הישג ראשון לניקס

ב-NBA יש שתי עונות מלפפונים שמפרנסות את העיתונים ואתרי האינטרנט: הפגרה שבקיץ והשבועות שלפני הטרייד דד-ליין, שמגיע תמיד לקראת סוף פברואר. לפי החוזה הקיבוצי החדש בין ארגון השחקנים לבין הליגה, יכולות קבוצות ה-NBA כבר עכשיו להתחיל להעביר בטריידים שחקנים שחתמו על חוזה חדש בקיץ האחרון והעובדה שאחד השחקנים הטובים והסוערים בליגה, רון ארטסט, צפוי להחליף ידיים בשבועות הקרובים רק מגבירה את ההמולה ואת מינון הספקולציות חסרות הבסיס. במילים אחרות, אם נאמין לכל מה שנקרא נגלה שחצי ליגה אמורה לעבור לחצי השני.

לפני שהסערה מתחילה והחבר'ה אורזים מזוודות, וואלה! ספורט תסקור בשתי כתבות את ההחתמות הבולטות של הקיץ האחרון, חודשיים לתוך העונה. וכדי שנסיים עם טעם טוב בפה, עדיף להתחיל מהפלופים הגדולים. כאלה, כפי שמיד תראו, לא חסרים.

לארי יוז (70 מיליון דולר לשש שנים בקליבלנד) – 16.7 ב-39.6 אחוזים מהשדה, 4.5 ריבאונדים ו-4 אסיסטים בממוצע:

הקאבס ידעו שהם צריכים שוטינג גארד, ולאחר שמייקל רד בחר לחתום מחדש במילווקי, הם גנבו את יוז מוושינגטון כדי ליצור צמד אתלטי ומהיר, יחד עם לברון ג'יימס. המחשבה היתה שיוז ישחזר את העונה האחרונה של במדי הוויזארדס, אולם כעת הוא חוזר פחות או יותר לממוצעים שלו מהשנים שלפני עונת החוזה הגדולה, ומגלה חוסר יציבות משווע. הוא גם הובא על תקן מלך החטיפות של 2004/5 עם 2.9 למשחק, אבל עד כה גונב רק חצי מהכמות – 1.5 בממוצע. ובהתחשב בעובדה שיש לו נטייה מרגיזה להחמיץ 10-20 משחקים כל עונה, סביר להניח שלפרשים יהיה עוד מספיק זמן לתהות אם עשו את המהלך הנכון.


ראפר אלסטון (עבר מטורונטו בתמורה למייק ג'יימס) – 7.1 נקודות ב-32.3 אחוזים, 4.1 אסיסטים, 0.9 חטיפות, ו-0.9 שלשות למשחק ב-28 אחוז. שותף בשמונה משחקים בלבד:

אלסטון אמור היה לפתור את החור של ג'ף ואן גנדי בעמדת הרכז, אבל במקום זאת הוא מושבת לחודש פלוס בעקבות סדק ברגל, לא לפני שהספיק להסריח את השועלים בשורה של משחקים מזעזעים. הרוקטס כבר לא משוכנעים שהגארד הפרובלמטי באמת פצוע. איפה השחקן שאמור היה להפציץ מבחוץ, לחטוף ללא הפסקה ולהקל על טרייסי מקגריידי את מלאכת ניהול המשחק? כל המוצא את האבידה מתבקש לשלוח אותה ליוסטון, שתנסה כנראה תנסה לשלוח אותה למקום אחר.


סטרומייל סוויפט (27 מיליון לארבע שנים) – 8.6 נקודות, 4.1 כדורים חוזרים, 0.9 חסימות בממוצע:

הגענו לצלע השנייה באכזבה של הרוקטס, קבוצה שרבים ציפו ממנה לתת פייט לסן אנטוניו במערב. סוויפט אף פעם לא הצליח לייצר עקביות, אבל המחשבה הייתה שברגע שיעזוב את ממפיס, שם יש סגל רחב במיוחד, הוא יקבל עוד דקות משחק ויפתח יציבות. אבל ג'ואן הווארד נישל אותו ממקום בחמישייה, וכשהוא עולה מהספסל מציג סטרו ירידה בכל אחת מהקטגוריות הסטטיסטיות. במקום נוכחות אתלטית לצידו של יאו מינג, יש ליוסטון חטב עצים שהם כבר מחפשים לו בית חדש. הלילה (בין רביעי לחמישי) הוא עלה כסנטר במקום יאו ומוטומבו הפצועים, אבל לואן גאנדי הספיקו 13 דקות בשביל להוציא אותו החוצה באופן סופי, אחרי שתרם 2 נקודות ו-3 ריבאונדים.


