אפשר לחלום שמשהו ישתנה? על ההבדל בין קשטן לפרננדז

האם לפרננדז יש פיתרון לכך? על הנייר, לפרננדז יש את כל הנתונים שקשטן לא הביא איתו לנבחרת. פרננדז רואה את הכדורגל בצורה שמחה ומרגיש את הצורך להיות קרוב לשחקנים ולתחושות שלהם כדי להרגיש ולהכיר את הנבחרת שלו. אם גרנט רואה בזה פסיכולוגיה, אצל פרננדז זו גם טקטיקה מקצועית. פרננדז בעיקר מנסה לעשות זאת דרך כדורגל נטו ומאמין שדרך השיפור ביכולת האישית של שחקן ובהסתכלות שלו על המשחק, משתנה כל הגישה המנטאלית שלו. שחקן בנבחרת סיפר כי "תאמין או לא, אבל קשטן עשה הכל על מנת להתקרב לשחקנים. זה לא היה קשטן שכולם מכירים מהליגה ועם הזמן הוא הבין שהוא צריך להיות קשור למספר שחקנים וניסה להתחבר לאלה שנחשבים כוכבים. אבל הייתה תחושה שזה מאוחר וזאת אפילו קצת צביעות מצדו. למה צביעות? כי זה לא קשטן ולא הדרך שלו. פה לא הייתה לו שליטה על העניינים ואפשר היה לראות את זה עליו. לואיס? בינתיים הוא מביא עולם אחר לגמרי וכולם מרוצים, כי האווירה יותר נינוחה ושמחה. מי ששיחק אצלו בבית"ר אומר שכאשר מתרגלים לשטיקים שלו, אז זאת החוויה הכי גדולה שיש ואני מאמין להם. הדבר הכי ייחודי אצלו זה שהוא לא רואה ממטר ושולט בעניינים כאילו הוא מלך העולם וזה לדעתי הדבר שיכול להשפיע יותר מהכל על הנבחרת, אבל אלה דברים שנבחנים גם בתקופות בהן הדברים לא מסתדרים והמאמן נמצא תחת לחץ לא נורמלי".

האם לפרננדז יש פתרון לכך? על פניו, התשובה היא לא. גם פרננדז מגשש באפלה עם זימונים כמו דני בונדר ואמייה טגה, אבל במקרה שלו, לפחות כרגע, מדובר בפסיק קטן בתכנית גדולה יותר. אחד השינויים שפרננדז רוצה לראות בנבחרת נוגע לאגרסיביות, משחק הלחץ והנעת כדור מהירה יותר. כדי שזה יקרה, פרננדז מנסה ליצור סגל שחקנים רחב שמתאים למשימה, כשלפני כל משחק יראו מי מתאים יותר. פרננדז מעדיף שחקנים עם מגרעות וחסרונות, אך דומיננטיים וכאלה שיוזמים ולוקחים עליהם מבלי לחשוש. אבירם ברוכיאן סיפר פעם ש"בבית"ר לואיס נתן לי לשחק באמצע בין הקשרים האחוריים לקשרים הקדמיים. למעשה, אני הייתי אמור להיות כאילו הקשר האחורי השני שמסייע לאנסומבו, אבל מבחינתו כל עוד הכל דפק ושלטנו בעניינים ובמשחק, אנסומבו לבד זה היה בסדר והוא לא דרש יותר מדי בהגנה". במילים אחרות - פרננדז מאמין כי שחקנים שיוזמים ולוקחים על עצמם אחריות מעלימים את החסרונות או לפחות מתעלים מעליהם ושולטים בנעשה על המגרש. פרננדז רוצה נבחרת שוטפת ולא רק טקטית ולכן הוא יזמן את השחקנים האנרגטיים והרעבים ביותר, וזה דבר שלא תמיד ראינו בעידן קשטן.

הרבה מאמני נבחרת התחילו קמפיין עם סיסמאות על שחקנים שלא ישחקו בנבחרת אם הם לא משחקים בקבוצות שלהם. קשה עדיין לזהות שינוי מוחלט תחת פרננדז, אבל לפי התכנית שלו, שחקנים שלא יהיו בכושר פשוט לא יעמדו בדרישות הפיזיות שלו. אחד השחקנים שהתאמנו תחת פרננדז בבית"ר סיפר כי "למרות שזאת קלישאה, אין מצב ששחקן שלא משחק יעלה בהרכב אצל לואיס. הוא דורש כל כך הרבה, שללא כושר משחק גבוה אי אפשר לבצע את זה. לשחקנים עוד מחכות עליות וירידות בדרך איתו, עד שיפנימו את מה שהוא דורש. אני משוכנע שבסופו של דבר שחקן שלא רואה דקות משחק באופן קבוע לא יוזמן בכלל".

