: אלי להב שלח אותי פעם להביא זרים. הבאתי לו שחקן אלמוני בשם ג'ובאני רוסו. לרוסו הזה היו קשיי התאקלמות. המקומונים בבאר שבע לחצו, הם היו כותבים לי "גוטמן, איפה ויקטור מורוז?". הסיפור הזה, לדעתי, ממחיש יותר מכל מה צריך לעשות בבאר שבע בשביל להצליח, למה התהליך הבריא שהיא עוברת יביא לה הצלחות. הסיפור הזה מעיד על כך שאנשים מסוימים בבאר שבע רוצים להסיט את מי שמקבל החלטות. אם הייתי נכנע ומקבל את אותן דרישות, ויקטור מורוז היה נשאר, רוסו לא היה מביא גביע וכולם יודעים לאן הוא הגיע בהמשך. אתה, כמאמן או כהנהלה, צריך ללכת בקו ובדרך שלך. מה שהם עשו העונה, ברגע שהם לא סטו בקו ובדרך שלהם, זה בסיס להמשך מוצלח של המועדון.

נקודה אחרת נוגעת לשחקני הבית. במידה ויש שחקני בית מוכשרים, צריך לשתף אותם. בקדנציה הראשונה שלי היו הרבה מאוד כאלה: שמעון ביטון, גדי חזות, שרון בוחניק, דודו חפר, סתיו אלימלך, אורן סגרון ואלון ריף. הרבה מאוד שחקני בית. היום יש שחקני בית טובים כמו בונפלד ואילוז. אם יהיו עוד שחקני בית כאלה, צריך לתת להם את הבמה.

במסגרת התהליך, בעונה הבאה, הפועל באר שבע צריכה לסיים במקום טוב באמצע בליגת העל. בשלב הראשון, זה צריך לספק אותם. אבל לא פחות חשובה היא הנקודה של המדיניות הכלכלית של אלונה, שהיא הבסיס המוצק לכל היתר. כל עסק יציב כלכלית מהווה בסיס להצלחות. מה שאלונה הביאה זה את הבסיס הזה, את היציבות הכלכלית שצריך לדעת להעריך אותה.

הפועל באר שבע תקום ותיפול על קיומם שני גורמים עיקריים: תוצר של שחקנים ממחלקת הנוער ויחס לקהל. אלונה ברקת חייבת לבנות קבוצה עם תקציב יותר גדול, אבל בעיקר יותר שחקני בית. כשאימנתי בבאר שבע העליתי בכל עונה בין ארבעה לחמישה שחקנים מהנוער. הם לא חייבים להיות בהרכב הראשון, אבל הקהל של באר שבע רצה לראות אותם בסגל. 14 שחקני בית בסגל זה משהו שעושה להם טוב.

צריך להבין שלא מדובר במועדון הכי עשיר בארץ. חוץ מזה, בבאר שבע תמיד הרגישו מקופחים. בהנהלת הקבוצה צריכה להבין שהקהל הוא מאוד משמעותי, הוא צריך שיהיה לו בשביל מי לבוא, הזדהות. אם לאוהדים לא תהיה זהות מקומית בקבוצה, תהיה בעיה. הם לא רוצים עשרה כוכבים בתקציב של מאה מליון שקל ואליפות, גם לא מקום שלישי. זה לא מעניין אותם. האוהדים רוצים קבוצה אטרקטיבית, רוצים לראות איך השתיל שהם משקים צומח להיות עץ גדול. לא סתם אמרתי פעם שבבאר שבע צריך לדבר באר שבעית. תמיד ידעתי לדבר באר שבעית עם ראשי המועדון, לתת להם להבין שאתה עושה לא בגלל שאתה פוחד מהם, אלא בגלל שצריך. מדבר איתם בגובה העיניים, עושה מה שטוב להם והאוהדים מחזירים לך אהבה. בבאר שבע יודעים להחזיר אהבה.

העובדה שחמש קבוצות עלו העונה ליגה יצרה בבאר שבע אמונה שאפשר לעשות את זה. אלונה הביאה שחקנים איכותיים, אבל המטרה המרכזית באמת היא בטווח הארוך ולא העונה הבאה. אלונה צריכה שקט בשביל להצליח. מי שחושב כמו גאידמק, עשוי להגיע בסוף העונה להתרסקות. בבאר שבע לא רוצים בעלים עשיר, האוהדים רוצים חיבור לקהל. כלומר, הקהל לא אהב את אלי זינו, אבל אהב את הקבוצה.

בליגת העל יש ארבע גדולות, בעונה הבאה לבאר שבע תהיה הזדמנות אמיתית להיות הקבוצה החמישית. זאת לא קבוצה מסכנה אלא קבוצה שיכולה להצליח. בעידן של 16 קבוצות, היא מסוגלת לגבור בקלות על תשע קבוצות לפחות. לפחות בעונה הבאה, לאף אחד בבאר שבע אין מה לדאוג.

הפועל באר היא סיפור אחר ממה שכולכם מכירים ובכלל, הייתי מציע לאנשים ולתקשורת להפסיק להשוות את באר שבע לעבר. המועדון שינה את פניו לגמרי, מתנהל ברמות הכי גבוהות של הכדורגל, בין חמש המובילות.

למרות השינוי בתדמית, הלחץ בבאר שבע רק גבר. הציפיות החדשות שיצרה כאן אלונה ברקת, יצרו לחץ גדול מאוד על המערכת. היו כאן תקופות שבהם הקהל של באר שבע רצה לראות בדקה עשירית שתיים או שלוש אפס. כשהוא לא קיבל את זה, החלו שריקות בוז וקללות. היום הקהל השתנה. איך כל זה מתיישב עם העובדה שהלחץ גבר? פשוט מאוד - הלחץ בבאר שבע הוא חיובי ומי שלא מסוגל להתמודד איתו לא יכול לשחק בהפועל באר שבע. מטבע הדברים, בקבוצה גדולה הלחץ גדל.

