אחרי עונה רצופת סימני שאלה - שכללה החלפת מאמן, פציעות, עליות ומורדות וסדרת סיבוב ראשון מלאת גמגומים - התחברו המיאמי היט מול ניו ג'רזי, והגיעו לשיאם בגמר המזרח מול הדטרויט פיסטונס, שהדיחו אותם במעמד הזה אשתקד. הלילה (בין שישי לשבת) הם סגרו את הסדרה במשחק השישי והשלימו ניצחון 2:4, והעפילו לגמר ה-NBA הראשון בהיסטוריה של המועדון, שם יפגשו אלופת המערב, דאלאס או פיניקס.
שאקיל אוניל יכוון לטבעת רביעית, ראשונה ללא קובי ופיל; פט ריילי לטבעת חמישית, ראשונה ללא מג'יק וקארים; ודווין וויד לטבעת ראשונה אי פעם. דטרויט, מנגד, תלך לקיץ ארוך של חשבון נפש.
מיאמי - דטרויט 78:95 (ההיט ניצחו 2:4 בסדרה)
מ-2003 הגיעה דטרויט שמונה פעמים למשחק מספר 6, כולל שש פעמים בחוץ, ובכל פעם ניצחה. לאור זאת ולאור הניצחון המרשים במשחק 5, הייתה תחושה כללית שהפיסטונס יכולים לעשות זאת ולכפות משחק שביעי בגמר המזרח. גם אלילת הבריאות הייתה לצדם, כשהדביקה את דווין וויד בשפעת והורידה לו 50 אחוזים מהתפוקה. אבל מסע חזרה בזמן של שאקיל אוניל, שנראה כמו הדיזל הישן והטוב, קלקל לדטרויט את התוכניות. את וידוא ההריגה על הסיכויים של הפיסטונס ביצעה ההתקפה של הקבוצה, שהתעקשה להחטיא 4,587 זריקות פנויות מבחוץ ו-87,453 ליי אפים.
שאקיל חתם סדרה מצוינת מבחינתו מול צמד הוואלאסים עם משחק ענק של 28 נקודות באחוז בלתי רגיל של 12 מ-14 מהשדה פלוס 16 כדורים חוזרים ו-5 חסימות, האחרונה שבהן בדיוק כשהפיסטונס התחילו לחשוב שאולי הם יכולים לחזור למשחק. הדיזל עשה את העבודה מהפתיחה עם כמה דאנקים אופייניים ומהלכי פוסט מהירים, וג'ייסון וויליאמס השלים אותו, כשקלע את 10 הזריקות הראשונות שלו מהשדה וסיים עם 21 נקודות חשובות מאין כמוהן, שחיפו על החולשה ממנה סבל וויד. הפלאש הסתפק ב-14 נקודות ב-6 מ-15 מהשדה, ואחרי שקלט במהרה שהידית אינה בפוקוס, הפך את עצמו למנהל משחק, וחילק 10 אסיסטים. וויליאמס הוסיף 6 אסיסטים.
במהלך הסדרה השמיעו שחקני הפיסטונס לא מעט טענות כלפי מאמנם פליפ סונדרס. אמרו שהוא לא מתרכז בהגנה, שהוא הבעיה, שהחילופים שלו מוזרים, ובעיקר - שאין לו מנהיגות. אבל עם כל הכבוד לחוסר השליטה שיש לפליפ על הקבוצה, כל אחד ואחד מהשחקנים יודע מן הסתם שהבעיה הלילה לא הייתה באיש על הקווים. ההגנה של ההיט היא לא הגנה גדולה, והיא אפשרה לדטרויט להגיע למצבי זריקה טובים. הבעיה היא ששום דבר לא נכנס, ועל זה אף מאמן לא שולט.
הבוכנות קלעו ב-33 אחוזים נוראים מהשדה (28 מהשלוש), והצליחו לקלקל לעצמם 13 כדורים חוזרים בהתקפה ומשחק מאורגן שכלל רק שישה איבודים. ההיט איבדו כפליים ולקחו חצי מכמות הכדורים החוזרים בהתקפה, אבל הגיעו למשחק עם אש בעיניים ונחישות אמיתית להפוך למלכים החדשים של המזרח. התוצאה - 55 אחוזים מהשדה ותצוגה של קבוצה אלופה.
ריפ המילטון היה היחיד שהידיים לא רעדו לו ולא פחד לקחת את הזריקות. השורה הסטטיסטית שלו אומרת 33 נקודות, אבל האחוזים היו רעים (12 מ-28) והתזמון שלהם רע עוד יותר - רוב הנקודות הגיעו כשהמשחק כבר היה הרחק מהישג ידם של הפיסטונס. מיסטר ביג שוט צ'ונסי בילאפס היה מסתפק בשוט רגיל, אבל גם את אלו הוא פספס, בתצוגה מחרידה של 3 מ-14. בסיום היו לו 9 נקודות ו-8 אסיסטים.
מלבד וויליאמס, גם שאר הרול פליירס של מיאמי - אנטואן ווקר, ג'יימס פוזי ויודוניס האסלם - נתנו תרומה חשובה. ווקר קלע שלוש שלשות, פוזי הוריד 10 ריבאונדים והאסלם השיג 8 ו-8. כל השלושה עשו עבודה מצוינת בהגנה. מהפתיחה העניינים הלכו לכיוונם של ההיט, כאשר כבר במחצית הם הובילו 36:47, וזאת למרות 4 נקודות בלבד של וויד ב-1 מ-6 מהשדה. התרגלנו לחשוב שהפיסטונס יודעים תמיד להחזיר את המכה האחרונה, אבל הניסיון הרב שיש למיאמי, בין אם על הפרקט או מאחורי הקווים, הפך את החבורה הזו למגובשת להפליא, כאשר רק לפני כמה שבועות עדיין היו ריבים פנימיים ותחושת אובדן כיוון ודרך.
ראשיד וואלאס נתן עוד משחק אנמי עם 10 נקודות ב-4 מ-12. כוכב משחק מספר 5, טיישון פרינס, היה חיוור מהרגיל עם 10 משלו, ב-3 מ-9 מהשדה. בן וואלאס שיחק רק 31 דקות - סונדרס ייבש אותו דקות ארוכות בניסיון להשיג איזשהו ניצוץ התקפי - וסיים עם 7 ו-7. לאנטוניו מקדייס לא היו נקודות וטוני דלק רשם 7, כשסונדרס נתן לו 15 דקות משחק בניסיון לקבל קצת נקודות על הלוח. וכאשר כל השחקנים נראים הססנים בחיפוש הטבעת, דלק הפך לפתע למוציא לפועל העיקרי. וככה, איך אומרים, לא בונים קבוצה.
קלעים:
מיאמי: שאקיל 28, וויליאמס 21, וויד 14, ווקר 11, האסלם 8, פייטון 6, פוזי ואנדרסון 3 כ"א
דטרויט: המילטון 33, פרינס וראשיד וואלאס 10 כ"א, בילאפס 9, בן וואלאס ודלק 7 כ"א, האנטר 2.