מתי יבוא ההמשך?

גם השבוע התפרסם דירוג הטניס העולמי ומי שנכנס אליו, בין שלל הדיווחים על מכבי חיפה, מצא את דודי סלע (24) חוזר לדירוג השיא שלו – המקום ה-29. זה היה מדהים, בהתחשב בכל שלדירוג עצמו אין שום קשר למה שבכיר טניסאי ישראל השיג מאז מפגש הדייויס מול רוסיה ביד אליהו. הבסיס להצלחה היה ונשאר גביע דייויס, אלא שמה שקרה אחרי המפגש מול רוסיה מחייב לשאול את הטניסאי האהוב כל כך שאלה קצת לא נעימה: למה הוא שוב לא ניצל את המומנטום מההצלחה במדים הישראלים וקצת יותר יציבות וניצחונות גדולים בסבב. זה לא קרה כל כך הרבה פעמים, עד שאפילו מותר קצת להתאכזב.

הסטטיסטיקה מעלה את אותה שאלה בדיוק. מתברר שבטווח הקצר יותר משחקי גביע הדייויס לא ממש מטיבים עם סלע, לפחות לא השנה. קחו למשל את המפגש השנה נגד שבדיה, במהלכו סלע ניצח פעמיים והביא את ישראל לרבע הגמר. מיד לאחר המפגש, רצף המשחקים של סלע עמד על שני ניצחונות ושישה הפסדים, כאשר מלבד המשחק מול חוזה אקאסוסו, שדורג אז 45 בעולם, סלע לא התעמת עם יריב ששהה באותו זמן בטופ 90. אחרי המפגש ההיסטורי מול רוסיה, סלע ניצח רק פעמיים והפסיד בשישה משחקים. בשנה שעברה המציאות של סלע הייתה קצת שונה, שכן לאחר המפגש נגד שבדיה, בו ישראל הפסידה, הוא פגש שניים בכירים, ג'ו-וילפרד צונגה ופרננדו גונזאלס, מה שהביא אותו למאזן של שלושה הפסדים וניצחון בודד. יוצא מן הכלל היה מה שקרה אחרי המפגש מול פרו אותו ניצל למומנטום נהדר בדרך לגמר טורניר בייג'ינג. אלא שהשנה האחרונה הוכיחה שזה באמת היה יוצא מן הכלל.

"דודי סלע זה כמו אוטו מירוץ וכל הזמן צריך לכוון אותו", מסביר שלמה צורף, מאמנו לשעבר של סלע. "כל הזמן צריך לעשות לו כיוונים קטנים, וברגע שאתה לא עושה את זה תקופה ארוכה, הוא נהיה חיפושית - גם בקטע המנטלי וגם בקטע הגופני. הסיבה השנייה לדעיכה שלו בשבועות האחרונים היא העייפות. דודי שיחק יותר מכל שחקן אחר ולדעתי זה משהו שנתן אחרי רוסיה את אותותיו".

אלא שלא מעט שחקנים בסבב מעידים כי הדייויס מוסיף להם ביטחון ועוזר להם להגיע בשלים ומוכנים להמשך התחרויות בסבב, דבר שלא קרה אצל סלע השנה. "תראה את הראל לוי, עמוס מנסדורף וגלעד בלום", מוסיף צורף. "תמיד הם הצליחו למנף את עצמם לשישה-שבעה שבועות אחרי הדייויס והגיעו לרמה גבוהה. אבל מצד שני, כנראה שבמקרה של דודי הוא נותן מעצמו את הכל בדייויס ומוצא את עצמו בסוף עייף. דודי לוקח על עצמו יותר אחריות מכל שחקן בדייויס ויש עליו לחץ בלתי רגיל. הוא מספק את הסחורה ואחר כך משלם את המחיר".

גם עמית נאור, שחקן העבר וסוכן שחקנים בהווה, תולה את חוסר ההצלחה לאחר הדייויס בדייויס עצמו. "אחרי גביע הדייויס אתה משחק בדרך כלל טוב, ואצלו זה פחות נכון. בדרך כלל אתה משחק יותר טוב כי בשלושה ימים אתה משחק טניס מצוין, מתאמן טוב וב-99 אחוז מהמקרים הדייויס מכין אותך טוב לסבב. אלא שבמקרה של דודי העומס השפיע הרבה מאוד. הדייויס לוקח ממנו מאמץ בלתי רגיל, והוא לא רגיל לזה". ליאור מור, קפטן נבחרת הפדרציה, בכלל לא מסכים עם הקו: "אם אני מסתכל על כל השנה, בלי השבועיים האחרונים, הדייויס תרם לדודי בצורה בלתי ניתנת להבנה לאמונה העצמית. אני לא רואה איך הוא היה משיג את הניצחונות ההרואיים שלו ומגיע לשמינית גמר ווימבלדון בלי הדייויס".

