הלך הפלא

במשך עונה שלמה תהינו מה בדיוק ההיגיון בשיגעון של מכבי תל אביב. ניסינו להבין איפה מסתתרת הגאונות של פיני גרשון, איפה החוכמה שהפגינו הקבוצות שלו פעם, איפה הסקאוטינג, איפה השיטה. לעזאזל, איפה השיטה. במחצית השנייה של גמר הפיינל פור התבהרה התשובה: הקסם פג. המעטפת שאיפשרה לגרשון להבריק בעבר – השחקנים החכמים והכישרוניים, עוזר המאמן הנכון ומנהל הקבוצה המסור - איננה. הכל היה על הכתפיים שלו, והוא התגלה במערומיו. הוא היה ילדותי, הוא התנכר לשחקניו, הוא התנכר לכדורסל הישראלי. ברמה המקצועית, הוא דבק בכדורסל פתוח וחופשי שלא התאים לחומר השחקנים שלו, וסירב לסטות מדרכו גם כשכל הסימנים העידו שדרכו מובילה לאבדון. מוזר לחשוב שפעם נחשב גרשון לסמל הגמישות והאילתור. כמו בסדרה מול פרטיזן, זה התפוצץ לו בפרצוף ברגע המכריע - בערב שבו כוכביו לא מתפקדים, במחצית שנייה שאליה מכבי עלתה בלי רעיונות, עם תרגילים צפויים וקלים לשבירה, עם 27 נקודות ובלי אלוהים, כלומר דריק שארפ, שיציל אותה ברגע האחרון.

זה לא היה רק משחק האליפות של גליל/גלבוע, אלא גם ערב חילופי המשמרות על כסא המאמן הבכיר בישראל. פיני גרשון עדיין מאמן טוב יותר, מעוטר יותר ומנוסה יותר מעודד קטש, אבל הוא גם עייף ושחוק יותר ובעיקר יהיר יותר. ההפסד אתמול מקרב אותו עוד צעד אחד ענק לעבר הפרישה. קטש, על אף שעדיין אינו בשל לחלוטין מבחינה מקצועית, הוסיף להילת שחקן העבר גם כדורסל פתוח וחכם והרבה אופי. גם גלבוע משחקת כדורסל פשוט ומהיר, כמו מכבי, אבל המפתח בשיטה הזאת הוא לתת ביטחון לשחקנים ורישיון לטעות. כשהשחקנים של גרשון זורקים שלשה בשניה העשירית של ההתקפה, הם עלולים לחטוף קללה מהספסל או להיזרק החוצה. כשהשחקנים של קטש מפציצים – והזריקות מחוץ לקשת השאירו אותם בתמונה במחצית הראשונה הבינונית וניצחו אותו במחצית השנייה – הם בטוחים שהמאמן שלהם עומד מאחוריהם.

בניגוד למקובל בכדורסל הישראלי, זה גם היה ניצחון ההמשכיות. קטש ניצח אתמול בזכות זרעים שהניח בעונה שעברה, כשלקח בוגרי קולג'ים צעירים כרנדל, סוואן ודוואל וישראלים כמקל, כדיר ויבזורי, פאזל שאליו הוסיף העונה בעיקר את ג'רמי פארגו. נכון, גלבוע ניצחה גם בזכות יום קליעה נדיר, אבל זה מסוג הדברים שקורים לאנשים כמו קטש, מאמן שנולד עם כפית כסף בפה אבל הוכיח מאז פוטר ממכבי שיש סיבה לכך שהוא הבן המועדף של הכדורסל הישראלי.

בתום העונה הקשה ביותר בתולדות מכבי תל אביב, עונת הפרידה המכוערת מרענן כץ והריקושטים של פרשת פנאן, שימש הפיינל פור כמעין הזדמנות לכדורסל הישראלי בכללו לפרוק את העצבים על השליטה ארוכת השנים של הצהובים. האנטגוניזם שעורר גרשון רק האיץ את תהליך האיבה למכבי. קל להיסחף בהתלהבות של המהפך, אבל צריך לזכור שהוא זמני. מכבי תל אביב עדיין תתחיל את העונה הבאה עם תקציב גבוה באופן משמעותי מכל יריבה אחרת ותוכל לשים את היד על מאמן גלבוע ושחקניה רק אם תרצה. זכר ההתפרקות של חולון בעקבות התואר לפני שנתיים עדיין טרי. המועדון הצהוב אמנם חולה, אבל האליפות השנייה שהוא מפסיד בשלוש השנים האחרונות אין פירושה שהכדורסל הישראלי שמסביבו החלים.