העונה הגדולה של אבי כהן

את חלקה השני של עונת 1978/79 העבירה מכבי תל אביב בתחושה שהיא בדרך להיות סגניתה של בית"ר ירושלים. בתחילת הסיבוב השני בית"ר ביצעה מהפך בטבלה בתקווה לזכות באליפות ראשונה. במחזור ה-26 בימק"א הצליחה מכבי תל אביב לנצח 0:1 ולבצע מהפך משלה. מספר ימים לפני המשחק חלה אבי כהן באדמת. הקבוצה התכנסה ביום שישי בבית מלון ועליו נאסר להגיע לאסיפה מחשש שידביק אחרים או יחמיר את מצבו.

מכאן מספר הקשר אורי סלימאן את אשר התרחש: "אז אסרו עליו, זה עניין אותו? היה ברור לו ולכולם שהוא יגיע. כדי שלא יהיה בלאגן הוא התחבא מתחת לאחד השולחנות והסתירו אותו ללא ידיעתו של המאמן ניסים בכר. יום למחרת כמובן שהוא שיחק ושיחק מצוין. לא היינו מנצחים אם לא היה לנו ברור שהוא לא רואה את המחלה הזאת ועולה לשחק. היעדרות שלו במשחק כזה הייתה פוגעת בגישה שלנו ועולה לנו באליפות". המאמן ניסים בכר מאשר את הדברים: "בערב הוא אומר לי שהיה באסיפה ומצטט לי את כל מה שאמרתי ומודה שהתחבא מתחת לשולחן. אי אפשר היה עליו בדברים האלה. עם אדמת ו-39 חום הוא עלה והיה המצטיין במשחק. זה היה המאפיין הגדול שלו".

זה רק סיפור אחד מהעונה הכי גדולה של אחד הבלמים הכי גדולים שידענו – אבי כהן. עונה ששכנעה את ליברפול, אז הקבוצה האיכותית באירופה, להמר עליו. באותה עונה נראה היה דווקא שבית"ר תזכה בתואר. היא היתה מגובשת, מלוכדת, חדורת מטרה, ובחלק השני של העונה הפגינה דומיננטיות. למרות שמכבי פתחה את העונה טוב יותר וסיימה את הסיבוב הראשון ללא הפסד ועם ארבעה שערי חובה בלבד, בית"ר הייתה חזק בתמונה. ירון עוז מספר: "היו פערים בין הקבוצות. בית"ר הגיעו מחוברים לעונה ואותנו אבי כהן חיבר תוך כדי העונה. הוא היה היתרון הגדול ביותר שלנו על הליגה והיכולת לאזן כוחות מול בית"ר. לא היינו פחות מוכשרים, אך התלכיד שלהם רץ כמה שנים והם היו בטירוף לתואר היסטורי. אני זוכר את המשחק הראשון נגדם בבלומפילד. הקהל שלהם הגיע בטירוף ואלי מיאלי העלה אותם ל-0:1, אבל ויקי פרץ השווה והשאיר אותנו בתמונה".

"כל מי שתזכיר לו את אותה עונה ישר רואה מול העיניים את אבי כהן", ממשיך עוז. "הוא היה האבא של אותה עונה. גם ברמה המקצועית, גם ברמה החברתית וגם ברמת האמונה ושמחת משחק, שזה משהו שהדביק את כל הקבוצה ואפשר לנו לבצע את המהפך. אני זוכר שאחרי אותו משחק מול בית"ר הוא היה עצבני, כי הוא חשב שהדברים חומקים לנו".

אגב, את התרומה העיקרית שלו כהן סיפק יותר בחלק הראשון של אותה עונה, בהמשך גם תבינו למה. נסים בכר, המאמן: "בית"ר יגידו שהם היו טובים יותר, הם תמיד אמרו את זה. בפועל היינו קבוצה הרבה יותר חזקה ואיכותית. אבי היה היתרון שלנו על הליגה. רק שלוש שנים לפני כן יענקל'ה גרונדמן עשה לו הסבה מקשר-חלוץ לבלם והוא הביא את כל האיכויות שלו. הוא לא היה מתקל גדול או אגרסיבי במיוחד אלא שחקן חכם שיודע איפה לעמוד ומתי לנצל מומנטום ולהצטרף. זה לא קל למאמן ומצריך התמודדות טקטית - בדרך כלל ירון עוז היה צריך לסגור כשהוא היה עולה. זה סגנון שמחייב חיפוי ועובדה שהייתה לנו את ההגנה הטובה ביותר באותה עונה".

