תכירו את מכבי החדשה

ייתכן שבדקה החמישית למשחק ברומא קיבלה העונה של מכבי תל אביב תפנית פילוסופית כמעט. באותה הדקה ליאור אליהו שוב חיפף בבוקס-אאוט, הניח לאוניין אשקרביץ' לקטוף את ריבאונד ההתקפה השלישי של רומא והשלים מהלך הגנתי רע עם פאול רך, שזיכה את הסנטר הסרבי בשתיים קלות ובנקודת בונוס מהעונשין.

נוון ספאחיה תפס את הראש, זרק את תכנוניו המוקדמים מהחלון ויירט את אליהו לספסל, תוך שהוא מלווה אותו בשלל גערות ותנועות ידיים תואמות, בדרכו אל הכיסא החם שבין נואל פיליקס ליניב גרין. אליהו לא שב לשחק באותו ערב.

פניו של אליהו כפניה של מכבי תל אביב: צעירה, אתלטית, אנרגטית, מוכשרת התקפית אולם בד בבד חסרת כל שמץ של אגרסיביות, לוקה בריבאונד ובעלת משחק הגנה בינוני ומטה. לצופה מן הצד נראה אולי הצעד ההוא של ספאחיה קיצוני מעט, אך היה זה צעד מתבקש, שכן הבוקס-אאוט הלקוי של אליהו מסמל משהו עמוק הרבה יותר במכבי הנוכחית.

בשבוע שקדם למשחק ברומא הקדיש ספאחיה זמן יקר לתרגול ריבאונד ההגנה, מאחר שמספר ימים קודם לכן שאבה קבוצה שמתהדרת בקו קדמי שכולל שמות כמושון יעקוסי ושחר כהן לא פחות מ-19 אופנסיב ריבאונד מתחת לאף של מכבי. ריבאונד ההגנה הוא אספקט בסיסי במשחק – הוא מונע מהיריבה הזדמנויות לזריקות שניות בהתקפה ובמקביל מאפשר יציאה למתפרצות. לא פחות משמדובר בפונקציה של עמידה נכונה ויכולות פיסיות, זו פונקציה של רצון. כשמכבי רוצה, כמו בגמר אשתקד מול צסק"א, היא מאפשרת ליריבה רק שישה כדורים חוזרים בהתקפה; כשהיא רוצה פחות, יעקוסי ושות' חוגגים תחת הסלים.

כממשיך דרכו של פיני גרשון, מחויב ספאחיה למורשת הכדורסל האטרקטיבי שהנחיל קודמו בתפקיד, אבל הבין באיחור שעם קבוצה שמשחקת כדורסל יפה אך נטולה יכולות הגנה בסיסיות אפשר אולי לבדר את הצופים, אבל אי אפשר לקחת תארים. גם לא בארץ. תעיד על כך בני השרון, שחגגה מול מכבי בחצי גמר הגביע. לאורך העונה הפסידה מכבי כמעט לכל קבוצה שהגיעה מולה כדי לפוצץ ולהאט את הקצב, וניצחה כל קבוצה שנתנה לשחק כדורסל. כעת, בשיאו של שלב הטופ סיקסטין, משדר ספאחיה לשחקניו מסר ברור ותקיף: הרביצו, או שבו בצד. כך שאדריכל הניצחון ברומא היה ג'יימי ארנולד, שחירב אומנם לא מעט התקפות עם כדרורים מיותרים וחפירות אין קץ, אבל קפץ כמו מתאבד שיעי על כל כדור חוזר ושילש את כמות הדקות להן זכה מול טאו.

הבעיה שמכבי נעדרת כל אוריינטציה הגנתית. סגל השחקנים רווי אנשים שניתן לתאר בעדינות כסוג של מאותגרים דפנסיבית: ניקולה וויצ'יץ' מתקיף פנומנלי אבל יכולת אתלטית ירודה הורגת אותו בהגנה; שרון ששון כבר לא ייכלל בחמישיית ההגנה של היורוליג; יותם הלפרין, ארנולד או וויל ביינום אינם מגלים חיבה יתירה לפעולות שאינן כוללות יידוי הכדור. לכן ירטין, שלא מפסיק להציק לרכזי היריבות, כמעט ולא יורד מהפרקט. לכן הלפרין כלל לא פושט באחרונה את האימונית (למרות שלמען ההגינות, גם בהתקפה הוא לא הבריק העונה).

ניצני המהפך נראו כבר במשחק מול בני השרון. במשך שלושים דקות חנק ירטין את ארז כץ. בורשטיין, בדקות ששיחק, לא הפסיק להטריד את בלצ'ר וניילון נסגר היטב בידי אליהו. "אולי מה שקרה ברומא עשה לי משהו", הודה האחרון בסיום. אלא שברבע האחרון ספגה מכבי 31 נקודות, והוכיחה כי שינוי DNA של מועדון מצריך היערכות באוגוסט, לא בפברואר-מרץ.

התפנית המחשבתית של ספאחיה נותנת אותותיה ברוטציה המקוצרת שהחל המאמן להנהיג. הלך הרוח בקו האחורי ברור: ירטין הוא הרכז הראשון; ביינום מתופקד כסקנד גארד; בהיעדר תפוקה הגנתית מצידו של יסאיטיס, ולאור כושר הקליעה הירוד בו מצוי, חולש בורשטיין על עמדת הסמול פורוורד; אליהו וארנולד חולקים את עמדת הפאוור פורוורד; בעמדת הסנטר זוכה גרין לדקות כשספאחיה צריך דיפנס, ו-וויצ'יץ' במהלך מרבית המשחק. הלפרין, ששון ופיליקס נראים כרגע כאנשים שיצטרכו לעבוד קשה כדי לפלס דרכם חזרה לרוטציה.

