"אם הפועל ת"א תזכה בזכות הקיזוז, זאת תהיה ברית מילה"

אל תתנו לשקט של ולדימיר דבאלישווילי להטעות אתכם. הוא רואה הכל, הוא מבין היטב והוא יודע גם מה המשמעות. רוצים דוגמה? הנה מה שיש לו להגיד על שיטת קיזוז הנקודות בחצי של אבי לוזון: "בתחילת העונה שמעתי על זה וצחקתי. פעם ראשונה שאני שומע על שיטה כזאת, אין דבר כזה באירופה. רק בישראל אתה יכול להפסיד משחק אחד וכל הליגה הולכת לעזאזל. הלוואי וזה לא יקרה, שהפועל תיקח אליפות בגלל שיטה שהמציאו. זאת תהיה ברית מילה, לחתוך בבשר החי. שיטת הקיזוז לא לרוחי. אם לא היא, 90 אחוז שאנחנו לוקחים אליפות כבר עכשיו".

רוצים עוד דוגמה לדעות הברורות של הסקורר הגיאורגי, שלא מרבה לדבר בדרך כלל? בבקשה: "נבחרת ישראל צריכה רק מאמן ישראלי, למרות מה שקרה בקמפיין הקודם שלכם. אני מדבר על הסכסוכים שאולי היו בין השחקנים למאמן היוצא שלכם. ראיתי את המקרה של בניון, הסכסוך שלו עם המאמן והעוזר שלו (משה סיני) זה דבר שלא צריך לקרות. זאת כבר בעיה עבורכם. לא יודע מי צודק, אבל זאת בעיה. אסור שיהיה סכסוך בין מאמן לשחקנים. ועדיין, אני אומר שרק מאמן ישראלי צריך לאמן את הנבחרת שלכם".

דבאלישווילי בן ה-23 מבין בדיוק איפה הוא נמצא, כפי שאפשר לשים לב, ולא פחות חשוב: הוא מבין לאן הוא רוצה להגיע. ככל שמבקרים אותו, כן ירבה ויפרוץ. לא מוסר מספיק? לא מספיק טוב לרמות הגבוהות של אירופה? אתם תתעסקו בשלכם, הוא בונה לאט ובהתמדה את דרכו משולי הליגה הגיאורגית אל קבוצה מכובדת באירופה, שלב אחרי שלב, כשמכבי חיפה אמורה להיות חוליה חשובה בשרשרת החכמה הזו. דבאלישווילי לא מסתפק במעמדו כאחד החלוצים המוכשרים בכדורגל הגיאורגי, הוא מתכוון להגשים זאת ולהפוך למספר 1. למה? בין היתר כי הוא יודע ש"שער אחד בליגת האלופות לא היה נותן לי כלום. אני צריך להבקיע חמישה שערים כדי להיכנס לפנקסים".

לא סתם מזכיר דבאלישווילי, שהתחיל בכלל ככדורסלן ("הבנתי שאני צריך להחליף מקצוע. ניסיתי כדורגל. בינתיים זה מצליח"), את ליגת האלופות. לא משנה כמה הוא יבקיע בליגה, תמיד יזכירו לו את מאזן השערים של מכבי חיפה בליגת האלופות וישאלו: האם הוא מסוגל ליותר כשהירוקים יחזרו לשם. "אני מרגיש יותר מוכן להוביל את מכבי חיפה בעונה הבאה בליגת האלופות. לכל השחקנים יש יותר ניסיון הפעם", הוא מסביר. "רק בישראל, אם אתה מבקיע אתה מלך, אבל אם לא, אתה לא שחקן. זאת המצאה של הישראלים. גם האוהדים והתקשורת חושבים ככה. בשבילי זה טוב אם אני נמדד בכמות. אני יודע שהייתה תקופה שפחות החמיאו לי והייתה עליי לא מעט ביקורת, אבל זה תהליך שצריך לעבור".

"למען האמת, עניין השערים בליגת האלופות היה יותר חוסר מזל מאשר חוסר יכולת. בטורינו בופון עצר שני כדורים גדולים. ההזדמנויות שלי ושל רפאלוב מול באיירן היו מדהימות. בשביל השוער זאת הייתה הצלה של ממש. זה נובע מחוסר מזל. היה כאן גם לחץ פסיכולוגי, בגלל ההופעה הראשונה. הבית הזה היה מאוד חזק, לקבוצות היה יתרון עלינו בניסיון שלהן. אנחנו היינו רגילים לקצב אחר מהליגה הישראלית. היה גם קצת עניין של לחץ".

