מועדון הפצוע המתמיד

ב-15 בדצמבר, דקות ספורות לפני הירידה למחצית, כשקבוצתו ברצלונה כבר הוליכה בביטחה 0:2 על ולנסיה, זה שוב קרה ללאונל מסי. הכוכב הארגנטינאי של הבלאוגרנה נפצע, הוחלף, וייעדר כחודש. החמצה גדולה מבחינת מסי וחובבי הכדורגל, כשהסופר קלאסיקו נגד ריאל מדריד ממשמש ובא. ב-19 בנובמבר 1986 פתח איי.סי גרין מסע אדיר של 1,192 משחקי NBA רצופים. איש הברזל, שעשה את עיקר תהילתו במדי לוס אנג'לס לייקרס, הוא אולי הדוגמה הקיצונית והמוצלחת ביותר לספורטאי שיודע במשך שנים לשמור על גופו, ולהצטיין ברמות הגבוהות ביותר של ענף ספורט כלשהו. מה מבדיל את כדורסלן העבר, מקפטן צ'לסי, ג'ון טרי, שרק התאושש לאחרונה מפציעה שהשביתה אותו למשך כחודש, חזר למגרשים, ונפצע שוב במשחק נגד ארסנל, כדי לעבור חודשיים של החלמה?

עולם הספורט רווי שחקנים שנחשבים לפצועים מתמידים. שמות כמו שלום תקווה, ניר דוידוביץ', ניקולה וויצ'יץ', יוסי בניון, פני הארדווי, דווין וויד, דויד נלבדיאן, טים הנמן, נועם אוקון, אריק זאבי, רוגל נחום, סאני באצ'ירוביץ, ארווידאס מאצ'יאוסקאס ועוד רבים וטובים, מתמצאים במונחים הרפואיים, נותחו מספר פעמים וחוו חודשי החלמה ארוכים ומתישים. מדוע ישנם שחקנים פגיעים יותר, שסובלים מפציעות רבות ומגוונות, ולעומתם אתלטים שנהנים מקריירה רציפה? מה הסיבה לכך שספורטאי אחד מחלים ומשתקם מהר יותר מעמיתו?

"יש פציעות על רקע של חבלה, או נפילה חזקה, משהו שדומה למה שקרה לניקולה וויצ'יץ' השנה. הסוג השני של הפציעה נובע משימוש יתר. OVER USE", מסביר הפיזיולוג מולי אפשטיין, "מדובר בפציעות שנובעות מחשיפה למאמצים מאוד גבוהים, לפעמים זה גם נובע ממערך התאוששות לא מספק". פציעות מהסוג השני מעניינות אותנו יותר, הרי פציעה מתאקל מכוער לא דורשת הסבר. אותנו מעניינים שחקנים כמו רפאל ואן דר וארט, קשרה של המבורג הגרמנית, שסובל במשך שנים מפציעות חוזרות ונשנות. "גם חוסן גופני לקוי גורם לפציעות, והכוונה היא לשרירים חלשים בגוף וזה לא קשור לגובהו של השחקן או משקלו", מוסיף ד"ר מרק רוסנובסקי, רופא נבחרת ישראל ומומחה לרפואת ספורט.

בגיל 36 דרק שארפ עדיין משחק כדורסל ברמות הגבוהות, וכמעט שלא חווה פציעות בקריירה שלו. "כל שחקן חווה לפחות פציעה אחת רצינית", מנסה שארפ להסביר מקרים מהסוג של ואן דר וארט, "וכאן, נכנסים השחקנים למן 'מלכוד 22' משום שהם מודעים לחלק החלש יותר שעבר פציעה, ומאמצים יותר את החלק הבריא והחזק. זה, כמובן, מסכן את החלק החזק, וברגע שנפצעים גם בו, זו בעיה". לעיתים חלק חזק וחלק חלש הן תולדה של גנטיקה, ובמצב כזה אין פלא שאחד כמו ואן דר וארט לעולם יסבול מבעיות בברכיים. "אפשר לדבר על חוסר איזון שרירי", מפרט אפשטיין, "ספורטאי שלא מאוזן מבחינת הכוח השרירי שלו מסביב למפרק מסוים, או הבדל גדול מאוד בין כוח הרגליים, אחת מהשנייה, ליקויים יציבתים או חולשה של שרירים באזורים מרכזיים בגוף".

"יש שחקנים שלא יודעים לטפל בעצמם, ולא לשמור על טמפרטורת הגוף שלהם", מאיר נועם אייל, פסיכולוג קליני וספורט במכון וינגייט, זוית נוספת. "יש אנשים מסוימים שנוהגים לעשות תאונות, כמו הילדים בבית הספר שקמים מהשולחן, ומקבלים מכה בברך מהקצה של השולחן. מדובר בבעיה של התמצאות מרחבית או משהו בקואורדינציה שפשוט לא עובד. אנשים שתמיד נופלים לא טוב על הרגל או נופלים על הגב וזה תמיד ייגמר בפציעה. אין להם מנגנון פנימי של שימור עצמי שעובד מספיק טוב".