עד המפגש בסוף השבוע נגד ספרד, סלע השתתף השנה ב-24 טורנירים, כאשר בחישוב נכללים גם שני מפגשי גביע הדייויס. מדובר בכמות גבוהה יחסית לטניסאים אחרים. ניקולס אלמגרו, שמדורג בצמוד לסלע, שיחק ב-19 טורנירים ונהנה ממרווח רחב יותר בלו"ז השנתי, כשגם איבו קרלוביץ' היה ב-20 טורנירים השנה עד כה. לכאורה לא מדובר בכמות גדולה בהרבה, אך סמיכות הנסיעות לטורנירים מיד לאחר הדייויס הביאו את סלע לאותת על עייפות והשפיעו הפוך ממה שתוכן מלכתחילה.

"אני חושב שצריך לבנות לדודי תוכנית תחרויות מסודרת יותר", אומר צורף באופן נחרץ. "הייתי לוקח אותו שבועיים אחרי הדייויס לנוח ולהתאמן מבלי ליטול חלק באף טורניר כדי להוריד ממנו את הלחץ המנטלי. בכל תחרות אמנם אתה עושה כסף, אבל אתה חייב להיות מתוכנן גם לטווח ארוך".

מתברר שאת המסקנה הזו הסיק גם האדם הקרוב ביותר לסלע, אחיו, עופר, שאחראי להרכבת הלו"ז יחד עם דודי עצמו והמאמן, יואב שב. "בדיעבד זו הייתה טעות לשלוח אותו להתמודד מיד אחרי רוסיה", מודה עופר סלע. "אני רואה עליו שקשה לו אחרי משחקי הדייויס. אני רואה את זה לפי איך שהוא חושב ומתנהל. קח למשל את ווימבלדון, רגע השיא שלו בקריירה. הוא הפסיד אמנם לדג'וקוביץ' בשמינית, אבל במקום ללכת ולחגוג, באותו יום הייתה לו ירידת מתח ויום למחרת הבן אדם היה עם פנים קפואות וחשב על רוסיה. הוא לא נתן לעצמו אפילו ליהנות".

"גביע הדייויס לוקח ממנו, לחיוב ולשלילה", ממשיך סלע. "הוא לוקח מזה המון, אבל זה גם גובה ממנו המון. בכל מקרה, עכשיו אנחנו יודעים ומסיקים לאט לאט איך לתכנן את ההמשך. למשל, אחרי ספרד הוא אמור היה לטוס לבנגקוק, אבל הורדנו את זה ממנו והוא יודע שהוא לא יטוס, בלי קשר לתוצאה בדייויס. במסע האחרון שלו לארצות הברית, הוא התפרק אחרי ארבעה שבועות שם. השיקול שלנו היה לנצל את הטורנירים הגדולים האלה, שלא משתתפים בהם העשירייה הראשונה, ואז אולי לקחת אותם. אבל זה לא קרה ודודי לא היה במיטבו. בכל מקרה, בשנה הבאה ללא ספק יהיה לו לו"ז מרווח יותר".

אם יש משהו שטניסאים שונאים לדבר עליו זה דירוג, ציפיות ותקוות שתולים בהם. אלא שקשה שלא לפנטז על מצב שבו דודי סלע יחצה עוד משוכה ויתברג בשלב גבוה יותר, נניח טופ 20. האם הוא מוכן לזה? האם הוא עושה כל מה שצריך לעשות כדי להיות שם? מסתבר שזו שאלה הרבה יותר מורכבת, מכיוון שסלע לא הלך ממש לפי הספר כדי להגיע למקום ה-29 בעולם. סלע, בין היתר, משוטט בעולם ללא מאמן בעל שיעור קומה ומתאמן בעיקר בארץ, בניגוד לטניסאים אחרים שמתאמנים הרחק ממולדתם כדי להתרכז בטניס. צורף, שליווה בשנה שעברה את סלע, משוכנע שהמפתח להצלחה זה מאמן צמוד: "דודי נוסע עם חבר (יואב שב, א.ק) ולא עם מאמן. חבר זה טוב ויפה כשהולך מצוין והטניס זורם, אבל במהלך טורניר ובמהלך משחקים צריך לעשות דברים ולשנות דברים ואין לו מספיק מזה. בן אדם שעולה כסף יודע לעשות את העבודה. דודי צריך לנסוע עם מאמן רציני, שמגיע לתחרויות הגדולות, משהו כמו 16 שבועות".