אורי סלימאן סיכם: "אבי היה הכל. הייתה לו השפעה מאגית על הקבוצה. צריך לזכור שאת אבי אנשים באו לראות בגיל 10 במכבי ואני מדבר על מאות. הוא היה מבקיע בגילאים האלה מעל 100 גולים בעונה בתור חלוץ. הוא היה פשוט חוויה של שחקן. הוא היה קונצנזוס בקרב השחקנים וזה דבר שכמעט אף פעם אי אפשר היה לומר במכבי תל אביב על שחקן, ולא בכדי הגיע לליברפול הגדולה".

אחרי סיבוב ראשון מצוין ופער סביר בראשות הטבלה, במכבי הורידו רגל מהגז בתחילת הסיבוב השני, או יותר נכון אחרי הדרבי המפורסם עם השער הגדול של אבי כהן. נסים בכר נזכר באותו יום גשום וסוער: "זה לא דומה לאמצעים שיש היום - זה היה כמעט בלתי אפשרי לשחק אז בתנאי מגרש כאלה".

כששומעים את בכר מבינים למה אבי כהן העדיף לבעוט מהאוויר. כהן סיפר פעם: "הובלנו 0:1 משער של משה גולדנברג, ואיפשהו במחצית השנייה, אני חושב שבסביבות הדקה ה-70, הפועל קיבלו קרן. שייע הרים לרחבה שלנו, גיורא (שפיגל – א.ס) הרחיק בנגיחה לאזור קו ה-16 ואני, שהייתי ברחבה שלנו, התחלתי לרוץ למעלה. אלון קפלן קיבל את הכדור ומסר למושיק שוייצר. שוייצר הרים לרחבה ואני באתי בריצה, ובתוך הרחבה שמתי רגל כמו שצריך, בעטתי מהאוויר והבקעתי מול בז'ה".

גיורא שפיגל, שכמאמן חיפש בלמים כמו אבי כהן, נזכר: "אבי היה מסוג הבלמים שמאמנים חוצים היום יבשות עבורם. מה שמכנים - הבלם המודרני. לא במקרה הוא הגיע לליברפול באותה התקופה, שזה היה בלתי נתפש. הוא הקדים את זמנו ברמת המשחק ובצורת המשחק שלו כבלם. אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אך לא מעט שחקנים בינוניים לידו פתאום נראו איכותיים ואחרי שהלך חזרו לבינוניות. ההשפעה שלו על הביטחון של הקבוצה, שמחת המשחק והאמונה הייתה יוצאת דופן. לכן אני תמיד אומר שבלמים לא נמדדים רק במהירות וכאלה, אלא גם בהשפעה על הסביבה. לאבי היו את כל התכונות ובאותה העונה הדברים ממש התפרצו על כר הדשא. בית"ר היו יותר דומיננטיים באותה עונה, אבל הערך המוסף שאבי הביא איתו היה היתרון שלנו - וזה שהיה לנו עוד שחקן בקישור ובהתקפה. הוא תמיד היה שם כמעט בכל מצב מסוכן – תמיד היה לנו שחקן עודף".

אולי הדרך הכי טובה ללמוד על איכויות של בלם היא להקשיב לשוער. מנו שוורץ נזכר: "הוא היה עולה ויוצר כל כך הרבה דומיננטיות שהייתה מלחיצה את היריב מלצאת קדימה. חטפנו 16 שערים בלבד באותה עונה ואני חושב שהוא הדמות הכי חשובה שתרמה לכך. שוב, לאו דווקא בגלל השקט שנתן להגנה, אלא בגלל השמחה והכוח שהעביר. לפני הדרבי הגדול הוא כבש גול בנגיחה מכמה מטרים באימון ואמרתי לו: 'יאללה, אחד כזה בדרבי'. הוא ענה לי 'בדרבי צריך גול חזק, כזה שיזכרו הרבה שנים'".