במארס 2006 סבל מסי מקרע בשריר, ונעדר חודשיים מהמגרשים, בנובמבר אותה שנה הוא שבר את כף רגלו במשחק נגד סראגוסה וישב שלושה חודשים בחוץ. עכשיו הגיעה הפציעה שבגינה יחמיץ את הסופרקלאסיקו. אולי יש הסבר נוסף, עמוק יותר, שגורם לגוף להיות פגיע? "פציעה היא לפעמים ביטוי למשהו שהספורטאי מנסה להגיד", מנפק נועם אייל הסבר לאותם כוכבים שנפצעים תדיר. "בדרך כלל כשספורטאי מגיע גם לתקופת שיא, מגיע לספורטאי הפחד מהנפילה ואז הפציעה גואלת אותו מהפחד הזה, הוא נפצע, לא יכול להמשיך והוא יכול להירגע".

אולי זה מסביר את מה שעבר על אריין רובן. ההולנדי המהיר והמוכשר מריאל מדריד, נצץ בשורות איינדהובן ובמהלך עונת 2003/04 קיבל הצעה מפתה מצ'לסי. ההולנדי סיכם שיעבור בקיץ 2004 לכחולים, אבל אז מאז הוא הפך לפצוע כרוני. בהמשך העונה עם איינדהובן הוא התמקד בשיקום הברך בה נפצע. את הבכורה שלו בצ'לסי ערך רק בנובמבר אותה שנה משום ששבר את עצם כף רגלו הימנית במשחק ידידות מול רומא. בהמשך העונה החסיר משחקים רבים בשל פציעות חוזרות ונשנות. עונת 2005/06 עברה מבחינתו יחסית בשלום, אך בעונה שאחריה שוב סבל מפציעות רבות ומגוונות, ונעדר ממשחקים רבים. זה לא מנע מריאל מדריד לרכוש את הכוכב, רק כדי לראותו נפצע שוב במשחק ליגת האלופות נגד ורדר ברמן באוקטובר השנה.

"כשאדם בלחץ הוא מחפש את המפלט ואחד המקומות שניתן לברוח אליהם הוא הפציעה", ממשיך אייל. "במשחק מאוד חשוב, אנשים שפוחדים להיכשל יכולים להיפצע. ברמות גבוהות מאוד ספורטאים אמיתיים לא מגיעים למצב כזה, הם נפלטים פשוט מוקדם מדי. יש הרבה מאוד סוגי פציעות שאפשר לדעת שהפציעה היא על רקע מנטאלי. למשל, כששחקן מפחד לבעוט פנדל מכריע לאחר הארכה במשחק כדורגל, והוא פתאום באופן מסתורי נפצע בגיד הברך בדקה ה-115. יש מקרים, כמו שאמרתי, שזה קורא בתקופת שיא. הספורטאי מציג תחרות אחר תחרות יכולת שיא, שמביאה את כולם לדבר על הרגע בו הוא ייפול ואז הוא נפצע. זו מין דרך כזו לומר: 'אני לא ירדתי ביכולת, הגוף פגע בי ואני נאלץ להפסיק עכשיו'. הגוף מקשיב לראש באופן טוטאלי".

ב-1999 נפצע ניר דוידוביץ' במפשעה, ועבר ניתוח בקע. לאחר מכן נפצע בכתף, ושוב נעדר מהמגרשים. בסוף עונת 200/01 מכבי חיפה חגגה אליפות, אבל שוערה חגג קצת פחות כשסובב את ברכו במשחק נגד נבחרת ספרד. בעונת 2001/02 כמעט ולא שיחק, ורגע לפני עונת 2002/3 הוא קרע את הרצועה הצולבת בברכו. בשנת 2004 נהנה משנה נקייה, ובשנת 2005 תום אלמדון החליפו למספר משחקים בשל פציעה קטנה. מאז דוידוביץ' סובל יחסית מפציעות קלות. כמו דוידוביץ', רבים מכדורגלני ישראל נאלצים לשחק במגרשים בעלי איכות יחסית ירודה, ואחרי משחק באורווה, אצים לברך ברכת הגומל. על פציעותיו של יוסי בניון אפשר להכין כתבה נפרדת. אולי בכל זאת השרירים של הספורטאים הישראלים קצרים? "אין דבר כזה שרירים קצרים", חורץ רוסנובסקי. "הספורטאים הגרמנים או הסקנדינבים חסונים ובריאי גוף מכיוון שכבר בגיל צעיר הם מקפידים על תוכנית אימונים מסודרת והדרגתית, שנועדה לבנות ולשפר את החוסן הגופני של הילדים. חלוקת העבודה פרטנית וכוללת בתוכה מרכיבים כמו תזונה, שעות שינה, זמני מנוחה, בניית אורך שריר ועוד".

