חיבור לנשמה: מכבי ת"א נאהבת בזכות משחק ההגנה

במסיבת התה שאליה נקלעת אליסה בארץ הפלאות, חוגגים הכובען המטורף והארנב את ה"אין יום הולדת" מדי יום ביומו. נראה כי מכבי תל אביב נמצאת בתקופה דומה להפליא: אין בקבוצה שמות נוצצים או שחקנים מוכשרים יותר מדי בהתקפה, אין רכזים יציבים, אין תקציב בומבסטי כדוגמת ברצלונה וצסק"א וחסר גבוה נוסף לסגל – ועדיין - מכבי מצליחה לחגוג על חשבונן של קבוצות יריבות, שבוע אחר שבוע. אז מה בכל זאת יש שם, במכבי, ומה מצליח להדליק מחדש את האוהדים?

המחויבות שמקרינים השחקנים על המגרש. אם בשנים האחרונות נאלץ הקהל לחזות בשחקנים יהירים ואינדיבידואליסטים כמו קרלוס ארויו ואלן אנדרסון ובכלל, כאלה שעושים טובה שהם זזים - העונה מציגה הקבוצה שחקנים שמתאמצים על הפרקט. לא בכדי אמר דייויד פדרמן, מבעלי מכבי, מיד עם תום המשחק מול חימקי מוסקבה, ש"היה שם אופי. רואים שבקבוצה משחקים אחד בשביל השני, כולם נלחמים. יש הנאה לצפות בזה".

לא רק פדרמן סבור כך. גם הבעלים הבלתי רשמיים של הקבוצה, האוהדים, מעריכים את האנרגיות ורוח הלחימה. חדוות המשחק שמתיזים הצהובים מביאה גם חדוות צפייה. "אנחנו לא כישרוניים כמו מכבי של פעם, אבל אני מרגיש שאנשים אוהבים את הקבוצה כי החבר'ה שמים את הישבן והלב על הרצפה ומשחקים אחד בשביל השני. אלה לא קלישאות. כל אוהד וכל אחד שמבין בכדורסל רואה חבר'ה שעובדים, מזיעים ונותנים. בשביל זה הקהל בא", אמר המאמן בלאט.

ביום שני, לאחר המשחק מול חולון, המתין המון אוהדים במשך דקות ארוכות לשחקני מכבי שייצאו מחדרי ההלבשה, וכל שחקן שיצא זכה למחיאות כפיים, כאילו לקח זה עתה אליפות.

צבי וילדר, יועץ התקשורת ואוהד הקבוצה, מסביר: "בשנים האחרונות היו כוכבים לא מחוברים ועכשיו יש שוב סופסוף קבוצה. לדעתי, הקבוצה חוזרת לתקופה של מיקי ומוטי, לשחקנים שמשתטחים על הפרקט, שמכבדים את מדי המועדון, שמזילים דמעה אם משהו לא הולך להם. זו הייתה מכבי האמיתית במשך שנים. אני לא מרגיש רק את האוהדים שחוזרים, אלא את המעגל שמסביב לאוהדים שחוזר".

בהנהלה לא עיוורים לרומן המחודש בין היציעים לפרקט ומכירים בחשיבותו. אחד הסימפטומים לכך הוא שבקבוצה הוציאו למשחק החוץ בקובנה טיסת צ'רטר, אף על פי שמדובר בשלב מוקדם העונה. "האוהדים אוהבים לראות את ההקרבה של הקבוצה, גם אם לא תמיד מנצחים. לראות שאכפת זה הרבה. גם כאשר ההפרש גדל, אנחנו רוצים להמשיך באותה האינטנסיביות", מסביר טל בורשטיין את התעבותה של מעטפת האהדה. גם ריצ'רד הנדריקס מנסח את התן-קח של הספורט. "האוהדים רוצים לראות שאתה נותן הצגה ומתאמץ למענם. כספורטאי וכשחקן מקצועי אתה חייב להפנים את זה, אתה צריך להתגאות במה שאתה עושה, ולהביא את זה למגרש", הוא אומר. ג'רמי פארגו מדבר אף הוא בשבח הטוטליות: "אנחנו מנסים לתת הכול בהגנה, שזה דבר שתלוי בנו. אני חושב שהקהל מעריך את זה". דווקא דורון פרקינס, אחד הנינג'ות של הקבוצה, מסייג: "הקהל מעריך לחימה? אני לא יודע, כי לא הפסדנו בבית. אני מקווה שגם לא נפסיק לנצח", הוא אומר.

אם כך, האם ייתכן שלא "החזרת הצביון הישראלי" - מושג שנטחן עד דק ומיאוס - היא שמדליקה את הקהל ומעוררת את הזדהותו, אלא יותר ההקרבה והמחויבות, ובמילים אחרות: האם לאוהדים פחות חשוב הלאום ויותר חשובה להם דת הכדורסל?

בורשטיין לא מסכים. "זה לא קשור אחד לשני. אני חושב שגם חיפשו צביון ישראלי שהקהל יוכל להזדהות איתו, וגם שחקנים שיילחמו בשביל הקבוצה ובשביל המועדון על כל כדור ומהלך. זה צריך להיות גם וגם". וילדר מסכים: "אני חושב שהישראלים של מכבי הם שחקנים של נשמה. גם אם לא יפתחו בחמישייה הראשונה, הם עדיין משחקים וחשובים מאוד לקבוצה. לדעתי, השחקנים הישראלים החזירו את המוטיבציה לקבוצה, גם לזרים. עם כל הכבוד, גם אם קבוצה מנצחת, אם אין לה לב אולי אתה שמח על הניצחונות אבל מרגיש שהיא מנוכרת", הוא סבור.