דיימון ג'ונס (16 מיליון לארבע שנים) – 8.6 נקודות, 1.9 אסיסטים, 2.1 שלשות ב-39.7 אחוזים:

אחרי שקליבלנד כשלה בניסיון להביא את שאראס, היא הפכה נואשת לידית מבחוץ והלכה על מלך השלשות דאשתקד, דיימון ג'ונס. אבל מלבד הרבה הומור בחדר ההלבשה וטראש טוק לספסל היריבות אחרי כל שלשה חסרת חשיבות, הרכז שעזב את מיאמי לא נותן את התפוקה המצופה. העובדה שהוא לא מצליח לקחת מאריק סנואו (4 נקודות ו-4 אסיסטים) את המקום בחמישייה מדברת בפני עצמה.


מארק ג'קסון (9 מיליון דולר לשנתיים בניו ג'רזי) – 5 נקודות ו-3 ריבאונדים ב-14 דקות בממוצע:

ג'קסון הוא פורוורד/סנטר לא רע בכלל. בעונה שעברה הוא תרם 12 נקודות לפילדלפיה, והגיע למדולנדס כתחליף לשאריף עבדור ראחים, שלא עבר את הבדיקה הרפואית במועדון. אלא שבמקום לעלות בחמישיה הוא לא מקבל דקות, ובשניים מהמשחקים האחרונים אפילו לא פשט את האימונית. הגירושין בדרך.


סמואל דאלמבר (60 מיליון לשש שנים בפילדלפיה) – 8 נקודות, 10 כדורים חוזרים ו-3.2 בלוקים בממוצע:

במקרה של דאלמבר, לא הסטטיסטיקה מספרת את כל הסיפור. הסנטר מהאיטי החמיץ את 13 המשחקים הראשונים של העונה בגלל פציעה, וחזר לחמישייה בקול תרועה רמה, כמי שאמור להרים את הקבוצה מדרגה אחת לפחות. בפועל המאזן שלה מאז הוא 6:7, למרות שהחוזה שקיבל מפילי הקיץ מחייב אותו להפוך לסוג של פרנצ'ייז פלייר. אלא שדאלמבר מתגלה לאט לאט כשחקן שחסרה לו חוכמת והבנת משחק: הוא מבצע 4 עבירות בממוצע, מרבה לעשות חסימות לא חוקיות ולהעניק ליריבות סלים במתנה, ויש לו מיקום לקוי על הפרקט. לאור כל זאת מוריס צ'יקס נאלץ לשתף אותו פחות מ-30 דקות למשחק, ולאחרונה הרוקי שבליק רנדולף החל לבלות יותר ויותר זמן על המגרש במאני טיים.


טייסון צ'נדלר (60 מיליון לשש שנים בשיקגו) – 4.7 נקודות, 8.3 כדורים חוזרים, חסימה אחת בממוצע:

אחרי שדאלמבר חתם במהירות על חוזה ענק, צ'נדלר ראה כי טוב והתעקש לקבל את אותו הסכום. הרי שניהם סנטרים צעירים וספורטאים שכל עתידם לפניהם. אבל בעוד האכזבה מדאלמבר היא חלקית, צ'נדלר מתגלה כנפילה נוראית. הנקודות קוצצו בחצי, חלה ירידה גם בחסימות ובריבאונדים, וכל זאת לאחר ששני הסנטרים היחידים האחרים בסגל עזבו לניו יורק וטייסון נותר לבדו במערכה. לקינוח נספר שהתגלו אצלו כל מיני בעיות בריאותיות שמונעות ממנו להישאר יותר מדי זמן על המגרש. אחלה.


ג'ו ג'ונסון (70 מיליון לשש שנים במעבר מפיניקס לאטלנטה בתמורה לבוריס דיאו ושתי בחירות דראפט) – 19.6 נקודות, 4.3 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים:

בדומה לדאלמבר, האכזבה מג'ונסון לא נובעת מהסטטיסטיקה הלקויה, אלא מהמאזן העלוב של ההוקס – 17:6. ג'ונסון הגיע לאטלנטה על תקן רכז מודרני שינהל את המשחק מגובה של 201 סנטימטרים וינהיג חמישייה של פורוורדים גבוהים ואתלטים. בפועל, משחק וחצי הספיק למאמן מייק וודסון כדי להחדיר את טיירון לו להרכב ולהזיז את ג'ונסון לעמדת הקלע. לאט לאט נראה שהוא מתאקלם, אבל לאור המחיר היקר שנאלצו ההוקס לשלם עבורו, בעיקר דיאו המצוין, ניתן לקטלג אותו כאכזבה מסוימת.