"כל תהליך ההכשרה והבנייה של ספורטאים בארץ, בייחוד בענפי הכדור, לא מטופל כראוי", מספק אפשטיין הסבר משלו לתיאוריית "השרירים הקצרים". "מדובר בחוסר ידע, רצון להגיע להישגים ומהר, מועדונים שלוחצים להגיע לתוצאות גבוהות בגיל צעיר, אבל בשורה התחתונה יש כאן הזנחה מאוד גדולה בפיתוח של מרכיבי יכולות גופניות, וכך בכל שידור של נבחרת ישראל נדבר על בעיית הכושר הגופני. זה משהו שאסור שידברו עליו, כי זה משהו הכרחי, זה כמו שאתפעל מאצנים באולימפיאדה ואגיד שהם רצים מהר. כושר גופני הוא תנאי יסוד לעלייה של ספורטאים לכר הדשא או לפרקט. מדובר בהזנחה של יכולות אתלטיות גופניות מגיל מאוד צעיר".

"יש ספורטאים שיש להם סף מאוד נמוך של סבל וזה מלווה במתח נפשי", מנתח אייל, "ואלו נפצעים הרבה, ויש ספורטאים שבכל הבנייה הנפשית שלהם לקריירה, אף אחד לא הכשיר אותם לקריירה שבה 25 אחוזים מהקריירה הוא יהיה פצוע. אם הוא לא מוכן לזה והוא תמיד סומך על זה שידאגו לו בשלב מסוים, הוא יחזור וייפצע".

הלחץ על הספורטאים מתעצם בעיקר לקראת משחק חשוב ומכריע. הדילמה גדולה. לחזור עם זריקות? לשחק עם חום? אולי עדיף לתת לגוף את מלוא פרק הזמן הדרוש לו להחלמה?

"לחץ של קבוצות תמיד משפיע, כי כמות שחקני המפתח בקבוצה היא מוגבלת, וההנהלה והמאמן תמיד רוצים לראות את השחקן משחק", מדגיש רוסנובסקי את חשיבות תפקידו, "כאן תפקיד הרופא הכרחי, ועליו לעמוד בלחץ שמופעל, כי אחרת השחקן לא יבריא לגמרי, יישחק פצוע. במקרה כזה, עלולה להיות החמרה במצבו, שתפגע בו אישית בצורה קשה יותר".

"ישנה גם הפוליטיקה של הבריאות, להיות בריא או חולה בספורט זה תחום אפור", חושף נועם אייל טפח נוסף ביחסים שבין הקבוצה לשחקן. "אם אתה מקבל מה שאתה רוצה אתה יכול לתפקד גם עם כאבים וגם עם פציעה, אם אתה לא מקבל מה שאתה רוצה פתאום מאוד קשה לעשות את מה שמבקשים ממך".

"הטיפול בבריאות ובפציעות הוא נושא סופר מעורפל, שיש בו גם הרבה משקל לגורמים המטפלים. אם למשל לשחקן יש חוזה שעומד להסתיים הוא חייב להשקיע מאמץ ואסור לו להיפצע, לעומת מקרים אחרים בהם זה פחות משנה לו".

"רק השחקן יודע כמה חמורה פציעתו, כמה חזקים כאביו", אומר שארפ, ומטיל את האחריות על הספורטאי, "יש משחקים חשובים שלא רוצים להחמיץ, ולעיתים האימונים אינטנסיביים, אבל האחריות הסופית היא על השחקן, שיודע טוב יותר מכל אחד אחר מה עובר על גופו. יש שחקנים שמשחקים 12 חודשים בשנה, בצורה אינטנסיבית ובכמה מסגרות. כך קשה מאוד לשמור על הגוף ולהימנע מפציעות".

"הפגרה היא זמן קריטי, בו יש לדאוג לגוף, להתאמן בצורה מושכלת, להמשיך לאכול נכון ולנהל חיים ספורטיביים גם כשאין כל כך ספורט", חושף דרק שארפ את המתכון שלו לקריירה ארוכה. "צריך גם להתנהל נכון מבחינה מנטלית, להירגע ולהפיג לחץ, לדעת מה צפוי בעונה הבאה ולהתכונן לזה נפשית וגופנית".

בישראל מבינים בשנים האחרונות את מה שבעולם כבר מבצעים במשך שנים, אבל מולי אפשטיין עדיין פסימי לגבי המהירות בה ייטמע תפקיד המומחה הרפואי בעולם הספורט הישראלי. "כל ספורטאי ברמה גבוהה שאני עובד איתו עובר סינון מקדים שמאתר את חוסר האיזונים ואת המקומות החלשים, ובדיקה גופנית מקיפה. כך אני יכול לבנות מערך עבודה שמתקן את הליקויים ומונע סיכונים בעתיד. אנחנו עושים את זה כחלק ממערך שלם של עבודה עם הספורטאים, אני מעריך שבחלק ממועדוני הספורט כן עושים את זה, במכבי חיפה למשל אני יודע שעושים את זה, אבל סביר להניח שזה לא משהו שנעשה בהרבה מחוזות של הספורט הישראלי".