לא דובים ולא זבובים

באו: רודי גיי (בחירה שמינית בדראפט, בטרייד מיוסטון), סטרומייל סוויפט (בטרייד מיוסטון, כחלק מעסקת גיי), ג'וניור הרינגטון (שחקן חופשי, מוולנסיה), קייל לורי (בחירה 24 בדראפט), אלכסנדר ג'ונסון (בחירה 45, דרך אינדיאנה).

עזבו: שיין באטייה (בטרייד ליוסטון), בובי ג'קסון (שחקן חופשי, עזב לניו אורלינס), לורנזן רייט (שחקן חופשי, עזב לאטלנטה), אנטוניו ברקס (שחקן חופשי, עזב למיאמי).

חמישייה: דיימון סטודמאייר, אדי ג'ונס, מייק מילר, סוויפט, ג'ייק צאקאלידיס (פאו גאסול יחליף אותו כשיחזור מהפציעה).

ספסל: צ'אקי אטקינס, גיי, דנטי ג'ונס, האקים ווריק, הרינגטון, ג'ונסון, לורנס רוברטס, לורי.

מאמן: מייק פרטלו (מתחיל עונה שלישית במועדון).

מאזן בעונה שעברה: 49 נצחונות ו-33 הפסדים (מקום חמישי במערב).

אולם: הפירמידה (19,342 מקומות).

העונה שעברה הייתה השלישית ברציפות בה הגריזליס העפילו לפלייאוף, וזה קרה בעיקר בזכות שני גורמים- ההגנה המצוינת ופאו גאסול. הגריזליס ספגו בשנה שעברה פחות מכל קבוצה אחרת בליגה (88.47 נקודות למשחק) ושמרו את היריבות על אחוזים נמוכים מאוד מהשדה, מה שכיפר על בעיות רבות בהתקפה (מקום 27 בליגה עם 92.17 נקודות למשחק). גאסול היה הכלי ההתקפי העיקרי של ממפיס ואחד ממעוזי ההגנה. הוא הוביל את הקבוצה בנקודות, ריבאונדים, גגות וגם באסיסטים לאחר הפציעה של דיימון סטודומאייר עם 4.6 למשחק. השיפור ביכולת המסירה השאיר לשחקני החוץ הרבה מאוד זריקות חופשיות אותן הם קלעו באחוזים גבוהים. בפלייאוף הסיפור היה שונה לחלוטין- שיטת הדירוג הועידה לגריזליס מפגש עם דאלאס שהסתיים בדיוק כפי שהסתיימו שתי הופעות הפלייאוף הקודמות שלהם- בסוויפ.

מאזן הפלייאוף של ממפיס עומד כרגע על 12:0 וניתן היה לצפות שהמשימה העיקרית של השנה הקרובה תהיה להשיג סוף סוף נצחון בפוסט סיזן. אך שורה של בעיות וסימני שאלה הופכים את הגריזליס לאחת התעלומות הגדולות של השנה הקרובה, כשגם המקום בפלייאוף במערב החזק נמצא בסכנה מוחשית. הבלאגן מתחיל מלמעלה- המועדון נמצא כרגע בעיצומו של תהליך החלפת בעלות. מייקל הייזלי הודיע על מכירת 70% מהבעלות על הגריזליז לקבוצה בראשות בראיין דיוויס, שעכברי מכללות עשויים לזכור אותו מדיוק של תחילת הניינטיז (בקבוצה ניתן למצוא גם את חברו לדיוק כריסטיאן לייטנר). לבעלים המקומיים יש חודשיים להשוות את ההצעה, אך הם כנראה לא יעשו זאת ודיוויס צפוי להפוך לבעלים השחור השני בליגה אחרי בוב ג'ונסון של שארלוט. עד שהעסקה תושלם (וזה ייקח כמה חודשים) הגריזליז יהיו ספינה ללא קפטן.

