בעונה שעברה קיבל על עצמו ניק סייבן משימה לא פשוטה. הוא הגיע לקבוצה מפוארת עם עבר גדול, שהגיעה למצב מפורק לגמרי. אם הלחץ הזה לא מספיק, אז הוא היה צריך להתמודד עם השד הגדול, שנקרא "הסתגלות מהקולג'ים למקצוענים", שד שכבר הפיל הרבה מאד מאמני מכללות מצליחים.
סייבן עמד במשימה בכבוד רב, ובמחזורי הסיום למיאמי עוד היתה אפשרות להעפיל לפלייאוף, דבר שאיש לא ציפה שיקרה. הוא עשה את זה, כשהקוורטרבק הפותח שלו הוא גאס פררוט, וכשהניסוי הזה נכשל אפילו סייג' רוזנפלס ראה מגרש. ועדיין, הדולפינים סיימו עם מאזן חיובי, ולכן כותב שורות אלו הכתיר אותו בתור מאמן העונה.
בינתיים, במקביל, הקוורטרבק שגאס פררוט היה המחליף שלו לפני שנדד למיאמי, חווה בעונה שעברה עונה מסויטת במיוחד. נכון שבדרך כלל מינסוטה מספקת אנקדוטות ביזאריות במיוחד, אבל עושה רושם שמה שהיה שם בשנה בעברה הוא שיא שאפילו הם לא יצליחו לשבור בקרוב.
שערוריות מוזרות, מהמאמן שסיפסר לרץ שנתפס מבריח אביזר מין, לקוורטרבק שנתפס באורגיה המונית ועוד הרבה רגעים מביכים. כמובן שכל זה היה נסלח, או לפחות מתקבל קצת אחרת, אם על המגרש היו מגיעות קצת תוצאות, אבל גם מבחינה מקצועית זו היתה אחת העונות החלשות של הויקינגים.
זה התחיל בויתור על רנדי מוס תמורת נזיד עדשים, שלא ממש שידרג את ההגנה, המשיך בהבטחות בלי כיסוי על התקפה רבת רסיברים שתחרוך את המגרשים, והסתיים מייד אחרי שהעונה התחילה.
רגע השפל של דאנטה קולפפר היה קצת אחרי שנפצע וגמר את העונה. אחרי שהוא נטש את היאכטה הטובעת, עם מאזן של 2 נצחונות (אחד מהם על ניו אורלינס המפורקת) ו-5 הפסדים, בראד ג'ונסון לקח את ההגה.
בראד ג'ונסון הוא כל מה שקולפפר לא, ולהיפך. הוא לא מהיר, הוא לא מוסר חזק, הוא לא מאלתר טוב. אבל הוא יודע להחליט החלטות נכונות, והוא יודע מה צריך לעשות כדי לנצח. בראד ג'ונסון לקח את אותה קבוצה מפוררת, והרים אותה לרצף של 6 נצחונות, שנעצר רק על ידי הסטילרס הלוהטים, ולסיום העונה במאזן חיובי.
אז מה עשה קולפפר בתום העונה? מה שעושה כל מי שעכשיו סיים את העונה הכי גרועה מבחינה מקצועית ואישית, וראה איך מישהו אחר עושה את העבודה שלו יותר טוב ממנו. הוא ביקש העלאה במשכורת. יש אנשים שיודעים לחכות לטיימינג שבדיוק מתאים, ויש אנשים כמו דאנטה שלנו. מינסוטה שלחה אותו לאלף עזאזל, ומישהו בעזאזל, קרי מיאמי, קיבל אותו בזרועות פתוחות.
מה הגיבוי שלך?
והנה חזרנו לחבר היקר, ניק סייבן. אחרי עונה אחת במקצוענים, אחרי שכבר היה לו בסגל פרימדונה כמו דייויד בוסטון, ומקרה ראש קשה במיוחד כמו ריקי וויליאמס, אפשר היה להניח שהוא קצת למד את הלקח. אחרי שנתקע בלי קוורטרבק, אפשר היה לקוות שהוא למד את חשיבות העמדה הזאת. אבל סייבן הפתיע בגדול. הלא את ריקי וויליאמס הוא אומר שהוא מבין, ולמרות שהרץ המוכשר אך מתוסבך הזה מורחק לשנה מהמגרשים, הוא אומר שהוא לא מוותר עליו. למה? שאלה טובה, שמתגברת עוד יותר עם ההחתמה של קולפפר.
אחרי שקולפפר הוכיח שהוא לא מנהיג, אחרי שהוא העלה סימני שאלה גדולים לגבי היכולת שלו למסור לרסיברים שלא עונים לשם רנדי מוס, הוא לקח אותו תמורת בחירת סיבוב שני בדראפט. כן, אחרי שאחת העונות הכי קשות לקוורטרבקים השחורים הסתיימה, הוא שם את המושכות של הקבוצה שלו בידי שחקן שאגב בכלל לא בטוח שהוא יהיה בריא בתחילת העונה, שלא לדבר על אימוני טרום העונה.
יכול להיות שהוא רואה משהו שכל העולם לא רואה ולא מבין. זה ההסבר היחיד לעובדה שאין שום שחקן מחליף לגבות את קולפפר, למקרה שהוא אכן לא יוכל לפתוח את העונה (וזה בלי לדבר על סימני השאלה המתבקשים לגבי היכולת שלו).
כן, אני יודע שהם הצליחו להשיג את ג'ואי הרינגטון תמורת בחירת סיבוב 6. עם כל הכבוד, מדובר בשחקן שקיבל ליין-אפ של רסיברים שכל שחקן פנטזי היה מת לקבל, ובכל זאת נכשל כישלון חרוץ ומהדהד כל-כך, שלדעתי אם ג'ף גארסיה היה רק נוקע את הרגל ולא ממש שובר אותה, הליונס היו מעדיפים להעלות אותו, העיקר שהרינגטון לא ייגע בכדור. האמת, גם עם רגל שבורה גארסיה עדיף. שחקן שהדיוק במסירה זה משהו שמנוגד לאופיו, שהיכולת שלו לזרוק ליותר מ-10 יארד היא דבר שמוטל בספק, השחקן הזה הוא תכנית הגיבוי של סייבן ומיאמי?
ואז בא השוס. חשבנו שראינו הכל. ריקי, בוסטון, קולפפר, הרינגטון. סייבן שכח שהוא בפוטבול ולא בכדורסל, והחליט להקים את החמישייה הפותחת. שחקן הציר: מרכוס ויק, האח של. שחקן שאף קבוצה לא העזה לגעת בו בדראפט אפילו שהוא קשר דם ראשוני למייקל, שחקן שהורחק מהמכללה לשנה, שגליון ההרשעות שלו בתוך ומבחוץ למגרש הוא ארוך במיוחד, ואפילו מבחינת פוטבול, הוא לא משהו עד כדי כך מיוחד. הדולפינים הולכים להפוך אותו לרסיבר. כן, כן - הוא הולך להיות תופס.
נכון שדן מרינו יש פעם בדור, אבל זה לא אומר שצריך להידרדר עד לרמה של מרכוס ויק. מה שבטוח הוא שסייבן, שהגיע להישג מרשים מאין כמוהו, מתגרה בגורל. הוא שאמרנו - יש מאמנים שלא שרדו את המעבר מהקולג'ים למקצוענים. סייבן הוא מסוג אחר - המעבר הזה היה לו כל כך חלק, שהוא החליט להתגרות בהצלחה המהירה. דבר אחד בטוח - יהיה מעניין בחדר ההלבשה של הדגים השנה.