1. האנרגיות
התצוגה הנרפית של מכבי תל אביב ברומא מדגישה את גודל ההישג של דייויד בלאט העונה. כמעט בכל ערב הוא גרם לשחקנים שלו להוציא מתוכם הכל, עד טיפת האנרגיה האחרונה. זו תופעה נדירה בספורט המקצועני, שבו ברבים מהמקרים המאמן מנסה לשכנע את חניכיו להזיע במשא ומתן עם אנשים שמרוויחים יותר ממנו, אבל לא תמיד הוא יכול לצוות עליהם לעשות זאת. האנרגיות שמכבי הוציאה מעצמה עד עתה גרמו לה לדרוס קבוצות בינוניות וחלשות בהגנה, לרוץ כמו מטורפת ולהימנע ככל האפשר מלהגיע למשחק עומד על חצי מגרש. במילים אחרות, האנרגיות איפשרו למכבי להסתיר את חסרונותיה.
והחסרונות האלו רבים, כפי שהתברר במחצית השנייה מול ברצלונה ובמשחק מול רומא: תלות מוחלטת בקפריזות של פרקינס ופארגו; האנמיות של צ'אק אידסון, שכנראה כבר לא תתפוגג בגלגול הזה; קליעה לא יציבה מבחוץ; ספסל הולך ומידלדל. מעל הכל, אם מכבי לא גורמת ליריבה לאבד כדורים ולקחת זריקות קשות, אין לה סיכוי לנצח. היא פשוט לא מספיק מסוכנת במשחק על חצי מגרש. מספר המפתח אתמול היה 3 סך החטיפות של מכבי. חטיפות מתורגמות לסלים קלים במתפרצת, שחיוניים להצלחה של הקבוצה של בלאט.
אל תפספס
2. האנשים
הבעיה היא שגם אם מכבי תגייס מחדש את מלאי האנרגיות שאזל בשבוע האחרון, לא בטוח שקאחה לבוראל תתרגש מהלחץ שלה. הוארטס הוא אחד הרכזים הפיקחים באירופה, והוא מוקף בלוגאן, אולסון, ריבאס וסן אמטריו; הקליעה של טלטוביץ' מבחוץ תלויה בעיקר במצב רוחו, ופחות בקבוצה היריבה; באראץ הוא אחד הסנטרים היחידים באירופה שלא זקוקים לעזרה כדי להתמודד מול שחורציאניטיס. בשורה התחתונה, קאחה עמוקה יותר ומוכשרת יותר ממכבי, בטח במצב הנוכחי.
בלאט יודע שפרקינס ופארגו יתייצבו, שאליהו יתרום אם מכבי תרוץ (וייעלם במשחק עומד) וששחורציאניטיס יזרע מהומות בצבע, אבל כאן מסתיימים הבאנקרים. אידסון מפחד מהצל של עצמו, בלו במשבר קליעה מתמשך, הנדריקס יתקשה מול הענקים של דושקו איבאנוביץ', מצ'באן לא נקלט ובורשטיין נפלט. אם הסדרה בהצלבה תגיע למשחק עומד על חצי מגרש, קאחה לבוראל תנצח פשוט כי היא מוכשרת ועמוקה יותר. מכבי צריכה לזרוע מהומה. לשם כך היא זקוקה לאנרגיות שנטשו אותה בשבוע האחרון.
3. הסוף
הנראטיב של עונות בספורט המקצועני נכתב מהסוף להתחלה. לעיתים השורה האחרונה היא היחידה, בטח במועדון כמו מכבי תל אביב. ב-2004 הייתה למכבי עונה בינונית למדי, והיא עמדה על סף הדחה מביכה אלמלא הסל ההוא של שארפ. אף אחד לא זוכר זאת אחרי ה-44 הפרש על סקיפר בגמר. בעונה שעברה היא הפסידה במשחק ליגה אחד בעונה הרגילה, הישג שנמחק בעקבות הסדרה נטולת ההשראה מול בני השרון וההפסד בגמר לגלבוע/גליל.
בניגוד לפיני גרשון, מעמדו של דייויד בלאט לא יהיה בסכנה אם יודח מול הספרדים, אבל גם הוא יודע שהעונה שלו מתחילה עכשיו. איש לא יזקוף לזכותו את משחקי ה-40 הפרש מול הנמושות, ואת היכולת שלו להוציא משחקניו 150 אחוזי מאמץ כמעט מדי משחק, אם לא יוכיח שביכולתו להתמודד גם מול הגדולות.