הדברים שגולדהאר ונמני שכחו: על בית"ר בתקופת גאידמק

"תסתכל על מכבי של גולדהאר ועל בית"ר של גאידמק", אומר שחקן בכיר במכבי תל אביב, "ותראה סיפור מאוד דומה. המאמנים הראשונים פוטרו, הנהלות נשלחו הביתה, כך שבסופו של דבר ההבדל היה בבניית הסגל ובחומר השחקנים שהגיע לקראת המשימה להביא תואר אליפות תוך עונה". חשוב לקרוא נכון את הדברים האלה כדי להבין מה עבד בבית"ר של גאידמק, שזכתה באליפות ב-2006/7 עם תקציב חלומי כמו במכבי תל אביב. הנה עוד כמה הבדלים שמכבי תל אביב לא הפנימו.

אחד הכללים שהנחו את הבניה של בית"ר, בראשה עמד דודו דהאן, היה החלשת היריבות: היריבות היו אז מכבי חיפה והפועל תל אביב. מחיפה לקחה בית"ר את מיכאל זנדברג שנתן את עונתו הטובה בקריירה ומהפועל תל אביב את שמעון גרשון. שניהם עדיין בשיא הקריירה, שחקנים שחתומים על תארים. זה לא רק החלשה של איכות הסגל. בית"ר בלבלה את חיפה והפועל תל אביב עם הכספים שהיא שילמה לכוכביה והכניסה את שני המועדונים לסחרור. פעם אחת אפילו יוסי מזרחי, שאימן בבית"ר ההיא ומכבי הזו, סימן זאת בתואר המהלך המנצח. "אני לא כל כך שלם עם הסגל", אמר אז מזרחי, "אך זה שלקחנו ליריבות שחקנים כמו זנדברג וגרשון עשו לנו שירות משמעותי".

סלובודאן דראפיץ', עוזר מאמן מכבי חיפה דאז, יודע בדיוק על איזה אפקט פסיכולוגי מדובר: "גאיידמק הפך את הכדורגל באותה שנה. מעבר לכך שהמעבר של זנדברג נתן תחושה שבית"ר זה הכח ושחקנים הסתכלו על הכסף שם והרגישו לא טוב עם מה שהם מקבלים בחיפה, נראה היה כי האתגר האמיתי והשמחה נמצאים בירושלים. הרבה מאוד שחקנים בחיפה רצו באותם ימים לשמוע מבית"ר ואף דאגו להעביר מסרים דרך הסוכנים שלהם. הכסף של בית"ר סיחרר את חיפה באותה עונה ומהר מאוד יענקל'ה הבין את זה, וויתר על העונה וכמו שהוא יודע התכונן לשנים הבאות כדי להחזיר את השליטה לחיפה. זה מה שקורה היום".

למרות שהפועל תל אביב היתה יריבה חלשה יותר, בית"ר היממה אותה באותה צורה. יעקב הלל: "בשביל בית"ר לקחת שחקן כמו שמעון מהפועל זה פשוט לבטל אותה. שמעון היה הפועל ומהלך כזה גורם להם להרגיש כל כך קטנים שאפשר היה להרגיש את הכאב והעלבון אצל כל אוהב ברחוב. זה מהלך ששבר את הפועל עד שהגיע התקופה של גוטמן, זה השפיע לכמה שנים. תשאל אוהד בית"ר איך הוא הרגיש כשמכבי לקחה את יצחקי ומה זה אומר עבורו ותבין ששמעון זה משהו הרבה יותר חזק בהפועל של אז פי כמה".

לא רק שמכבי תל אביב לא הציעה לשחקנים כמו שכטר, ורמוט ורפאלוב שכר כפול, היא לא הביאה שחקנים עם האופי הנכון שיידעו ללכת את השורות ולהוביל את הקבוצה תחת הלחץ. כשבית"ר בנו את קבוצת החלומות שלהם, הם הלכו על שחקנים שיודעים להתמודד על תארים. מעבר לכך שלשמעון גרשון ומיכאל זנדברג היה את אותן התכונות, צורפו במהלך העונה שקדמה לכך גל אלברמן ובאותה עונה אריק בנאדו, שביחד עם איציק קורנפיין ודוד אמסלם יצרו חבורה מובילה שידעה להפריד את הסגל מההמולה החיצונית.

במכבי ת"א לא שמו על כך דגש חזק בתחילת העונה. את מרכז ההגנה איישו זרים שהם בכל מצב נתון הימור, גל אלברמן וקולאוטי צורפו אך לאחר תקופה ארוכה שלא שיחקו ואילו היהלום של הקיץ, ברק יצחקי, קרע את הרצועות. יצחקי הוא ללא ספק השחקן שאמור היה לקחת על עצמו ברגעים הקשים, ועל חשיבתו תעיד העובדה שיוסי מזרחי הסכים לומר לנו רק משפט אחד השבוע: "אין תחליף ליצחקי, אם היה לנו אותו מתחילת העונה דברים היו נראים אחרת לגמרי".

