נלחמים ראש בראש: על העפלתה של ריאל מדריד לפיינל פור

היו ליורוליג עונות איכותיות יותר. אבל היו מעט עונות יותר דרמטיות מזו הנוכחית.

זו הייתה עונה שבה נמחקו אינספור הנחות מוצא ויתר אנקדוטות סטטיסטיות שליוו אותנו בשנים האחרונות: מוסד יתרון הביתיות קרס (שלוש מארבע משתתפות בפיינל פור – מכבי תל אביב, סיינה ופנאתינייקוס – העפילו ללא ביתיות); צסק"א מוסקבה, שהגיעה לכל פיינל פור מאז 2003, הודחה בבושת פנים כבר בשלב המוקדם; ברצלונה, האלופה המכהנת והקבוצה הדומיננטית ביותר שראתה היבשת זה שנים, תבקר בפיינל פור – שייערך, כזכור, במגרשה הביתי – רק על תקן צופה; סדרת רבע גמר נמתחה למשחק חמישי ומכריע בפעם השלישית בהיסטוריה (אחרי הסדרה בין בולוניה לויטוריה בשנת 2000 ובין ברצלונה לויטוריה ב-2009); קבוצה הצליחה להתאושש מחילופי מאמנים במהלך העונה והעפילה בכל זאת לפיינל פור – במקרה מדובר בריאל מדריד, הקבוצה המעוטרת בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי והמועדון הנלעג ביותר באירופה בחמש עשרה השנים האחרונות.

דיאור פישר המשיל לפני המשחק החמישי מול ולנסיה את ארבעת המשחקים הקודמים בין הקבוצות ל"קרב אגרוף של 12 סיבובים". המחצית השנייה במשחק ביום חמישי נראתה כמו הסיבוב ה-15. שתי הקבוצות נראו תשושות ובשלב מסוים התקשו לבצע גם פעולות אלמנטריות. 20 הדקות האחרונות הסתיימו ב-16:26 לריאל.

וזה היה קשה ומכוער כפי שזה היה מתוק. אתר היורוליג תרגם את הדברים שאמר בסיום פאבלו פריג'יוני, הלוחם האולטימטיבי שערק למדריד לפני שנה וחצי אחרי קדנציה נהדרת בוויטוריה, ועשה שימוש במילה "האסל" ("We managed to win the game with a lot of hustle"). זו מילה נפוצה בז'רגון הספורט האמריקאי, אבל אין לה תרגום מדויק בעברית. הכוונה לניצחון שהושג בכוח, תוך דחיפות ודחיקות ומאבקים.

"סבלנו בשביל הניצחון הזה", הוסיף קרלוס סוארז, שהוביל את קלעי ריאל עם 12 נקודות. ל'אס' אמר כי "לא רבים האמינו בנו העונה. אנחנו קבוצה צעירה. אבל עבדנו קשה והתוצאות הגיעו. כל מה שהיינו זקוקים לו היה סבלנות. אנחנו צריכים להאמין בסיכויים שלנו, כי אנחנו נוסעים לברצלונה במטרה אחת: לזכות באליפות היורוליג". האם יש בדברים הללו ביקורת מרומזת על אטורה מסינה, שנטש במפתיע את המועדון רגע לפני סדרת רבע הגמר?

לפני חודש בדיוק התראיין כאן מסינה ושפך קלחת צוננים על ראש שחקניו. "הם לא מספיק בוגרים", האשים המאמן בהתבטאות נדירה. "הם לא לקחו אחריות, לא היו מאוחדים, לא חשבו כקבוצה. הם שיחקו בלי רצון ובלי מוטיבציה. האווירה בחדר ההלבשה הייתה גרועה. אני מקווה שהעזיבה שלי תזעזע את המערכת ותאלץ אותם להתחיל להתנהג כמו גברים".

מסינה התפטר אחרי שריאל הובסה 95:77 בבית מול סיינה, במשחק האחרון של שלב הטופ-16. העניין הוא שהיה מדובר במשחק חסר חשיבות: ריאל הבטיחה את המקום הראשון בבית קודם לכן, וגם בליגה הייתה במצב מצוין – במקום השני, מרחק נקודה מברצלונה.

העזיבה של מסינה התקבלה בתדהמה. עוד קודם לכן נפוצו שמועות על מערכת יחסים רעועה בין המאסטרו האיטלקי לבין כמה משחקניו, אבל איש לא האמין שהדבר יוביל לעזיבה. חובבי הקונספירציות טוענים בתוקף שמסינה הגיע להבנה שלא יוכל להתמודד מול ברצלונה, ולכן איתר נקודת יציאה שתאפשר לו לחמוק מהזירה רגע לפני ההתנגשות הבלתי-נמנעת בטיטאנים מקטלוניה.

