הנבחרת האחרונה

האויבת הגדולה ביותר של נבחרת ישראל במוקדמות אליפות אירופה 2011 אינה איטליה או מונטנגרו, אלא האופטימיות. לכדורסל הישראלי יש כישרון מיוחד לאימוץ חשיבה חיובית לפני אירועים גדולים, תוך נטרול ההיסטוריה העגומה והתעלמות מנתונים שעלולים לפגום להעיב על התחושה החגיגית. ייתכן שמדובר באמצעי הישרדות, שהרי מבט מפוכח במציאות עלול לגרום לעוסקים בענף לשקוע בדכדוך עמוק. גם הפעם, למרות ההופעות החיוורות של החבורה בכחול לבן בשנים האחרונות, היא יוצאת לאיטליה מוקפת בסופרלטיבים בסגנון "נבחרת מוכשרת" ואפילו "הנבחרת המוכשרת ביותר אי פעם". רגע לפני שנתאכזב שוב, כדאי להיכנס לפרופורציות.

נכון, בעמדת הפורוורד ישראל ככל הנראה מוכשרת יותר מאי פעם. עמרי כספי חוזר טוב יותר וחזק יותר אחרי עונה מוצלחת ב-NBA, ליאור אליהו סיים עונה קשה בספרד עם אליפות, אלישי כדיר לקח תואר בישראל, גיא פניני הצליח להשתלב במכבי תל אביב כנגד כל הסיכויים ודייויד בלות'נטל הוא חיזוק אדיר. אלא שבניגוד לשכונה, בכדורסל לא משחקים שניים על שניים.

בעמדות האחרות סובלת ישראל ממצוקה קשה, שמעידה כי אי אפשר לנתק את הנבחרת הבוגרת מהתשתית הרעועה של הענף. יניב גרין נאלץ לצאת לטורניר על אף שביקש לנוח, פשוט כי אין לו כל מחליף. עם ניפויו של גל מקל, הרכז הטבעי היחיד בסגל הוא יוגב אוחיון, שמדשדש במקום כבר כמה עונות. בנבחרות עם עומק אמיתי היה שחקן כמו יותם הלפרין, אחרי שנה מהגיהינום מאולימפיאקוס, נאבק על מקומו בסגל. בישראל מקומו בחמישיה מובטח, ובמידה רבה כושרו יקבע כמה רחוק היא תגיע בטורניר הזה.

בזמן שישראל מתקשה לגדל שחקנים, היא דווקא מתמחה בטיפוח מאמנים. את הקבוצה הלא מאוזנת תדריך מעין נבחרת חלומות מקצועית: אריק שיבק המנוסה, עודד קטש הכריזמטי ודן שמיר המעמיק. האתגר שעומד בפניהם עצום: למצוא פיתרון לנחיתות העצומה מתחת לסלים, לטכס עצה לעצירת ענקים כמו ניקולה פקוביץ' ואנדראה ברניאני ובעיקר להצליח לרוץ ולהשיג נקודות קלות למרות הנחיתות הצפויה בריבאונד. ישראל תצטרך גם להתגבר על הבעיה המסורתית שלה במשחקי חוץ, דווקא כשלרשותה סגל שלא בנוי למשחק איטי ומבוקר, שהולם מעמדים כאלה.

למרות המגבלות, זו הקבוצה הטובה ביותר שישראל תעמיד בשנים הקרובות. כשגרין יפרוש ניאלץ לצאת לטורניר ללא גבוהים אמיתיים; באופק לא נראה גארד מגוון בגובה 1.98 בסגנון של טל בורשטיין; אחרי עוד כמה עונות מתישות ב-NBA ספק אם עמרי כספי ימצא כוחות למסגרת הבינלאומית; דייויד בלות'נטל לא הפך לפתע לציוני, וקשה להאמין שיתמיד במדים הלאומיים. נבחרות הנוער והעתודה, שנשארו בדרג ב', לא יספקו להם יורשים ראויים. כך שקשה לא להפריז בחשיבות המשימה של הנבחרת, שיוצאת לאיטליה כשהיא נישאת על גלי האופוריה: עליה לא רק להעפיל לאליפות אירופה, אלא להשאיר את הכדורסל הישראלי השוקע עם הראש מעל המים, רגע לפני המבול.