במסגרת אותו תהליך, באר שבע תתרום בעונה הבאה לליגת העל הרבה צבע. בכל מקום שהיא תהיה, היא תרכז יותר עניין. כמו שהבהרתי קודם, היא באמת חסרה לליגה. אינני יודע אם אשחק בבאר שבע בעונה הבאה, אבל אני יודע שבכל מקרה היא תייצג את אזור הנגב בכבוד ותהפוך לשם דבר בכדורגל הישראלי. אלונה לא הגיעה לליגת העל בשביל לשרוד, היא הגיעה בשביל לנצח.

מבחינת שחקני הבית, השילוב שלהם עדיין לא כל כך הצליח. הקשר יוסי אלקיים שעלה מהנוער הוא הכישרון הכי גדול שיצמח כאן. אביתר אילוז ואלעד בונפלד, שחקני הבית הוותיקים, הם גם חלק מההצלחה. הכי כואב לי לשמוע על הפרישה של אסי רחמים, שחקן בית והלב של באר שבע. אני לא יודע מי יישב בכסא שלו בעונה הבאה, אבל התחושה בלעדיו תהיה מאוד קשה.

הנקודה החשובה בעונה הבאה היא, שוב, האוהדים. אם הם יתמכו בכל משחק באמת, באר שבע תפרח. התקשורת כאן לוחצת כמו תמיד, צריך להבין שיש כאן השפעה מאוד גדולה על האוהדים. מה שקובע את סדר היום ומצב הרוח של אזרחי באר שבע היא קבוצת הכדורגל. כמו בכל קבוצה גדולה אחרת, גם כאן עוצרים ומבקשים חתימות. באר שבע בדרום היא לפחות מה שמייצגת מכבי תל אביב במרכז או חיפה בצפון. בתל אביב יש שלוש קבוצות גדולות, בבאר שבע רק אחת. בשביל להצליח כאן בעונה הבאה, צריך ליישם את המשפט של לופא: בבאר שבע, צריך לדבר באר שבעית.

בשורה התחתונה, באר שבע נמצאת כרגע בתהליך של בניה הדרגתית. בעונה הבאה כולכם תשכילו לדעת שכפי שליגת העל צריכה את מכבי חיפה, מכבי נתניה, בית"ר ירושלים והתל אביביות, היא צריכה גם את הפועל באר שבע.

בהפועל באר שבע ראוי לנתח את מימד הלחץ בשתי צורות. מצד אחד, הלחץ בבאר שבע הוא לחץ חיובי. את הספורטאים הגדולים לחץ חיובי מפרה ונחשב לבן ברית. ברגע שספורטאים לא יודעים לחיות איתו הוא הופך למתח ואויב.

מצד שני, בליגה כמו שהייתה העונה, להפועל באר שבע היה קל לעלות בלי הלחץ. אני אומר בעצם שהמטרה הושגה לא רק בגלל יכולת גבוהה, ויסלחו לי הבאר שבעים, אלא בעיקר בגלל כמות הקבוצות העולות. הלחץ מבאר שבע, שגם ככה היה לא פשוט, ירד ברגע שהמבנה השתנה. זה גם בדיוק מה שיביא את הפועל באר שבע בעונה הבאה להצלחה. היא תהיה נינוחה לכל אורך הדרך, לא תחשוש מירידה בגלל מספר הקבוצות בליגה, היא תנצל את הכלים שלה ותסיים בין ארבע הראשונות, אין לי ספק בכך. היא יכולה ומסוגלת. אם יאמרו לי בעונה הבאה שבאר שבע תסיים אפילו בין שלוש הראשונות לא אופתע, אבל היא רק צריכה לבנות את עצמה בצורה הדרגתית.

עוד מתוך מימד הלחץ: אומרים שבבאר שבע יש לחץ בתקשורת המקומית, אבל אני מאוד נהניתי לעבוד איתה. מערכת היחסים הברורה היא כבוד הדדי, תפקידם לבקר את המאמן כשהקבוצה לא טובה ולהיפך. אינטריגות ואינטרסים יש בכל מקום. החוכמה היא לשמור על דרך הוגנת.

בלי קשר לאלה, ראוי להזכיר שהפועל באר שבע זה מועדון כדורגל עם הילה ספורטיבית, מועדון שזכה כבר בתארים ומשתוקק להחזיר שוב עטרה ליושנה, לשחזר ימים עברו. השוני של המועדון הזה מכל שאר המקומות הוא שבאר שבע מייצגת אזור ענק, באר שבע ומבואותיה, אזור שאוהב כדורגל. אבל זה בדיוק העניין: בבאר שבע יש קהל שרוצה שיספקו לו סחורה וחייבים לספק לו אותה. בנקודת הפתיחה אין לה בעיה של כסף, מבחינת תשתיות, בניית מגרשי אימון למחלקת הנוער והשקעה, ליגת העל תהווה מוקד ומשיכה לבני נוער רבים. מתוך ניסיון, אני אומר שהדרך היחידה "לחנך את הקהל" בבאר שבע, היא כמובן דרך ניצחונות.

נקודה אחרונה וחשובה - סגל השחקנים. לבאר שבע יש שחקני בית מהסוג של אביתר אילוז ואלעד בונפלד, שחקנים ברמה, שגם בליגת העל יכולים לספק את הסחורה. מאור מליקסון הוא עוד אחד מהשחקנים שיובילו את באר שבע בעונה הבאה. נכון שהוא לא שחקן בית ואין עוד הרבה כאלה בהרכב, אבל ספרתם פעם כמה שחקני בית יש לארסנל?