מדרגה אחת מתחת לבעלים נמצא הנשיא לענייני כדורסל והג'נרל מנג'ר הנצחי ג'רי ווסט. דיוויס כבר הצהיר שהוא מוכן להציע לווסט חוזה לכל החיים, אך הלוגו הודיע שעדיין אין לו תוכניות לעתיד. ווסט נחשב לאחד המנהלים הטובים בתולדות המשחק, אך בשנים האחרונות החסינות שהוא זכה לה החלה להתערער וניתן לזהות לא מעט ביקורת על מהלכים שהוא מבצע. זה נכון במיוחד להחלטה שלו לשלוח את שיין באטייה ליוסטון בשביל הרוקי המוכשר רודי גיי. באטייה הוא לא רק שחקן ההגנה הטוב ביותר באחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, אלא גם הלב והנשמה של הגריזליז וחביב הקהל. הוא נחשב לשחקן שהתרומה שלו נמצאת הרבה מעבר למספרים. לגיי יש פוטנציאל עצום אך יש גם סימני שאלה רבים בכל הקשור לאופי ולמוטיבציה שלו. ווסט כנראה החליט שכדי לבצע קפיצת מדרגה נוספת הוא חייב לקחת סיכון ענק. כאילו כדי להמחיש את הסיכון הצטרף לטרייד הזה סטורמייל סוויפט (כדי לאזן את המשכורות) שחוזר לממפיס אחרי שנה ביוסטון. סוויפט נבחר על ידי הגריזליס (אז בוונקובר) במקום השני בדראפט, אבל בעיות אופי השאירו אותו בגדר פוטנציאל שעדיין לא מומש וכנראה לא יתממש לעולם. בממפיס כבר לא בונים עליו ברצינות.

הבעייה הגדולה ביותר של ממפיס כרגע היא כף הרגל של פאו גאסול. הענק הספרדי נפצע בחצי גמר המונדובאסקט (מה שלא מנע ממנו להיבחר ל-MVP של הטורניר) ונאלץ לעבור ניתוח שישבית אותו לחודשים הראשונים של העונה. כרגע הציפיות הן שהוא יחזור בסביבות אמצע העונה הרגילה, אך תמיד קיימת האפשרות שתקופת ההחלמה תפתיע לטובה או לרעה. אם כל זה לא מספיק אז בערך חצי מהסגל של ממפיס גורר כרגע פציעות, נעדר ממשחקי ההכנה ומוגדר כדיי-טו-דיי (כולל גיי, מייק מילר וכמובן סוויפט).

מדד הכיף:

בשנים האחרונות ממפיס נאבקה בכבוד על תואר הקבוצה הכי פחות מהנה בליגה. היא התבססה על הגנה קשוחה ויעילה ועל התקפה עומדת ודי פשוטה. גאסול היה המנוע של משחק ההתקפה העומד והסיבה היחידה להתעניין בו, בעיקר בעונה האחרונה בה הוא שיפר באופן משמעותי את יכולת המסירה שלו והפך לאחד הגבוהים המגוונים בליגה. מכיוון שזה עבד מצוין אף אחד בממפיס לא ממש התלונן על הסגנון המשעמם.

אבל כרגע הצרות של מייק פרטלו הרבה יותר גדולות ממידת העניין שהקבוצה שלו יוצרת. בלי גאסול ובאטייה הגריזליס יפתחו את העונה הקרובה בלי העוגן ההתקפי והעוגן ההגנתי שלהם, ובכלל לא בטוח שהם מוכנים לכך. הרוטציה של פרטלו (שדוגל ברוטציות קצרות) תכלול בעיקר שחקנים שהשיא שלהם נמצא הרבה מאחוריהם (אדי ג'ונס ודיימון סטודומאייר) או הרבה לפניהם (גיי והאקים ווריק המבטיחים). מייק מילר, שפרח כשחקן השישי בעונה שעברה, הופך פתאום לגו-טו-גאי שאמור לספק נקודות בעצמו, וזה לא חלק מהגדרת התפקיד שלו. אם בעונה שעברה הגריזליס קלעו באחוז נמוך, אז בלי גאסול ובלי המבטים החופשיים שהוא סיפק לחברים הם עלולים להתקשות לעבור את ה-40% מהשדה.

הבשורה הטובה היא שכדי להתמודד עם השינוי, פרטלו מתכנן להגביר את קצב המשחק השנה ולהתבסס יותר על שחקנים שמסוגלים ליצור לעצמם מצבים כמו סטודומאייר וגיי. מכיוון שהגישה הזאת לא עולה בקנה אחד עם הז'לוב היווני ג'ייק צאקאלידיס (מעט מאוד דברים שקשורים לכדורסל עולים בקנה אחד איתו), צמד הגבוהים הצעירים והאתלטיים יותר אלכסנדר ג'ונסון ולורנס רוברטס עשויים לקבל יותר דקות מהצפוי. הבשורה הרעה היא שלא בטוח שיש לפרטלו מספיק כשרון ותיאום בסגל כדי לנסות לרוץ וזה יכול להיות מביך.

