כמו החמישייה, רק בגמר האלופות

הניצחון של ברצלונה היה, כמובן, צפוי, אולם הדרך בה הושג בלתי נתפסת ומדהימה. זה היה נוק אאוט מוחלט. לא כוחות. מנצ'סטר יונייטד, אלופת אנגליה הגאה שסיימה את העונה בהפרש תשע נקודות מהמקום השני בפרמיירליג, נראתה ברוב שלבי המשחק כמו סנטאנדר או אלמריה. השליטה הקטלונית האבסולוטית בכל פרמטר אפשרי הדגישה את הפערים העצומים בין המכונה של פפ גווארדיולה לבין כל היתר. אז נכון, זו קבוצה עם ספסל קצר מאוד, וזו הסיבה לכך שבחודשים האחרונים לא ראינו אותה במיטבה. עם זאת, כאשר כל כוכביה מגיעים טריים ורעננים אחרי מנוחה, רק לחץ בלתי פוסק על מובילי הכדור יכול להביא למאבק כלשהו. השדים האדומים הצליחו להפעיל לחץ כזה במשך פחות מעשר דקות. לאחר מכן, זו היתה תצוגת תכלית של החבורה שמתקרבת בצעדי ענק לתואר הקבוצה הטובה ביותר בכל הזמנים.

מעניין במיוחד לבצע השוואה סטטיסטית לגמר הקודם בין שתי היריבות באולימפיקו ברומא לפני שנתיים. גם אז הביסה בארסה את יונייטד שוק על ירך, בדרך להשלמת טרבל בשנתו הראשונה של גווארדיולה על הקווים, אבל הקרב בכל זאת היה צמוד הרבה יותר. אתמול הצליחה יונייטד לשלוח בעיטה אחת בלבד למסגרת שערו של ויקטור ואלדס (והיא גם נכנסה פנימה), והוסיפה שתי בעיטות עלובות למדי החוצה במחצית השנייה. בנוסף, נכבש השער של רוני בבעיטה היחידה של יונייטד מתוך הרחבה. לעומתה, בעטה בארסה 16 פעמים, ו-12 הניסיונות מצאו את המסגרת של אדווין ואן דר סאר. הקבוצה של פרגוסון לא זכתה ולו בכדור קרן אחד, לעומת שישה של הקטלונים. ברצלונה החזיקה בכדור במשך 63 אחוזים מזמן המשחק.

ברומא המצב היה שונה בתכלית. אמנם רק שתי בעיטות של יונייטד היו מדויקות, אבל היו לה גם תשעה ניסיונות החוצה, ובמאזן המצטבר היא "ניצחה" 10:11. השדים האדומים "ניצחו" לפני שנתיים גם בקרנות, 4:7. תאמינו או לא, אבל אחוזי אחזקת הכדור אז היו שווים לחלוטין. גם מאזן העבירות היה ברומא שקול ושפוי – 10 של יונייטד מול שבע של בארסה. בוומבלי עמד מאזן העבירות על 5:16. אנטוניו ולנסיה לבדו גרם ליותר שריקות של השופט ההונגרי המצוין ויקטור קשאי מאשר כל שחקני בלאוגרנה ביחד. מדהים עוד יותר לגלות כי רק שתי עבירות של ברצלונה בוצעו בחלק המגרש שלה. זה לא מתקבל על הדעת בשום מסגרת, קל וחומר בגמר טורניר הכדורגל היוקרתי ביותר בעולם.

מובן שאיש לא ציפה מיונייטד להתחרות עם בארסה בכל הקשור למסירות קצרות וניהול המשחק, אבל יש גבול לכל תעלול. צ'אבי לבדו חילק יותר מסירות מדויקות מאשר כל רביעיית הקישור של מנצ'סטר גם יחד – 124 מול 106. צירוף המסירות השכיח ביותר בשורות יונייטד היה בין ואן דר סאר לריו פרדיננד. לאחר מכן, מופיע נמניה וידיץ' ברציפות בשישה הצירופים השכיחים בטבלת המסירות (עם פרדיננד, ואן דר סאר, מייקל קאריק, ריאן גיגס, פטריס אברה ופארק ג'י סונג). לשם השוואה, בשישה הצירופים השכיחים ביותר של ברצלונה לא מופיע אף בלם אפילו פעם אחת. אנדרס אינייסטה דווקא כן – הוא היה החוט המקשר בין כל מערכי הקבוצה. בארסה השתעשעה עם הכדור בחלק המגרש של היריבה, יונייטד עשתה זאת ליד תיבת הרחבה של שוערה ההולנדי. לפחות הוא ראה הרבה אקשן במשחק הפרידה שלו, אם כי אחריותו לשער הקריטי של ליאו מסי גדולה למדי.

ז'וזה מוריניו ספג בחוגים מסוימים ביקורת על גישה פיזית מדי לסדרת הקלאסיקו מול הקטלונים, אבל הוא הבין היטב שזו הדרך היחידה להתמודד עם קבוצה ששליטתה בקצב המשחק מתקרבת לשלמות. בשורה התחתונה, גם הפורטוגלי נכשל בליגת האלופות וירד מהפסים בראיונות לתקשורת, אך ההצגה של הבלאנקוס במחצית הראשונה בגמר הגביע הספרדי היתה התשובה האולטימטיבית לטיקי-טאקה. במחצית ההיא לא ייצרה ברצלונה אפילו הזדמנות ראויה אחת ליד השער ושלחה המון כדורים ארוכים ללא כתובת.