בצוות המקצועי של מכבי תל אביב אומרים לשחקנים לא אחת כי: "הגנה היא שזוכה באליפויות". בלאט, מאמן הגנתי, כבר העיד כי אצלו מדובר בפילוסופיה ושימוש בסוג השחקנים שיש לקבוצה. "הגנה זה לעבוד על דברים ולתרגל וללמד דברים. זו מחויבות של השחקנים, סיסטמה, הבנה ואינטלקט בהגנה של השחקנים בהגנה. כל הדברים האלה ביחד עוזרים לשחקנים לשמור יותר טוב", שוטח בלאט את משנתו.

הנדריקס מנדב פרספקטיבה נוספת. לדעתו, ההגנה נובעת משילוב של מחויבות וחומר השחקנים. "יש לנו קבוצה המכילה שחקנים מאוד אתלטיים, אולי הם לא מוצבים באותן עמדות שבהן הם שיחקו בעבר, אבל השחקנים קיבלו על עצמם את השינוי. לפרקינס ולפארגו יש מהירות, ובכלל, בקבוצה יש מהירות ושחקנים אתלטיים שיכולים לרוץ ולקפוץ - וככה אנחנו מתישים כל יריב. ככל שהמשחק נמשך, כך היריבה יותר מותשת. בכל יום שעובר אנחנו משתפרים בכך, כשכל אחד שעולה על המגרש משחק באנרגיה ומתאמץ בהגנה".

ומה אומרים המקצוענים שמחוץ לקבוצה? לדעתו של מאמן בני השרון דן שמיר, מכבי תל אביב עוברת עכשיו פסיכוזה קבוצתית חיובית. "במכבי יש הרבה שחקנים שמחויבים להגנה, ומי שפחות מחויבים נדבקים בכך", סבור שמיר, ששימש כעוזרו של בלאט. "שני הרכזים פארגו ופרקינס הם חלק ממשחק הגנה של מכבי. במכבי הלכו לכיוון קו אחורי חזק שקשה לעבור אותו ומוריד זמן מהשעון. יש הרבה שחקנים באותו הסטייל: אידסון, פניני, בורשטיין אליהו, גארדים ופורוורדים גבוהים שיכולים להחליש הרבה פחות מאחור. זה יתרון הגנתי, קומבינציה של הכנה טובה, מחויבות אישית וכאמור, זה מדבק".

פארגו: "ההגנה במכבי באה מהתרגשות. לא תעזור טקטיקה אם שחקנים לא ירצו לשחק. אנו מנסים להכניס יותר פוקוס וזה עובד. אני חושב שהקהל מעריך את זה ואוהב את זה. פרקינס ואני יותר מהירים, משתמשים בנו טוב, אנחנו סוג של אלמנט אחד שמשתמשים בו כדי לעצור את היריבות".

בשני המשחקים האחרונים, מול פרטיזן וחימקי מוסקבה, עצרה מכבי תל אביב ברבע הראשון את היריבה על עשר נקודות. ממוצע החטיפות שמציגה הקבוצה בארבעת משחקיה העונה הוא 11. שמיר מזהה את טביעות האצבע של ההגנה. "פתיחות הרבעים החזקים מול פרטיזן וחימקי זו תוצאה של ההגנה", מנתח שמיר. "מכבי הראתה לחץ על הגארדים. בשלב הזה מכבי שומרת פשוט ואגרסיבי, לא מסבכים יותר מדי דברים, מתכוננים לדברים ומבצעים אותם בצורה מרשימה בכל קנה מידה. מאוד מרשימה הדרך שבה מכבי שומרת בשלב כל כך מוקדם של העונה".

פרקינס מאשר: "צוות המאמנים מנסה להטמיע בקבוצה את ההגנה על ידי התעמקות בפרטים השונים, קטנים כגדולים, כדי שנשחק באופן טבעי. כששחקן עושה טעויות בלאט יעצור אותו, יבהיר לו מה הטעות ויתקן אותו. אולי בהתחלה שחקנים לא תמיד אהבו את זה ומרגישים שמנדנדים להם, אבל זה מועיל לקבוצה".

בורשטיין מציין גורם נוסף להצלחת הקבוצה: סיעור מוחות קבוצתי. "אנחנו מדברים הרבה ומנסים למצוא פתרונות ועושים כל מיני תרגילים. גם השחקנים וגם המאמנים שמתייעצים איתנו מאוד קשובים ופתוחים, ויש תוצאות. בלאט פרפקציוניסט ועובד איתנו על כל פרט ופרט, גם באימונים וגם בסקאוטינג".

אבל עם כל האידיליה, פרקינס אינו ממהר להסיק מסקנות לגבי יכולת הקבוצה. "נכון שיש שילוב של חומר שחקנים והגנה. אבל מוקדם עדיין. קבוצות לא התגבשו לגמרי, כך שעדיף בשלב הזה לא לעשות סיכומים".