בינתיים, מכבי היא כבר מזמן לא קבוצת ההתקפה המאיימת שהיתה בתחילת העונה. אחד מכלי הנשק היעילים של פיני גרשון היה משחק מעבר קטלני. מכבי עשתה נקודות רבות דרך משחק מעבר מושלם. אבל בהיעדר ריבאונד וחטיפות קשה לרוץ. בארבעת מחזורי היורוליג האחרונים, בהם כמעט לא רצה, קלעה מכבי 19 זריקות ומטה ל-2, כשלשם השוואה, ב-12 המשחקים הראשונים ירדה מ-20 רק פעמיים. כפועל יוצא, מזה כחודש מכבי לא מצליחה לחצות את רף 80 הנקודות.

ספאחיה טרוט עיניים. כמות החיוכים שנהג לפזר בעבר הולכת ופוחתת ככל שנוקפים הימים. גם הסבלנות מתחילה לפקוע. עם הזמן הופך הג'נטלמן המחויט קצר רוח כאחד האדם. הוא משדר אי שקט ומרבה באחרונה לגעור בשופטים. ההתנהגות הזאת עלתה לו במספר עבירות טכניות. מול בני השרון נאלץ שמעון מזרחי לקום מכיסאו אינספור פעמים כדי להרגיע את המאמן. פעם היו מרגיעים את מזרחי. לא ברור מי עומד מאחורי הקמפיין נגד השיפוט בו יצאה מכבי לאחרונה, אבל אחרי הניצחון בתחילת השבוע אמר ספאחיה כי "אני לא רוצה לדבר על השופטים, אבל תקשיבו למה שיש לניקולה וויצ'יץ' לומר, הוא מספיק שנים כאן". כל מי שבקיא מעט בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי יודע שטענות לפיהן שופטים דופקים את מכבי אינן רציניות.

מי שאמור להרגיע את ספאחיה הוא גוראן ירטין, שחקן של מאמן. ירטין הוא גארד אירופאי בטעם של פעם. מין סדרן עבודה, מוטי ארואסטי סטייל. ירטין משחק לאט, לא מוסר בעין עקומה, לא קולע בווירטואוזיות, בעל יכולת אתלטית מוגבלת, מכדרר רק עם יד ימין, אבל כמעט לא טועה. הוא יבקש חסימה פעם ועוד פעם, עד שהפיק אנד רול יעבוד ו-וויצ'יץ' יקבל את הכדור בפינה שהוא הכי אוהב, מימין לסל. מול רומא ובני השרון שיחק 35 דקות. ירטין הוא בעל הבית החדש. הוא לא יפה, לא מלהיב, אבל ביצועיסט. ובמצבה הנוכחי של מכבי, זה מה שחשוב.

מערכת היחסים בין חברי הנהלת מכבי תל אביב מעולם לא הייתה מורכבת יותר. מחלוקות רבות נתגלעו בקיץ ובמהלך העונה בין שמעון מזרחי ומוני פנאן לדיוויד פדרמן ורענן כץ. חלוקת הכוחות מאוזנת. במכבי אומנם טוענים בתוקף כי "כל החלטה מתקבלת פה אחד", אולם כמות המים הרעים שזרמה העונה באזור המשרדים שברחוב הירקון היא חסרת תקדים. מאחורי הקלעים, המצב רחוק מאידיליה.

כץ נחת הבוקר בארץ. הוא מסרב בתוקף לדבר עם עיתונאים מאז צוטט בעניין דיוויד בלאט, כשלטענתו דבריו הובנו שלא כהלכה. אבל כץ בעיקר כועס על התנהלות הקבוצה בחודשים האחרונים. למרות הבטחות קודמות מצידם של מזרחי ופנאן, הוא שוב לא עודכן על החתמת גוראן ירטין עד לרגע האחרון. כמוהו פדרמן. כץ דורש כינוס פגישת הנהלה, ככל הנראה ביום שישי, לאחר המשחק מול פו אורטז.

שורש כל המחלוקות נעוץ בהסתייגות של כץ מדרך הניהול במכבי. כץ מעוניין בייבוא מודל הניהול הקיים ב-NBA, הן המקצועי והן הניהולי. בתור התחלה, הוא סבור שהגיעה העת שמכבי תשנה את הפורמט המיושן ותמנה ג'נרל מנג'ר. כשותף בכיר משלם כץ מכיסו שליש מכלל ההוצאות, אך חלקו בתהליך קבלת ההחלטות זעום. לפני פגרת הטופ 16 פעל לצירוף שחקן חיזוק בכיר שישדרג את הקו האחורי, אבל בסופו של דבר הוחלט להנחית שחקן משלים. כץ גם לא אהב את הסחבת בעניין וויל ביינום ונואל פיליקס, ודרש להחליפם עוד בדצמבר. דרישותיו לא התקבלו. את הדברים הללו צפוי כץ לשטוח בפגישת ההנהלה שתיערך בסוף השבוע. השאלה היא כיצד ינהג אם דרישותיו ייענו פעם נוספת בשלילה.