המתכון של ריאל דורש השקעת כוחות פיזיים אדירים, וליונייטד בגרסתה הנוכחית אין כלים ליישם אותו. עם כל הכבוד לגיגס, הוא לא יחזיק מעמד לאורך זמן במשחק לחץ. התרומה הפיזית של קאריק לא גדולה, ולכן ייתכן וכדאי היה לפרגוסון לשקול מערך שמתאים יותר למשימה. פארק, עם אנרגיות האנרג'ייזר שלו, היה מועיל הרבה יותר לשמש שומר ראשם של צ'אבי ואינייסטה מאשר לעמוד חסר מעש באגף השמאלי. בנוסף, היה צורך חיוני בשחקן מהיר שיכול להוות יעד לכדורים ארוכים ובשחקן טכני שמסוגל להחזיר את השליטה בכדור ליונייטד, ולו לפרק זמן קצר. נאני עונה לשתי ההגדרות גם יחד, והשארתו על הספסל מעוררת תמיהה גדולה.

אולי אי אפשר לבוא בטענות לצ'יצ'אריטו, כי ללא אספקת כדורים כישורי ההתמצאות שלו לא יכולים לבוא לידי ביטוי, אבל הניפוי המוחלט של דימיטאר ברבאטוב מהסגל למשחק נראה אף הוא מוזר למדי. מובן שפרגי מכיר את מצבו הנוכחי של הבולגרי טוב יותר מאיתנו, והתנודות בכושרו ידועות היטב, ובכל זאת ברבאטוב מסוגל לתרום לניהול המשחק ולשחרר את וויין רוני למשימות התקפיות יותר. רוני הוא חלוץ הרחבה הפיזי היחיד שעומד לרשות השדים האדומים, ולאור חסרונו של קרלס פויול הוא עשוי היה לתרום לא מעט. אלא שמישהו צריך לתת גם לו כדור ראוי, וגיגס, למעט בישול השער היחיד, היה הפעם בזבזן. בשביל מה ישב מייקל אואן על הספסל? רק פרגוסון יודע. עובדה היא שלמרות שצ'יצ'אריטו איבד לחלוטין את הביטחון העצמי אחרי ההפסקה, לא ביצע המנג'ר הוותיק את כל שלושה החילופים. במצבה העגום של יונייטד בערב נתון זה, זוהי חרפה לא קטנה.

בשורה התחתונה, נאלץ רוני לעשות הכל בעצמו, והוא אכן ניסה. החלוץ/פליימייקר/קשר אחורי שרף שטחים, ובסופו של דבר בא על שכרו עם כיבוש במהלך שהינדס וסיים בעצמו. בהשוואה למשחק ברומא לפני שנתיים, לפחות אצלו חל שיפור מרשים במעמד הרם. אבל מול ברצלונה במלוא עוצמתה, זה מספיק רק כדי לייפות את המציאות ולהפוך את התוצאה למעט מכובדת יותר. בלאוגראנה סיפקו את אחת ההצגות הטובות ביותר בעידן גווארדיולה , באיכות שלא נופלת מהמאניטה לרשת ריאל ב-29 בנובמבר. למעשה, זו היתה אמורה להיות התוצאה הנכונה אמש. 0:5 בהחלט משקף טוב יותר את מאזן הכוחות מאשר 1:3.

כדי להפנים את גודל ההישג של בארסה, מספיק להתבונן על מאזן ההגנה של יונייטד באירופה העונה. ב-12 המשחקים בדרך לוומבלי ספגו השדים האדומים ארבעה שערים בלבד. אתמול הוציא ואן דר סאר כמות כמעט זהה מהרשת תוך 90 דקות. כדאי להסתכל גם על מאזן הכיבושים הדל של ברצלונה עצמה בתקופה האחרונה. מאז תחילת מרץ היו לקטלונים שלושה משחקים בלבד בהם הבקיעו שלושה שערים ומעלה (1:3 על נועלת הטבלה אלמריה שהובילה בקאמפ-נואו, 1:5 על שחטאר דונייצק ברבע גמר ליגת האלופות, ו-1:3 במלאגה במחזור הסיום הלא רלוונטי עם הרכב משני). ב-11 משחקי הליגה בתקופה זו, בהם העלה גווארדיולה הרכב חזק, כבשה בארסה 16 שערים בלבד, כלומר ממוצע של 1.45 כיבושים ב-90 דקות. פדרו המותש לא הבקיע בספרד מאז פברואר, דויד וייה העייף ספג ביקורת נוקבת על יכולתו הדלה והבקיע שער בודד ב-15 משחקים. ברצלונה שמרה על הכוחות לרגע החשוב מכולם, ולוח המשחקים איפשר למאמן לתת לכוכבים מנוחה בשבועיים האחרונים. התוצאה נכתבה כבר אתמול בספרי הזהב של הכדורגל האירופי. כל שחקן בצוות MVP תרם שער אחד והשתיק את המלעיזים. ניצחון כה מרשים על היריבה שנתפסה כטוענת ראויה לכתר לא מותיר מקום לספק. בארסה לא רק מציגה את הכדורגל היפה ביותר, אלא יודעת להתעלות במשחקים החשובים ביותר.

השואו האדיר בוומבלי השכיח את השערוריות מסדרת הקלאסיקו המאכזבת, את טעויות השיפוט ואת ההצגות המוגזמות של חלק משחקני ברצלונה. הקטלונים התעלו גם בהיבט התדמיתי, וההחלטה לתת לאריק אבידאל להניף את הגביע תיזכר לעד, בדיוק כמו המחווה של אנדרס אינייסטה לדני חארקה אחרי שער הניצחון בגמר המונדיאל. זה היה סיום הולם לערב חלומי, וגם פרגוסון הודה שזו הקבוצה הטובה ביותר איתה נאלץ להתמודד בקריירה. "השאלה היא מתי מחזור החיים של ברצלונה יסתיים", אמר הסקוטי. וכל עוד המופע נמשך, אנחנו יכולים רק ליהנות ממנו.