טברטקו קאלה, שהצטרף לבית"ר בעונה שלאחר מכן: "מה שבנו במכבי לא דומה למה שהיה בבית"ר, אין את הפיגורות ואת השחקנים שהיו אז. אני לא יודע אם זה בגלל ששמו שם יותר כסף אבל היו שם שחקנים הכי טובים בכדורגל הישראלי והיה להם יתרון ברור באיכות השחקנים. הם היו בינוניים כקבוצה אבל גדולים על הליגה. לא רק מקצועית אלא בעיקר מנטאלית - היית מסתכל עליהם ורואה שכל אחד מנוסה ועבר כל כך הרבה שאתה מרגיש קטן לידו. למכבי אין את זה היום. מרבית השחקנים במכבי קצת יותר טובים מאלה שמשחקים בתפקידים שלהם במקומות אחרים ויש עומק בסגל, אבל לא יותר מזה. אין לה יותר מדי יתרון של נסיון או שחקנים דומיננטיים כמו שהיו בבית"ר".

אחת ההחלטות המשמעותיות שבית"ר קיבלה באותם ימים היתה להשקיע סכום גבוה מאוד בשחקן מרכז שדה דומיננטי שייצור לה יתרון על פני הליגה. הפור נפל על דרק בואטנג, שנרכש בכ-1.9 מיליון דולר. התוצאה: שחקן אחד שהוא למעלה מהליגה. מכבי, לעומת זאת, שמה את האסים שלה על האריס מדוניאנין וקיבלה בדיוק משהו הפוך. במקום למצוא שחקן דינאמי ומשמעותי היא קיבלה שחקן שמשדר עצלנות אפילו ביחס לכדורגלן הישראלי ומשפיע על יתר שחקני הקבוצה בהתנהלות שלו. אמנם בתפקיד של בואטנג מכבי שיבצה את סידיבה, שזהו רכש לא רע, אך לא כזה שעושה את השינוי.

אלי כהן מסביר: "ברגע שאחד כמו מדוניאנין משחק כמו שהוא משחק, יצחקי פצוע וקולאוטי לא פוגע אז עשרות מיליוני שקלים מבוזבזים וכל היתרון הכלכלי של מכבי נעלם. זה כמו להוריד להם 30 מיליון שקל מהתקציב המאיים, אם לא יותר. אמנם, התקציב של מכבי גדול מאוד אך הוא מושתת על מספר שחקנים יקרים שברגע שאין מהם תוצרת אין למספרים יותר מדי משמעות. בואטנג היה דרגה אחת מעל הליגה והיתרון של בית"ר על הליגה. לא במקרה הוא שחקן משמעותי היום בחטאפה, קבוצה בחלק העליון של הטבלה בספרד".

והיה גם את גאידמק. גס, תובעני, רועש, מכור לתשומת לב, או כל תיאור רע שתבחרו. אבל דבר אחד אי אפשר היה לקחת ממנו: את הדומיננטיות. רוחו של גאידמק ריחפה בקבוצה. הדרישה שלו לתואר מיידי נשמעה בכל רגע, בעוד שגולדהאר נוכח פחות ממנו ולא פעם מתאר את רצונו בתהליכים ארוכי טווח.

גל אלברמן סיפר על כך לימים: "מה שהיה בבית"ר היה לא נורמלי. הלחץ של גאיידמק והמערכת יצרו רף ציפיות שניתן כל שבוע תצוגות. על אליפות לא הייתה שאלה בכלל, היה ברור שאנחנו חייבים לזכות באליפות בצורה ברורה ומשכנעת ולהציג כדורגל מלהיב ואטרקטיבי. סבלנות? דרך? המילים האלו בכלל לא היו בלקסיקון של אותה עונה".

הסבלנות של גולדהאר והגישה התרבותית והלא מאיימת שלו היו בעוכריו עד כה. אפשר היה להסתכל על הפרצוף של יוסי מזרחי כשנכשל עם מכבי תל אביב השנה, לעומת הפרצופים מנופחי האויר שלו בעונה מוצלחת יחסית כמאמן בבית"ר כדי להבין זאת. בבית"ר לא הייתה שנייה לנשום או סבלנות לתיקו. היטיב לבטא זאת שמעון גרשון בסיום אותה עונה, כשאמר: "מה שהיה כאן, נראה לי היום לא מציאותי. עברנו עונה לא שפויה עם רף דרישות וציפיות, עם חרב על הצוואר, ולחץ ועצבים שאני עדיין לא יודע איך התמודדנו איתם. אני צריך לשבת ולחשוב איך זה קרה אבל דבר אחד אני בטוח, שאנחנו לקחנו את כל הדברים האלה למקום הנכון וניצלנו אותם לטובתנו ולטובת ההצלחה שלנו. החומר האנושי כאן היה קריטי מעבר לכשרון, כי חומר אנושי אחר, מוכשר ככל שיהיה, יכול היה בקלות לקרוס".