ההגדה
משה סיני, מבלי להתכוון, קובר את חלום האליפות הראשונה של בית"ר בקיץ 1984, עם 1:3 בלתי נשכח בימק"א, מחזור אחד לסיום העונה. שבוע אחר כך מכבי חיפה זוכה באליפות הראשונה, בדרך לעוד 10, ושליטה מוחלטת בענף.
האגדה
המשמעות ההיסטורית של המשחק ההוא בימק"א קצת פוספסה בגלל הדרמטיות שלו. לאבד יתרון של 13 נקודות בטבלה, מהפך בפסגה מחזור לסיום העונה, ועוד בגלל היריבה השנואה, בזכות שחקן ענק וקר רוח מאין כמוהו, זו בהחלט סיטואציה מרתקת. אבל כמו שהיא היתה דרמטית בנקודת הזמן ההיא, היא היתה דרמטית יותר בפרספקטיבה של ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי בכלל, והאופן שבו הוא התפתח. שזה מצחיק אפילו. משה סיני סיפר בעבר שהוא לא ממש שש להרוס לבית"ר את החגיגה, אבל הקללות שספג בכניסה למגרש, והפצצה שיצאה לו מהרגל לחיבורים של יוסי מזרחי דברים שיש בהם לא מעט מקריות, שינו לעד את פני הענף: הפועל תל אביב ניצחה בימק"א והעבירה את הכתר לקבוצה אחרת שלא זכתה קודם באליפות: מכבי חיפה.
כי הרי ללא האליפות הראשונה והדי מקרית של מכבי חיפה, לא היתה גם אליפות שנייה ובכלל לא מקרית. עד לאותו יום במגרש ביהוד, בו טיפסה לפסגה מחזור לסיום העונה, מכבי חיפה היתה קבוצה די לוזרית וכנראה שהיתה נשארת כזו. במידה מסוימת, קרב האליפות שהיא ניהלה מול בית"ר, היה גם קרב בין שני הכוחות חדשים שרצו לפרוץ את המסגרת הקבועה של חלוקת התארים בכדורגל הישראלי: חיפה הקדימה אותה, ומאז היא תמיד מקדימה אותה. בית"ר נשארה כוח משמעותי אך נחשל, בזמן שחיפה זינקה לפסגות שספק אם היתה מגיעה אליהן לולא משה סיני. ספק אם יעקב שחר היה הופך לספונסר שלה בסיום אותה עונה וקונה אותה אחר כך, ספק גדול יותר אם היתה הופכת למועדון הבכיר בישראל, ספק אם ילדיה הסופר מוכשרים איל ברקוביץ וראובן עטר היו גדלים באותה צורה אם לנגד עיניהם מכבי חיפה היתה ממשיכה להתבוסס בלוזריות שלה.
אם ואם ואם אבל דבר אחד בטוח: הכדורגל הישראלי היה שונה לגמרי אם אוהדי בית"ר לא היו מרגיזים את משה סיני באותה שבת בימק"א, והצהובים-שחורים לא היו נחנקים ברגע האמת. לא ברור איך המפה היתה מתחלקת, אבל היא לא היתה דומה למה שהיא היום: כי בלי מכבי חיפה, יש יותר מכבי תל אביב, יותר בית"ר, יותר הפועל תל אביב, ואולי יותר מכבי נתניה. קצת כמו בסיפור על יעקב ועשו, הקבוצה שלא עשתה כלום בשנות ה-70 להבדיל מבית"ר שזכתה בשני גביעים וכמעט גם שתי אליפויות, הגיחה ברגע הנכון מבלי שאף אחד ראה וזכתה בבכורה. בערמומיות, בתעוזה, ללא סימנים מוקדמים. בית"ר אמנם זכתה שלוש שנים לאחר מכן בתואר החשוב מכולם, אבל כשזה קרה מכבי חיפה החלה כבר לבנות את השושלת השנייה והשלישית שלה.