יורש או עצר?

בהתחשב בגילו של רוג'ר פדרר ובמצבו הפיזי של רפאל נדאל, בעולם הטניס כבר מחפשים יורשים. אחרי הכל, זה נחמד שהתחרות על תארי הגרנד סלאם הרבה יותר פתוחה, אבל מצד שני אף אחד לא רוצה לחזור לתקופה נטולת הכוכבים של תחילת שנות האלפיים.

עוד לפני שרוג'ר פדרר זכה בתואר הגרנד סלאם העשירי שלו, ניסו לסמן לו יורש. בהתחלה חשבו שהוא יגיע משרשרת הכוכבים הצרפתים שבלטו בגיל צעיר: רישאר גאסקה, ז'יל סימון, ג'ו ווילפריד צונגה וגאל מונפיס. אחר כך חשבו שאולי זה יהיה הכשרון האוסטרלי הצעיר ברנרד טומיץ', אלא שזה מתקשה בטבילת האש שלו בסבב. בארצות הברית כבר ויתרו על האפשרות למצוא יורש ועוסקים בהתבכיינות על היעדר דור מחליף לאנדי רודיק וג'יימס בלייק. בספרד תלו תקוות בפרננדו ורדאסקו, אבל הוא כבר לא צעיר ושאר חבריו מצטיינים כרגיל בעיקר על החימר.

כל זה משאיר אותנו עם שלושה טניסאים בני פחות או יותר אותו גיל, שפרצו פחות או יותר בצוותא לסבב, וחולקים את המקומות 3-5 בדירוג העולמי: נובאק דג'וקוביץ', חואן מרטין דל פוטרו ואנדי מארי. המשותף לכולם פרט לעובדה שהם שחקני טניס מצויינים - פדרר לא היה במצב טוב יותר מהם בגיל 22 (מבחינת תארי גרנד סלאם), וזה כבר נתון מעודד. מצד שני, לכל אחד מהם יש חסרונות עליהם נשים דגש, חסרונות שאמורים למנוע מהם להפוך לרוג'ר פדרר הבא. מצד שני, מי האמין בתחילת העשור הקודם שפדרר עצמו יהפוך לפיט סמפראס הבא? ואפילו יותר מזה.

נתון מרשים: השחקן הצעיר ביותר בעידן המודרני שהגיע לחצי גמר בכל אחד מטורנירי הגרנד סלאם.

סגנון: על פניו, נובאק דג'וקוביץ' הכי מזכיר את רוג'ר פדרר בסגנון המשחק שלו, מבין השלישייה שתוזכר כאן. הוא אמנם מוגדר כשחקן בייסליין התקפי, אבל הוא יודע לשלוט על כל המגרש ולעלות לרשת כשצריך. חבטת ההגשה היא אחד הנשקים העיקריים שלו, וגם הוא ידוע כאומן דרופ-שוטס. הוא רק בן 22, אבל נראה הרבה יותר מבוגר למי שעוקב בדריכות אחרי הסבב בשנים האחרונות.

חסרונות: הוא אמנם זכה באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2008, אבל זוכרים לו בעיקר את ההופעה בשנה שלאחר מכן, כשבתור אלוף הוא פשוט "זרק" את משחק רבע הגמר מול אנדי רודיק ופרש בגלל החום. המשחק הזה, בנוסף למשחק גרנד סלאם אחר שבו הוא פרש מול נדאל בגלל שלפוחית בווימבלדון, הפך אותו לסוג של ותרן בטורנירים החשובים באמת. הוא ידע להתעלות על עצמו בטורנירים אחרים, ולא סבל מפציעות חמורות - מה שהופך אותו לטניסאי שאפשר לבנות עליו לעוד 10 שנים. הבעיה היא שהצד המנטלי גרם לו לפשל גם ברולאן גארוס, בווימבלדון ואפילו באליפות ארצות הברית בשנה שעברה. דג'וקוביץ' לא מתכחש לבעיה הזאת, ולצורך העניין הוא צירף השנה לצוות המקצועי שלו את טניסאי העבר האמריקאי, טוד מרטין, שנחשב לאחד הטניסאים היותר רגועים בסבב. מעניין איך זה ישפיע עליו. דג'וקוביץ' מחזיק אמנם בתואר גרנד סלאם אחד, אבל העובדה שבתור השלישי בעולם הוא לא הצליח לסכן את רוג'ר פדרר ואת רפאל נדאל בשאר טורנירי הגרנד סלאם מאז שהוא היה בצמרת, מדליקה נורה אדומה.

בשורה התחתונה: קשה להתכחש לדרך שבה הסרבי סיים את עונת 2009. הוא אמנם לא הצליח להתקדם לחצי הגמר בלונדון, אבל זכה במאסטרס פריז עם ניצחון מוחץ בדרך על נדאל, וזכה לפני כן בטורניר באזל כולל ניצחון על רוג'ר פדרר במגרשו הביתי. "נולה" מבטיח שהמחבט החדש שלו והשדרוג בצוות המאמנים יעשו נפלאות בשנה הנוכחית, ובכלל בשנים הבאות. אנחנו עדיין זוכרים לו בעיקר את האכזבות.

נתון מרשים: בשנת 2008 הוא השיג את ארבעת התארים הראשונים שלו בסבב ברצף. אחרי רפאל נדאל, הוא מחזיק ברצף הניצחונות הגדול ביותר בסבב המקצועני לשחקנים מתחת לגיל 20.