נאור, לעומת זאת, משוכנע שהמפתח הוא דווקא מקום האימונים שלו. "על מנת לתקוע יתד במקום גבוה יותר זה יכול להיות עם המאמן הנוכחי שלו, אבל הוא צריך לקחת מחויבות גדולה יותר לגבי מקום האימונים. הייתי מייעץ לדודי להעלות את המחויבות שלו בכל מה שקשור לאימון, כי יש עוד מקום לשיפור. אני רואה את כל השחקנים המקצוענים בעולם מתאמנים במקום שבו יש יריבים ראויים ובישראל אין כאלה. אין פה אווירה תחרותית, אין מסגרת. זה אמנם כיף לחזור הביתה, אבל מסגרת האימונים בארץ היא לא ראויה. הרבה מאוד שחקנים העתיקו את מקום האימונים למקום שבו הם יכולים להתרכז באימונים ברמה גבוהה. מארי במיאמי, דג'וקוביץ' במונטה קרלו, דוידנקו בגרמניה. גם דודי צריך אווירה תחרותית באימונים".

מור, לעומת זאת, חושב שסלע לא צריך לשנות שום דבר. השכונה, איך אומרים, נותנת לו להרגיש בבית: "יואב שב זה אחד הגורמים שעזרו לו. דודי הוא לא שחקן קונבנציונלי והוא לא מודל לשחקן רגיל. לכן אולי הדרך הלא קונבנציונלית הזו היא הדרך שלו. כל המקטרגים צריכים להבין שלולא הדרך הזו, אולי דודי לא היה 30 בעולם אלא 60. דודי צריך לעשות מה שהוא מרגיש".

בצוות של סלע מבטיחים שחלק מהעצות ייושמו אחרי המפגש מול ספרד, בואך 2010. "דודי תמיד היה יוצא מן הכלל ולא כמו כל השחקנים", מספר עופר סלע. "אף פעם לא היה לו מישהו שיוביל אותו וכל פעם שהוא הצליח, זה היה בדרך שלו. גם כשאמרתי לו שאולי ניקח מישהו, הוא חשב אחרת. בכל זאת, אנחנו חושבים שצריך שיהיה איתו מאמן בכיר".

"השנה לא הצלחנו לשנות הרבה, כי הכל הגיע מהר מדי, ואני לא מאמין בשינוי מהיר", ממשיך סלע. "אמרנו שנתחיל כמו שאנחנו ובאמצע השנה שילבנו את עמוס בטורנירי הדשא. לצערי אין היום בארץ מישהו שיודע את הדרך להצליח, פרט לעודד יעקב ועמוס מנסדורף. לכן אנחנו נצטרך לחשוב לשלב אולי את אחד מהם או מאמן זר. ברור שדודי צריך עוד גורם מנוסה, אבל תזכור שאף מאמן ברמה גבוהה לא נוסע כל השנה, גם לא של רודיק. הוא בא איתו בין 12 ל-18 שבועות, כך שיואב (שב, א.ק.) ימשיך לנסוע עם דודי".

לגבי מקום האימונים אומר עופר סלע: "אם זה היה תלוי בי, דודי לא היה בארץ בכלל. הייתי מעדיף שיגור בחו"ל באירופה איפשהו, אבל הוא אחד שאוהב אנרגיות, גם מבחינת האימונים, וטוב לו להיות בארץ לא לתקופות ארוכות. אני מסכים איתך שזה טוב שיש לך מקום אימונים בחו"ל, אבל אם תנתק אותו מפה הוא לא יהנה ולא עשינו בזה כלום. בטווח הארוך זה יכול לפגוע בו. דודי אוהב גם את הטניס וגם את החיים עצמם, אז אי אפשר לקחת ממנו את זה".