דזמונד מייסון (עבר להורנטס בתמורה לג'מאל מגלור) – 9.8 נקודות ב-39.3 אחוזים מהשדה ו-3.6 ריבאונדים:

מייסון הגיע לאוקלהומה, עיר שבה כיכב בתיכונים, על תקן סקורר שייתן לצעירי ההורנטס דוגמה אישית ויראה להם איך קולעים נקודות, ומהר. הדעיכה שלו היא אחד האירועים המסתוריים העונה, כשקשה להבין מה גורם לבחור אתלטי כמוהו לשכוח איך לשחק כדורסל.


מייק דאנליבי (45 מיליון לחמש שנים בגולדן סטייט) – 9.6 נקודות ב-37.6 אחוזים מהשדה ו-23.2 מהשלוש:

כריס מאלין העדיף להעניק לדאנליבי ג'וניור את המיליונים שלו

אדי קרי (60 מיליון לשש שנים בניו יורק, עבר משיקגו בתמורה למייק סוויטני וטים תומאס) – 13 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 54.6 אחוזים מהשדה ו-1.1 חסימות:

איזיאה תומאס הוא המנהל הכי גרוע ב-NBA. יכול להיות שאפילו בכל הזמנים. מאז מונה לנשיא הניקס, כל אחד ואחד מהמהלכים המקצועיים שעשה בשוק החופשי (להבדיל מבחירות הדראפט המצוינות שלו) היו נפילה אחת גדולה ומתמשכת. והמקרה של קרי אינו שונה. נכון, הוא סנטר גדול; נכון, יש לו כשרון וטאץ' מרשים באיזור הצבע; ונכון, הוא רק בן 22. אבל מי משלם 60 מיליון דולר לשחקן בגובה 2.11 מטר ו-130 ק"ג שלוקח פחות ריבאונדים מבונזי וולס, ובנוסף יש לו בעיות לב? ומי בדיוק יכול היה לחשוב שמי שלא הסתדר עם סקוט סקיילס יפרח תחת לארי בראון? התשובה: איזיאה.


ג'רום ג'יימס (35 מיליון דולר לשש שנים בניקס) – 3.3 נקודות ו-2.8 ריבאונדים ב-10 דקות משחק:

ההחתמה של ג'יימס על חוזה מיליונים היא אחד המהלכים התמוהים בהיסטוריה של הספורט, ויסלח לי מי שסולד מסופרלטיבים. כולם יודעים ששחקנים מתאמצים יותר בשנת חוזה שלהם, כדי להבטיח את המשכורת העתידית, אולם ג'יימס היה עד כדי כך עצלן, שהוא העדיף לא להזיע יותר מדי במהלך העונה (4.9 נקודות ו-3 כדורים חוזרים), ולהעביר הילוך רק בפלייאוף, בסדרה מול הקינגס. איזה איש מקצוע שמכבד את עצמו ייתן לשחקן עם רקורד בעייתי כל כך חוזה מופרך כל כך בעקבות סדרת לפייאוף אחת טובה? ניחשתם נכון: איזיאה.


קוונטין ריצ'ארדסון (עבר מפיניקס לניו יורק בתמורה לקורט תומאס): 7.6 נקודות ב-39 אחוז מהשדה, 4.2 ריבאונדים.

שוב איזיאה חוזר אלינו. כאן הוא החליט להעביר לפיניקס סנטר קשוח ויציב בדמותו של קורט תומאס בתמורה לגארד-פורוורד בעל גב דפוק, מישהו שהתפרק מנטלית בפלייאוף האחרון ויש לו נטייה להשליך כדורים מהשלוש ללא הכרה, וזאת כשהסגל של הניקס גם כך מלא ביותר מדי קלעים ובפחות מדי נגרים יעילים. תוסיפו לכך את הפרידה מארוסתו, ברנדי, ואת הרצח של אחיו, ותקבלו שחקן גמור.