סגנון: רוב השחקנים שמתנשאים לגובה כמו שלו, 1.98 מ', מסתמכים בדרך כלל על חבטות הגשה אדירות כנשק העיקרי. אבל דל פוטרו הוא כמו הגארדים הגבוהים ב-NBA. הוא יכול לעשות את כל מה שעושים שחקנים בגובה 1.85 מ' מבחינת הזריזות, ובנוסף הוא נעזר ביתרונות הגובה שלו, מה שהופך אותו לשחקן כל כך טוב. הוא שחקן בייסליין התקפי, שכיאה לטניסאי ארגנטינאי מודרני שולט על כל סוגי המשטחים.

חסרונות: בדומה להרבה טניסאים אחרים, דל פוטרו סבל מסדרת פציעות בתקופה השוחקת שאחרי אליפות ארצות הברית ועד לסיום העונה. הבעיה היא שבמקרה שלו נראה שמדובר בקצת יותר מדי פציעות לגיל כל כך צעיר. בקיץ והסתיו האחרונים היה מדובר בדלקת גידים בפרק כף היד ובבעיות גב. הארגנטינאים קיוו לשכוח מזה השנה, אבל עוד לפני ההופעה הרשמית הראשונה שלו באליפות אוסטרליה, דל פוטרו נאלץ לפרוש מטורניר הראווה בקויונג בגלל פציעה נוספת בפרק כף היד. הפציעה הזאת הפחיתה את סיכוייו לזכות בתואר גרנד סלאם שני אצל סוכני ההימורים, ומצד שני יכול להיות שמדובר במשהו זניח, והארגנטינאי פשוט החליט להיות זהיר כדי לא לפשל ברגע האמת. בכל מקרה, רצף פציעות שכזה מערער את מעמדו כמי שאמור לשלוט בטניס הגברים בשנים הקרובות.

בשורה התחתונה: דל פוטרו מגיע למלבורן מעודד מאוד. צריך לזכור שהוא הטניסאי היחיד פרט לדג'וקוביץ' שזכה בטורניר גרנד סלאם אחרי 18 זכיות של שני הענקים. בנוסף, הוא טיפס למקום הרביעי בעולם מבלי לשחק בגלל שאנדי מארי איבד נקודות דירוג בטורניר דוחא. והכי חשוב, רמת הפופולאריות שלו בארגנטינה מדגדגת אפילו את ליאו מסי, שהפסיד לו בקרב על תואר ספורטאי השנה ל-2009. כל זה אמור לעזור למורל שלו ולהפוך אותו לשחקן יותר טוב. יהיה מעניין לגלות עד כמה הוא צריך להיות יותר טוב, כדי להפוך לסוג של יורש.

נתון מרשים: השחקן הבריטי הטוב ביותר בעידן המודרני. נכנס לעשירייה הראשונה בעולם עוד לפני גיל 20.

סגנון משחק: שחקן בייסליין הגנתי, שיודע לנצל את טעויות יריביו ולהעניש יותר טוב מכל אחד אחר בסבב. עובר מצויין מהגנה להתקפה, והוא גם זה שבדרך כלל "שובר את הקרח" בנקודות ראלי ארוכות. ההגשה הראשונה שלו מהווה עוד יתרון גדול. בולט בעיקר על משטחים קשים, ורוב ההישגים שלו היו עליהם.

חסרונות: נראה שגם במקרה הזה יש עניין של אופי שדורש שיפור, וזה אפשרי. דווקא בשיא הקריירה שלו, כשהוא טיפס עד למקום השני בדירוג העולמי, מארי פישל כשהודח בשמינית הגמר של אליפות ארצות הברית הפתוחה, טורניר שבו הגיע לגמר שנה לפני כן. גם הוא מצטיין בדרך כלל בטורנירים המשניים, כי גם כשהעפיל לגמר הפלאשינג מדוס, הוא לא הצליח להוות יריב ראוי לפדרר. למרות שגדל על חימר בפנימייה בספרד, הוא עדיין לא הצליח להוכיח את עצמו על המשטח האיטי והכל כך חשוב מבחינת צבירת נקודות דירוג.

בשורה התחתונה: אומרים שאנדי מארי שינה פאזה בפגרה האחרונה, ושהוא הולך ונהיה יותר רציני. במקום להגן על התואר שלו בדוחא, הוא העדיף לפתוח את השנה הנוכחית עם נבחרת בריטניה בגביע הופמן, ולאבד נקודות שהורידו אותו למקום החמישי בעולם. עם זאת, הוא יודע שלאור ההתפתחויות בצמרת הדירוג לאחרונה, יתכן ובאמת הגיע הזמן שלו. לאחרונה הוא גם התייחס לזה ואמר לקראת אליפות אוסטרליה: "אני חושב שאני מוכן לזכות בתואר והגיע הזמן לעשות את זה. אם אני אשחק טוב, אין סיבה שזה לא יקרה". מארי ניסה לשנות כמה דברים במשחק שלו כמו הוספת סיבוב ועוצמה לפור-הנדים שלו, ויהיה מעניין לראות את זה באוסטרליה. בניגוד לשני הטניסאים האחרים שהוזכרו כאן, מארי עדיין לא זכה בתואר גרנד סלאם, אבל אולי זה לא צריך להדאיג. אליפות אוסטרליה 2010 תהיה טורניר הגרנד סלאם ה-17 בקריירה שלו, בדיוק כמו שווימבלדון 2003 היה עבור רוג'ר פדרר.