הקרב על מורשת ריילי

ה-NBA הוא עסק מלוכלך. במשך שנים ארוכות סטן ואן גאנדי היה העוזר הנאמן של פט ריילי במיאמי, וסירב להצעות לערוק למקומות אחרים. לפני שנתיים ריילי הודה לואן גאנדי על נאמנותו בכך שדאג להתפטר מאימון ההיט שבועיים בלבד לפני העונה, מה שלא נתן לבעלים מיקי אריסון מספיק זמן כדי למצוא מחליף בעל שם. אריסון לקדם את העוזר לתפקיד הקואץ', בעוד ריילי מסתפק בתואר הנשיא. סיבת ההתפטרות היתה תהליך הבנייה הארוך שציפה לקבוצה. לאדם תחרותי וחסר סבלנות כמו ריילי לא היו הכוחות הנפשיים לעמוד בו. אבל ראו איזה פלא, ואן גאנדי עשה עבודה מצוינת בעזרת רוקי בשם דווין וויד, והקבוצה התאוששה מפתיחה של 7:0 והגיעה עד חצי גמר המזרח. שנה לאחר מכן, עם שאקיל אוניל בעמדת הסנטר, ואן גאנדי כבר הוביל את מיאמי עד דקה וחצי ושתי פציעות מגמר ה-NBA. זה מה שנקרא בנייה מואצת.

אך לא אדם עם אגו כמו של ריילי יוכל להתמודד עם העובדה שסנצ'ו פנשה יהיה זה שיוליך לאליפות את המועדון שבנה עבורו דון קיחוטה, אותה אליפות שריילי הבטיח שיביא לעיר כשהגיע למועדון בשנות ה-90. הסנטימנים הונחו בצד ובמקום החבורה הממושמעת של העונה שעברה, הנשיא דאג לחמש את הסגל בכל כך הרבה אגואים נפיצים, שכולם ידעו שמאמן בשיעור קומתו של ואן גאנדי לא יצליח להתמודד איתם. בטח לא כשהאגו הגדול מכולם, שאקיל כמובן, עושה כל שביכולתו כדי להבהיר שהוא מעדיף את ריילי בתפקיד מקבל ההחלטות. ומי שמזלזל בחשיבות ובמשמעות הרצון של הדיזל בנושאים פרסונליים לא מבין את יחסי הכוחות בין מועדונים, מאמנים וכוכבים ב-NBA. סביר להניח שואן גאנדי באמת מתגעגע למשפחתו, אבל קל יותר לרצות להיות בבית כשמרגישים חרא בעבודה. בינתיים יש מי כבר מי שתוהים אם הסיבות המשפחתיות שהובילו להתפטרותו של ואן גאנדי אינן עניין בקנה מידה גדול יותר, אולי מסוג הדברים שישפיעו גם על העבודה של האח הקטן ג'ף ביוסטון, ויובילו גם אותו להתפטר.

נחזור למיאמי. ישנה קלישאה אמריקאית שחוקה שאומרת Be careful what you wish for, because it just might come true, והמצב החדש של האיש והג'ל מתאים לה כמו כפפה ליד. המורשת של ריילי כוללת אמנם שלושה תארי מאמן העונה וארבע טבעות אליפות, אך כל אחת מהטבעות הללו הושגה אי שם בשנות ה-80 הרחוקות, כשעל הפרקט רצו חבר'ה חביבים שענו לשמות מג'יק ג'ונסון וקארים עבדול ג'באר. הרבה מאמנים היו יכולים להביא אליפות ללוס אנג'לס בימים ההם. אחר כך הוא הגיע עם הניקס למשחק שביעי בגמר ה-NBA וגם לגמר המזרח עם מיאמי. אבל האליפות החמישית חמקה ממנו, וכעת יש לו הזדמנות לבנות מורשת חדשה, כיוון שזו תהיה הטבעת היוקרתית ביותר. אם יחגגו במיאמי בחודש יולי, ריילי יתפס כמי שלא רק בנה במו ידיו את הקבוצה ובחר את השחקנים, אלא גם הושיע את המועדון מקריסה על ידי כך שהפשיל שרוולים ונכנס לבוץ.

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל כדאי להתבונן לעומק בצד השני של המטבע. אמנם אם יש מישהו שיכול לדרוש מהשאקילטיקוס משמעות, כבוד ורוח קבוצתית (שפירושה למסור את הכדור לדיזל) זה ריילי. לואן גאנדי פשוט אין את הרזומה שיעשה רושם על סופרמן, הפלאש וחבורתם. אבל ההיסטוריה הקרובה מראה לנו כי ההיט של ריילי קרסו דרך קבע בפלייאוף, כמו מגדל קלפים שברירי, בגלל הלחץ האטומי שהמאמן הנחית עליהם במהלך העונה. כשהקבוצות הללו הגיעו למאי ויוני, לא היה לאן להעלות את רמת האינטנסיביות ומאיפה לשאוב את הכוחות הנדרשים. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר על ריילי הוא על גיגית מלאה במים שהכניס לחדר ההלבשה במהלך מחצית משחק עונה רגילה של מיאמי. השחקנים היו המומים לראות את הקואץ' מכניס את ראשו למים למשך דקה ארוכה, עד שלא יכול היה לנשום ושלף את עצמו החוצה בהתנשפויות היסטוריות. הוא היה אדום כולו, ואז אמר: "אתם צריכים לרצות לנצח בדיוק כמו שאני רציתי לנשום". להזכירכם, מדובר היה במשחק אחד מ-82, ולא בקרב המכריע על האליפות.

אולי אוניל ו-וויד יכולים להתמודד עם גישה שכזו, אבל קשה לראות את אנטואן ווקר וג'ייסון וויליאמס נהנים מהאווירה החדשה שתשרור מעתה בחדר ההלבשה. קשה לחשוב על מאמן שיש עליו יותר לחץ להביא אליפות מאשר ריילי, וכמו שכל טוראי בצבא יודע, כשהמפקד לחוץ גם החיילים לחוצים. זו לא תהיה הפתעה אם גם הפעם תהיה קריסה, ואם כך יהיה, היא עשויה להאפיל על כל מה שאנחנו מכירים מהרכבי כוכבים אחרים שנפלו בריאל מדריד, בלייקרס ובמכבי ת"א. אבל זה לא הכל: התפרקות חלום האליפות של ההיט גם תכתים לעד את הרזומה של ריילי ותדגיש את שרשרת הכשלונות מאז ימי השואו טיים. לפתע התרגיל המסריח שדחק את רגליו של ואן גאנדי יהפוך לדבר האחרון שכולנו נזכור ממנו. אבל ריילי לא מפחד, וכבר במסיבת העיתונאים הוא ירה משפטים על הגדולה שהקבוצה יכולה להגיע אליה, מה שמלמד אותנו שביצים לא חסרות לו. עכשיו נותר רק לראות אם החום של ההיט לא יהרוס את התבשיל.