האם לפרננדז יש פיתרון לכך? על פניו, הנקודה הבעייתית. גם פרננדז מתאים יותר לאימון קבוצה, כשהעבודה היום יומית היא מכרעת להטמעת הרעיונות שלו. אם בסעיף הקודם שחקן בבית"ר דיבר על כך ש"לאורך זמן השחקנים יבינו את הדרישות שלו", לא ברור כמה זמן זה ייקח ברמת הנבחרת. קשטן לא הצליח להפוך את הנבחרת לקבוצה שלו, ולא ברור האם פרננדז, עם אימונים ספורים, יצליח. גיא לוי, מאמן הנבחרת הצעירה לשעבר מסביר: "רמת אימון נבחרת היא שונה ומשתנה בהתאם ללא מעט גורמים. אתה היום לא יודע מי יהיה בסגל בעוד שלושה חודשים ורמת העבודה היא מאוד כללית עד לכמה שבועות לפני ההתכנסות, כשגם בתקופה זאת יש לא מעט שינויים. אמנם זה לא כמו קבוצה, אך לאורך זמן, עם מפגשים קבועים, אפשר להעביר את ה"אני מאמין". כדי לעשות זאת בתקופה הקצרה כמאמן נבחרת, דרושים דברים שמעבר לצד המקצועי וקשורים יותר בחיבור של כולם כצוות ובתחושות שלהם כשהם מגיעים לנבחרת".

האם לפרננדז יש פיתרון לכך? בגדול, פרננדז מאוהב בבניון וחושב שהוא השחקן שצריך להוביל את הנבחרת, אך מנגד הוא גם מנסה לבנות שיטה שבה בניון יהיה שחקן דומיננטי בפאזל אך הנבחרת לא תישען עליו בלבד.

שחקנים בנבחרת סיפרו כי פרננדז עובד כרגע יותר על שיפור בדברים הקטנים ועדיין לא מתעסק יותר מדי בנושא ההתקפה. לדעתו, נבחרת שתשלוט יותר בפרטים האלה, כמו הנעת כדור ושליטה במרכז המגרש, תזדקק פחות לנסים מבניון. עוד פתרון שפרננדז מתכנן הוא הרכב עם שני שחקנים טכניים לפחות, בעלי יכולת ניהול משחק בחלק הקדמי. פרננדז הסכים לומר השבוע: "יוסי בניון הוא השחקן הכי משמעותי בכדורגל הישראלי וברור שאנחנו בונים עליו ורוצים שהוא יוביל את הנבחרת, אך אף נבחרת טובה או קבוצה טובה לא יכולה להיות תלויה בשחקן אחד. יש עוד שחקנים כמו גילי ורמוט שיכולים להוביל, וגם רפאלוב, ברוכיאן וגולסה יוכלו לעשות זאת בעתיד. מעבר לכך, הנבחרת תלויה במה היא תביא איתה לכל העמדות ורק על זה מחברים את היהלומים מקדימה. זאת טעות להתעסק במי השחקן שינהל או יוביל, אלא קודם כל באיך כל הנבחרת תתאמן ותיראה. אם נעשה את זה טוב, כל הדברים האחרים יסתדרו בקלות".

האם לפרננדז יש פתרון לכך? פרננדז בכלל לא סופר את אבי לוזון. ברוב המקרים, ההתנהלות שלו כאילו אומרת – "הבאת אותי - עכשיו אני כאן ועושה את מה שאני רוצה ויודע". אם קשטן היה ברירת מחדל, פרננדז הוא יותר הימור של לוזון. יתרה מכך, הוא יודע שחתם לשנה וחצי עם מטרה אחת בלבד, ולכן אין לו מה להפסיד. גורם בנבחרת סיפר כי "ההבדל בין לואיס לדרור נמצא בעיקר באגו ובכבוד העצמי. באופן כללי שניהם דומים מאוד בנושאים האלה, אך כשדרור קיבל את הנבחרת הוא חש שזה מגיע לו אחרי כל כך הרבה שנים שקופח. הוא מאוד התאכזב שהדברים היו הפוכים ולא הרגיש רצוי. אצל פרננדז הדברים שונים והוא מתייחס לזה כדיל בין שני הצדדים - אתה תאמן שנה וחצי ואם לא תעלה, אז הדיל ככל הנראה יסתיים. אין לו ציפיות להוביל דרך והוא בסך הכל רצה את ההזדמנות לעלות לטורניר גדול".