מסקנות מכשלון ארה"ב במונדובאסקט:

הגריזליס לא היו צריכים לראות את נבחרת יוון או את הספרדים בלי גאסול כדי לדעת שלא תמיד הקבוצה המוכשרת יותר היא זאת שמנצחת. כבר שלוש שנים שההגנה הקשוחה, ההתקפה היעילה ואווירת הקבוצה מעל הכל מאפשרים לממפיס לסיים את העונה הרגילה מעל קבוצות הרבה יותר מוכשרות ממנה. אבל רבים רואים בשיין באטייה את אחת הסיבות העיקריות להצלחה הזאת. באטייה הביא למגרש בדיוק את ההגנה, היעילות, הנחישות וחוסר האגו שאפיינו את ממפיס, ובלעדיו אמור להיות להם הרבה יותר קשה לנצח משחקים בזכות האופי והבנת המשחק. מה שהגריזליס כן יכולים לקחת מאליפות העולם זה את ההשפעה של גאסול על השחקנים על המגרש גם כשהוא ישב על הספסל בגמר. כדאי לפרטלו לבדוק אם הנוכחות האקטיבית של גאסול על הספסל תשפיע על גיי והאקים ווריק כמו שהיא השפיעה על נבארו וגרבחוסה.


מועמד לפריצה:

האקים ווריק הספיק להראות קצת ניצוצות בעונת הרוקי אבל לא קיבל יותר מדי צ'אנסים מאחורי גאסול. הפציעה של הספרדי תיתן לו צ'אנס להראות יותר מהכשרון העצום שלו. מדובר בפורוורד אתלטי שעובד בשני צידי המגרש ובקיץ עבד קשה על הקליעה מחצי מרחק. בינתיים הוא מרשים במשחקי ההכנה כשהוא פותח על חשבון סוויפט הפצוע, ובכלל לא בטוח שכשסוויפט יחזור הוא יקבל אוטומטית את המקום בחמישייה. מכיוון שאין לפרטלו סנטר רציני, יכול להיות שלאחר שגאסול יחזור הוא יתופקד בעיקר כסנטר ואז הצ'אנס של ווריק יימשך כל השנה.

מועמד לדעיכה:

דיימון סטודומאייר כבר לא ילד, הוא בן 33 ובגיל כזה קשה להתאושש מפציעה של חצי שנה מהסוג שהוא עבר. בשנים האחרונות סטודומאייר רחוק מהיכולת שלו בתחילת הקריירה, ואם הוא יתקשה להתאושש מהפציעה השנה הקרובה תסמן את תחילת הסוף מבחינתו. אם ממפיס תאבד סיכוי לפלייאוף פרטלו ירצה גם לתת לפוינט גארד הרוקי קייל לורי לצבור דקות על חשבונו.

תסריט אופטימי:

גיי מפתיע בהשתלבות המהירה שלו ומצדיק את ההימור עליו, האקים ווריק מועמד לשחקן המשתפר של השנה, גאסול חוזר בדצמבר בשיא הכושר ודואג להחזיר את הגריזליס לפלייאוף. הפעם הם גם מצליחים לנצח שני משחקים ולמתוח את אחת הגדולות בסיבוב הראשון. החוזה הנגמר של אדי ג'ונס מאפשר לווסט להחתים שחקן חופשי רציני בקיץ והעתיד נראה מבטיח.

תסריט פסימי:

בהתחלה החזרה של גאסול מתעכבת בשבועיים, ואז בעוד שבועיים, ולאט לאט נגמרת העונה. גיי נותן הצגה פעם בעשרה משחקים ולא מופיע לשאר, סטודומאייר דועך לאיטו, משחק הפנים לא קיים והופך את החיים של שחקני החוץ לעוד יותר קשים, האוהדים מתגעגעים לבאטייה ובעצם גם השחקנים. המערב גדול על הסגל הנוכחי של ממפיס והיא מסיימת עם המאזן הרביעי הכי גרוע בליגה.

תחזית:

בדרך כלל התחזית נמצאת באמצע של התסריטים, אבל הפעם אני נוטה מאוד לכיוון התסריט הפסימי. אין לממפיס כלים התקפיים רציניים והחסרון של באטייה יהיה הרבה יותר משמעותי ממה שווסט חושב. סיבה נוספת היא שעם פתיחה גרועה של העונה יכול להיות שבממפיס יעדיפו לתת לגאסול זמן להתאושש, כשאחת הסיבות היא שמאזן גרוע יגדיל את הסיכוי שלהם לבחירה גבוהה בדראפט. הספרס השיגו את דאנקן אחרי עונת פציעה של רובינזון, ואני משוכנע שווסט חותם עכשיו על שחזור הסיטואציה עם גרג אודן. אם יהיה להם מזל בלוטוי התסריט הפסימי יכול להפוך לאופטימי ביותר בשביל הגריזליז.