התזה הזו יכולה להיתמך בדברים שאמר בראיון. "בארסה היא הפייבוריטית הברורה לזכות ביורוליג ובליגה הספרדית", הוסיף.

בעשרת הימים הראשונים לעזיבה חיפשה ריאל מאמן מחליף. נעשו גישושים בקרב כמה מאמנים בולטים, אך כולם נענו בשלילה. נראה שאיש לא שש לקחת על עצמו את האתגר הזה, שבשנים האחרונות ריסק עוד ועוד קריירות של מאמנים. בסופו של דבר נפל הפור על עמנואל מולין, עוזרו הוותיק של מסינה, שהגיע איתו למועדון בקיץ 2009 והתבקש בידי המנטור שלו להישאר.

במרץ האחרון חגג מולין 51. הוא מעולם לא שימש מאמן ראשי, להוציא תקופה בין מרץ ליוני 90', בה קיבל את המושכות בבנטון טרוויזו. בעשר השנים האחרונות נדד עם מסינה ברחבי היבשת: תחילה בווירטוס בולוניה, משם לטרוויזו, צסק"א מוסקבה ולבסוף מדריד. "הוא האיש הנכון עבור ריאל ואני סומך עליו במאה אחוז", אמר מסינה על מולין. "העובדה שריאל בחרה בו כמחליף שלי מלמדת שהיא עדיין חושבת שהפילוסופיה שלי נכונה".

בחודש שעבר מאז הספיק מולין לבצע מספר שינויים קוסמטיים. הוא בעיקר צמצם את הרוטציה – אם מבחירה או מאונס (סרחיו רודריגז נפצע והאחריות הבלעדית בקו האחורי הועברה לסרחיו יול הצעיר) – אבל בעיקר הצליח לאחד מחדש את השורות.

מסינה ידוע כפסיכולוג של שחקנים. לכן אובדן השליטה על חדר ההלבשה הדהים את היבשת. מולין, מסתבר, למד ממנו הרבה טריקים. כדי להרגיע את שחקניו ערב המשחק החמישי והמכריע מול ולנסיה בחר מולין להתמקד דווקא בהיסטוריה של המועדון.

יש רבים שטוענים שמשקלה הכבד של ההיסטוריה המודרנית, רוויית הכישלונות והפארסות, מוחץ את שחקני ריאל ברמה המנטאלית כאשר אלו מתקרבים לרגעי ההכרעה. בדרך כלל, זה אכן הסתיים בקריסה. כך קרה שמידי שנה הזינה את עצמה ריאל בסיפורי זוועה חדשים, שהצטברו על גבי הישנים ויצרו מחסום מנטאלי בלתי-עביר. התוצאה היא שמאז 1996 לא הצליחה ריאל להעפיל לפיינל פור.

מולין סובב את השסתום הנפשי לכיוון הנכון, מסתבר, ושחרר הרבה לחץ. "המאמן אמר לנו שאנחנו לא אשמים במה שקרה לריאל ב-15 השנים האחרונות", סיפר הבוקר קרלוס סוארז. "אנחנו קבוצה צעירה והרבה שחקנים נמצאים כאן בקושי שנה. אין לזה קשר אלינו ואין סיבה שנסחוב את זה על הגב".

על פניו, ריאל היא יריבה נוחה יותר למכבי תל אביב מאשר פנאתינייקוס או סיינה. גיא גודס הזכיר הבוקר את חוסר היציבות שלה, שכבר הוביל העונה להפסדים מול נמושות כמו שרלרואה ובאמברג.

זה אולי נכון, אבל מה שגודס לא לקח בחשבון זה את העובדה שריאל של חודש אפריל היא לא ריאל של דצמבר. היא עברה חילופי מאמנים ופציעות של שחקני מפתח, ובסדרה מול ולנסיה הצליחה עם הרבה אופי להרוויח מחדש את יתרון הביתיות אחרי שאיבדה אותו במשחק מספר 2.

יש לה תלכיד מעניין שכולל שורה של שחקנים ותיקים ומעוטרים לצד צעירים שרעבים להצלחה: פליפה רייס ואנטה טומיץ', פאבלו פריג'יוני וסרחיו יול, ושחקנים שמגיעים כעת לשיאם המקצועי כמו קרלוס סוארז וקליי טאקר ודיאור פישר, וסגל מסייע שכולל שמות כמו נוביצה וליצ'קוביץ', מירזה בגיץ' וסרג'י וידאל.

אבל בעיקר יש לשחקני ריאל אומץ ומחויבות. בשבת הם פוגשים את ברצלונה, לקלאסיקו אדיר במסגרת הליגה הספרדית. שום תוצאה לא תפתיע. העונה הנוכחית מלמדת שהכל, אבל הכל, אפשרי.

כמו גם ניצחון על מכבי תל אביב.

ohad@walla.net.il