צוות לעניין: מה שונה באליפות הנוכחית של מכבי חיפה?

תחושת תסכול עמוקה ליוותה את שחקני מכבי חיפה במהלך תקופת ההכנה בקיץ. אם לא די באליפות שחמקה מהידיים ממש ברגע האחרון, הקבוצה איבדה במהלך הפגרה ארבעה שחקני הרכב חשובים ולא הנחיתה מחליפים ראויים. המגעים עם טוטו תמוז ועומר גולן לא הבשילו לכדי חתימה, ובסופו של דבר הופתעו כולם כאשר במקום מלך השערים שלומי ארבייטמן הגיע שלומי אזולאי מהליגה הלאומית. רק אלישע לוי שידר מסר אופטימי: "אולי כרגע זה נראה כאילו הקבוצה ירדה מנכסיה, אך כמי שרואה את השחקנים מדי יום וחש את הדופק האמיתי - יש על מי לסמוך". בתוך כל הייאוש נמצא ניצוץ של תקווה.

10 חודשים אחרי, וכל הטענות על מחסור בשחקנים בכירים או עומק בספסל נשמעות תלושות מן המציאות. אלישע לוי ידע בדיוק מה הכלים העומדים לרשותו, למד מטעויות העונה שעברה אותה סיימו השחקנים כשהם נופלים מהרגליים, וניצל את השלבים הראשונים של העונה כדי להקנות ביטחון למספר רב של שחקנים וליצור סגל עמוק ובעיקר מאוזן. סגל בו לכל שחקן יש מחליף, סגל מספיק מלוכד כדי להתגבר על הנסיגה הטבעית ביכולתם של המנהיגים הוותיקים ניר דוידוביץ' ויניב קטן. זו לבטח לא הקבוצה האיכותית ביותר שהעמידה מכבי חיפה, אך דווקא עונה כזו, בה לכל שחקן היו את רגעי הקסם שלו, מגדירה טוב יותר את המועדון. או כפי שמציג זאת אלון חזן: "האליפות הזו שונה מכל האליפויות הקודמות. זו זכייה שמסמלת את השליטה של מכבי חיפה בכדורגל הישראלי".

כדי להבין טוב יותר את התהליך שעברה מכבי חיפה לנגד עינינו במשך העונה כולה, כדאי לחזור למחזור הפתיחה, אז התארחו הירוקים בבלומפילד אצל מכבי תל אביב היומרנית. מוחמד גדיר הבקיע את שער הניצחון בעימות בו מעטים נתנו למכבי חיפה סיכוי לנצח. אריק בנאדו ותומר חמד, שניים מהמועמדים לתואר שחקן העונה, כלל לא שותפו באותו משחק.

בנאדו, שבמשחק גביע הטוטו ראה את סארי פלאח הצעיר מועדף על פניו, פתח לראשונה מול הפועל רמת גן במחזור ה-10, בעוד חמד, שהיה החלוץ הרביעי בהיררכיה, ערך את הבכורה שלו בהרכב רק נגד עירוני קרית שמונה במחזור ה-14. במפגש השלישי מול מכבי תל אביב, במהלך הפלייאוף העליון, בנאדו וחמד היו שניים משמונה שחקנים שלא היו בהרכב במחזור הראשון ופתחו הפעם. הבלם הצטיין כהרגלו בהגנה והחלוץ כיכב עם צמד נהדר שהעלה אותו לראש טבלת המבקיעים של הקבוצה. וגדיר? הוא כלל לא שותף, אבל את חשיבות השערים שלו בפתיחת העונה אף אחד לא שוכח.

אם בדרך כלל ניתן להצביע על שחקן אחד שהיה מעל כולם בדרך לאליפות, השנה מכבי חיפה יצרה בעיה. אין כאן התעלות אישית דוגמת יוסי בניון בעידן אברהם גרנט או דומיננטיות בולטת לעין דוגמת ג'ובאני רוסו ב-2003/4 וקטן ב-2008/9. אם דוידוביץ' היה בעונה קצת יותר טובה, יכול מאוד להיות שהוא היה נבחר לשחקן המצטיין כפי שכבר קרה פעמיים באליפויות קודמות, אחרי ששוב ספג את כמות השערים הנמוכה בליגה.

"את העונה הזו ניתן להשוות לאליפות שלנו ב-1993/4", קובע אלון חזן, מי שהיה אחד הברגים המרכזיים באליפות המזהירה ההיא. "אז היו בקבוצה כל כך הרבה כוכבים - צריך לזכור שהיינו שמונה-תשעה שחקני נבחרת ישראל - אבל אף אחד לא נתן לכוכבות שלו לבוא על חשבון הקבוצה. בנינו אחד את השני. בקבוצה הנוכחית אמנם אין סטארים גדולים, אבל גם כאן השחקנים בנו זה את זה ויצרו שלם הגדול מסך חלקיו. הרמה האחידה, ולא משנה אם היא גבוהה או ממוצעת, עושה את ההבדל".