כהן יצר אז את הדמות המיוחדת שלו – אירופאית, גאה, עם הרבה סטייל ומבט קדימה. מיקו בלו, המגן השמאלי המשובח, נזכר: "מיותר להזכיר את היכולת של אבי, אבל אם באמת צריך לציין משהו זו האישיות המיוחדת במינה שהייתה לו. הוא הביא הכל למגרש באותה עונה והעביר גם לשחקנים - עזר לשחקנים עם הלוואות שהיו צריכים, סייע להם לפתור בעיות מחוץ למגרש. הוא הפך את האישיות והגישה של כולם במועדון".

כהן יצא בסיום אותה עונה לליברפול, אבל הסיפור היה קצת יותר עמוק. הפסטיבל שהחל עם בואו של נציג הקבוצה האנגלית לצפות בכהן בדרבי פגע בשחקן וכמעט שעלה למכבי באליפות, כולל נישול זמני מהמקום הראשון. נסים בכר: "אחרי אותו דרבי וכל הרעש סביב ליברפול קיבלנו מכה של הפסדים. חטפנו רביעייה מיפו, הפסדנו לבני יהודה ובאר שבע, היינו ממש במשבר. ברור שכל מה שקרה עם ליברפול היה משמעותי. אבי היה בהיי והרגיש בעננים, קשה היה לדבר איתו באותם הימים. הוא היה השחקן המשמעותי ביותר ופתאום, כשהוא לא מפוקס, זאת מכה שכמעט הרגה לנו את האליפות. היה מצב שחשבתי לא להרכיב אותו עד שיתאפס, אבל בסופו של דבר דיברנו והוא שכנע אותי שהכל בסדר. אם לא המשבר הזה, לא היינו מגיעים לסיום צמוד עם בית"ר ולא היינו זקוקים לניצחון בימק"א".

ואז באמת הגיע המשחק בימק"א. גם במכבי מודים כי באותו עימות הם כמעט ולא עברו את החצי, אבל המחלה איתה עלה כהן לשחק עזרה לו לבצע את ההתאמות לסגנון הנדרש. בכר: "באנו לסגור ולנסות לעקוץ, וזאת לא בושה לומר שגם היו הוראות כאלה. אבי כהן היה בלם נטו ולא הצטרף יותר מדי להתקפה, הרבה בגלל המחלה. הגדולה שלו הייתה שהוא לא תמיד הקשיב והלך עם האינטואיציה".

חנן אזולאי, הבלם המקביל של בית"ר: "אבי היה שחקן מסוג אחר לגמרי. בלם שהוא מגן, קשר וחלוץ. הוא היה מכבי תל אביב - דרגה מעל כולם באותה עונה. בלעדיו הם בכלל לא היה איתנו במירוץ. אפילו במשחק הגדול שהם ניצחו בימק"א הוא הוביל אותם יותר מכולם. יוסי מזרחי אמר לי פעם: 'אם יש משהו שחסר לנו זאת האישיות של אבי כהן. זה הדבר היחיד שיש במכבי ולנו אין".

אירוע נוסף שמלמד על כהן הגיע במחזור הנעילה בו מכבי תל אביב ניצחה את הפועל חיפה 0:2. בזמן שכולם התלבשו למשחק, כהן נותר על אזרחי. השוער מנו שוורץ שאל אותו לפשר העניין וכהן אמר לו: "אני מרגיש לא טוב, לא משחק היום". השחקנים ניסו להבין אם הוא צוחק וכהן אמר: "בחיים לא. אם מישהו מכם היה חושב לא לשחק היום הייתה לו בעיה איתי". כהן, אגב, היה המצטיין במשחק וכבש את אחד השערים.

כהן זכה בסיום בתואר כדורגלן העונה, אבל מכבי תל אביב לא זכתה בתואר 13 שנים אחר כך. כשכהן חזר אליה מליברפול זו כבר היתה קבוצה שונה. זה לא משנה את העובדה שהוא פתח את הדלת לשחקנים ישראלים בליגה האנגלית ועוד בקבוצה הטובה באירופה אז. "אבי השאיר אחריו בור גדול וכבר בעונה אחר כך סיימנו במקום החמישי", אומר סלימאן. "זאת היתה הקבוצה של אבי. את החלל קשה היה למלא".