קוואמי בראון (27 מיליון דולר לשלוש שנים בלייקרס, עבר בתמורה לקארון באטלר וצ'אקי אטקינס) – 6.6 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 47.2 אחוזים מהעונשין:

בזמן שבאטלר עושה חיל בוושינגטון, הג'נרל מנג'ר מיץ' קופצ'אק נאלץ לראות את קוואמי ממשיך בדיוק מאותו מקום שבו התחיל את הקריירה המביכה שלו. פשוט חסרה לו הנחישות והרצינות כדי להיות שחקן כדורסל. בלוס אנג'לס כבר משווים אותו לשאקיל אוניל, אבל רק בגלל האחוזים הדומים (והנוראים) מהעונשין. לא נורא, את המיליונים שלו הוא כבר עשה.


בריאן סקלאבריני (15 מיליון לחמש שנים בבוסטון) – 1.8 נקודות, 0.8 ריבאונדים ב-9 דקות בממוצע:

רק איזיאה תומאס יכול להבין לליבו של דני איינג' ולהבין מדוע ביזבז כל כך הרבה כסף על שחקן שידוע בעיקר בזכות שני דברים: המשחק החמישי הגדול שנתן ב-2004 בחצי גמר הפלייאוף מול הפיסטונס, והעובדה שיש לו תלתלים ג'ינג'ים. כולם גיחכו ששמעו על העסקה עוד לפני שהדיו הספיק להתייבש על החוזה המופרך. ביל סימונס הנפלא מ-ESPN.com אמר זאת בצורה הטובה והקולעת ביותר: "אומרים שסקלאבריני הוא חבר טוב לקבוצה, שהוא איש שמביא אנרגיה ואווירה חיובית בחדר ההלבשה. רק חבל שהוא אפס".


אנטואן ווקר (34 מיליון דולר לארבע שנים במיאמי, עבר מבוסטון בתמורה לאדי ג'ונס) – 12.8 נקודות ב-41.2 אחוזים מהשדה ו-6 ריבאונדים:

ההגיון בהבאתו של ווקר להיט נראה קלוש בעת סיכום הטרייד, והזמן שעבר מאז רק הוכיח שהפעם הפרשנים לא טעו. טואן מרבה להשליך לבנים, סובל מחוסר יציבות, ובאופן כללי לא תורם ברמות שמצפים משחקן בעל משכורת של 8 מיליון לעונה.


אנטוניו דניאלס (36 מיליון לשש שנים בוושינגטון) – 4.9 נקודות ו-2.6 אסיסטים:

קשה היה שלא לתהות מה חשב לעצמו דניאלס כשבחר ללכת דווקא לוושינגטון אחרי כמה שנים נאות בסיאטל. הרי גילברט ארינס יושב שם על עמדת הרכז, ואחרי הטרייד שהביא את קארון באטלר וצ'אקי אטקינס לבירה, בכלל יש שם פקק תנועה. ובכן, עד כה דניאלס הוא אחת האכזבות הגדולות ביותר העונה, כשהוא הולך ונעלם ברוטציה של אדי ג'ורדן.


ארל ווטסון (29 מיליון לחמש שנים בדנבר) – 6.6 נקודות ו-2.6 אסיסטים בממוצע:

עוד תעלומה. למה שהנאגטס יבזבזו כל כך הרבה כסף על רכז, כשיש להם שניים טובים בדמות אנדרה מילר וארל בויקינס? ולמה שווטסון יבחר דווקא בקבוצה שבה הוא לא יכול להתבטא? הכרוניקה של הכשלון הידוע מראש הובילה את הרכז להיות אחד השמות החמים בשוק השמועות המתחמם. אטלנטה, הניקס וקליבלנד על הכוונת.


ג'ף מקיניס (7 מיליון דולר לשנתיים בניו ג'רזי) – 6.3 נקודות ו-2.1 אסיסטים ב-20 דקות בממוצע:

גם כאן נשגב מבינתי מדוע סגרו הצדדים את העסקה, ושוב מדובר ברכז. לפני מקיניס משחק ג'ייסון קיד, וזה לא משאיר לגארד הבעייתי יותר מדי דקות משחק, דבר שהוא אוהב להתלונן עליו בכל תחנה בה הוא משחק. עוד לא עברו חודשיים, והוא כבר מבקש טרייד.


מארק מאדסן (12 מיליון לחמש שנים במינסוטה) – 1.6 נקודות, 2.6 ריבאונדים בממוצע:

עוד פאשלה של קווין מקהייל, ששבר את הבנק בשביל שחקן חסר כל כשרון כדורסל.