איך זה קרה? בקבוצה קודם כל למדו את הלקח מהעונה שעברה: לא דוחים טיפולים ולא מושכים פציעות. ההיעדרויות התכופות של שחקני הרכב גרמו לאלישע לוי להשתמש ברוב השחקנים מוקדם מהצפוי, אך העניקו לו אפשרות לקדם שחקנים כמו טאלב טואטחה, חמד ואזולאי, ובעיקר לקבל סגל מלא עם כוחות מחודשים לקראת הישורת האחרונה. אז אכן קצרה מכבי חיפה את הפירות, ובנוסף סיפקה במשחקים האחרונים את דקות הכדורגל היותר טובות שלה העונה. הרעננות באפריל-מאי היא הניגוד המוחלט ללאות שהובילה לקריסה בסוף העונה הקודמת. הפעם הירוקים לא סחבו איתם מטענים והגיעו לשיא בזמן.

אם בשנה שעברה היו למכבי חיפה שבעה שחקנים ששותפו ב-30 משחקי ליגה לפחות (וזאת מבלי להזכיר את מפעלי הגביע וליגת האלופות) ובפלייאוף לא נמצא תחליף לז'ורז'ה טשיירה ובירם כיאל, העונה יש רק שחקן אחד שמגיע לכמות כזו של הופעות וגם הוא לא תוכנן להיות שחקן הרכב. קוראים לו גוסטבו בוקולי. "לא בטוח שמישהו במכבי חיפה האמין שזה יהיה המצב", טוען חזן. "בחיפה תמיד מצהירים על תארים כי כך נוהג מועדון גדול, אבל מול קבוצה איכותית יותר כמו הפועל תל אביב וקבוצה מושקעת כמו מכבי תל אביב, אף אחד לא באמת ציפה לעונה כזו. העומק נוצר מכורח הנסיבות. הפציעות הביאו את מכבי חיפה לשלבי הסיום כשהשחקנים הצעירים כבר מספיק משופשפים כדי לשחק לצד הפצועים שחזרו עם מצברים מלאים".

גם אלי כהן, מאמן הפועל עכו ובלם מכבי חיפה באליפויות בשנות ה-80, מצטרף לתחושה של חזן ונותן את הקרדיט לאלישע לוי. "פני הקבוצה כפני המאמן. מכבי חיפה אולי לא הבריקה בחלקים גדולים של העונה, אבל תמיד ניתן היה לראות קבוצה מחויבת שכל שחקן בה מונע מרעב להצליח", מסביר כהן. "השחקנים הצעירים קיבלו את ההזדמנות להפוך לשחקני הרכב לגיטימיים וכך אלישע יצר עוד אופציות. עובדה שלקראת משחק העונה דיברו דווקא על העומק שיש למכבי חיפה על הספסל".

הניצחון הכי גדול של הסגל הירוק כיחידה מגובשת הוא ההשתחררות מהתלות המקצועית ביניב קטן. בשנתיים הראשונות של אלישע לוי, כל משחק ממנו נעדר הקפטן השליט פאניקה על כר הדשא. לא נמצאו האנשים שייקחו את המושכות במקומו. העונה, גם בגלל ההחלטה לטפל בזמן בכל פציעה, כולל בבעיות הגב של קטן, למדה מכבי חיפה להסתדר ללא הציר המרכזי, שאת שער השדה הראשון שלו העונה כבש ב-0:2 על הפועל תל אביב במשחק העונה השלישי. למעשה, מכבי חיפה עומדת על 90 אחוזי הצלחה וללא הפסד במשחקים מהם נעדר קטן, וידעה להתגבר גם על פציעתו של דוידוביץ' בחלקה הראשון של העונה.

הסגל העמוק הצליח להקהות את הפגיעה מחוסר הדומיננטיות של צמד הוותיקים על המגרש, אך האם מכבי חיפה כבר מצאה מנהיגים חדשים? ממש לא. "כשהקבוצה מצליחה ורצה, אין צורך לחפש מנהיגים", משוכנע חזן. "מכבי חיפה למדה העונה להסתדר בכל מצב, גם ללא דוידוביץ' וקטן. זה כוחה של קבוצה וכוחו של סגל, אבל במקרה הזה מדובר בעיקר בחוזק של מועדון עם מורשת. לא נוצרו כאן מנהיגים חדשים, אבל ליאור רפאלוב ואחרים שדרגו את יכולתם ומצאו את מקומם כשחקנים בכירים".

קטן, שלקח תחת חסותו בשנים קודמות את רפאלוב שהעונה פרש כנפיים וביצע את הפריצה המיוחלת, משמש כמנטור של אייל גולסה מאז פרשת לאציו ונחשב לסמכות עליונה בחדר ההלבשה. לא לחינם ציינו שחקנים לאחר משחק העונה כי קטן היה האיש שדאג להפסיק את החגיגות ולהוריד את כולם אל הקרקע. "תרומה של מנהיגים מתבטאת בחדר ההלבשה, אלו דברים שרק המאמן והחברים שלהם יודעים", מסביר אלי כהן. "אולי דוידוביץ' וקטן לא הצטיינו כבעבר, אבל את מה שהם נותנים לא מודדים בסטטיסטיקה". חלק תורמים יותר על המגרש, חלק בחדר ההלבשה, אבל כולם נותנים יד למען הצלחת הקבוצה בלי יוצא מן הכלל. המקרה המובהק לאליפות של סגל.