למזלו של דבאלישווילי, היו גם מוקדמות לליגת האלופות. שחקנים גיאורגיים נוטים להיות לא פעם מופנמים חברתית ("בגלל קשיי השפה שלנו"), לא מרבים להיפתח, בעיה שהיתה יכולה להכריע את דבאלישווילי, לולא נהנה מפתיחה מדהימה מול אקטובה והצמד שכבש אז, שהקל על קשיי ההתאקלמות הטבעיים של זר שמגיע לישראל. "הפתיחה המוצלחת סייעה לי להשתלב במהירות בקבוצה", הוא מספר. "אני מאמין שאם לא הייתי פותח ככה את המשחקים במוקדמות הצ'מפיונס, היה לי הרבה יותר קשה להתאקלם כאן. היה לי קושי מנטלי. הגעתי למדינה חדשה, קבוצה חדשה, בכל זאת, לא קל לשחקן זר להבקיע כבר בהתחלה. הפתיחה הזאת רק עשתה לי טוב. הבעיה שלי, לפחות בהתחלה, הייתה שחשתי בדידות, התגעגעתי מאוד הביתה והרגשתי לבד. אחי הגיע לעשרה ימים לבקר, אבל המשפחה שלי מתפרנסת בגיאורגיה, הם אנשים עובדים, לא יכולים לשהות כאן חודשים".

בעזרת השערים המהירים במוקדמות ליגת האלופות ובליגה ובעזרתו של החבר הצמוד פיטר מסיללה ("הזר הכי טוב בארץ"), דבאלישווילי רכש מספיק ביטחון לצלוח את הקשיים ולהוכיח כמה כישרון יש לו. קושי נוסף שציפה לו היה השינוי בסטטוס. בסקונטו ריגה הלטבית, הקבוצה בה פרץ, הוא השחקן המוביל ויש כאלה שאמרו שאפילו אגואיסט. בחיפה הוא היה חייב להתחיל מאפס. "זה נכון, בלטביה הייתי פחות משתף את החברים שלי. הייתי השחקן המוביל, לקחתי את רוב הכדורים, הנהגתי את הקבוצה. לקחתי על עצמי את כל המשחק של סקונטו. אבל עכשיו הכל בסדר, לא? היום, אם אני עושה משהו לא לעניין, לא מוסר או לא מפרגן לחברים שלי, אז המאמן מעיר. יש מצבים שאתה צריך לקחת את הכדור ופשוט לחפש את השער"

- איזה ליגה טובה יותר, הישראלית או הלטבית?

"הפערים בין לטביה לישראל לא היסטריים, אבל הישראלית טובה יותר. הטכניקה פה ברמה גבוהה יותר, אבל המשחק שם, כמו ברוסיה, הרבה יותר נוקשה. הם הולכים חזק על הכדור".

- יש תחרות עם ארבייטמן? אתה מעדיף לשחק איתו או בלעדיו?

"התחרות הגדולה באמת היא לזכות בתואר האליפות. התחרות בין שלומי לביני היא תחרות בריאה, למען הקבוצה, לא על חשבונו של אף אחד. אין בנינו קנאה, תאמין לי. אני צריך להביא תואר למכבי חיפה, צריך לקחת את מה שקורה בנינו למקומות חיוביים. לגבי השיטה, זה תלוי מאוד ביריבה. יש פעמים שאני מעדיף לשחק לבד, יש פעמים שאני צריך עוד חלוץ לידי. תראה מה קרה מול בית"ר ירושלים. אלישע הוציא אותי ומיד הבקענו גול. יכול להיות שבמקרה הזה היה צריך חלוץ אחד".

- ורמוט, ידין, נאתכו ושכטר או רפאלוב, כיאל גולסה וארבייטמן?

"הסגנון של צעירי חיפה שונה משל צעירי הפועל, אבל לטעמי השחקנים שלנו מוצלחים יותר, טובים יותר מהם".

- חלק מהם עשויים לעזוב בעונה הבאה. מה איתך?

"אם מאמן אירופי ירצה אותי ותהיה הצעה טובה עבור מכבי חיפה, יש על מה לדבר. לא יודע מה הסיכוי שאמשיך פה אם תגיע הצעה שטובה לשני הצדדים. רק אלוהים יודע".

- אז מכבי חיפה היא תחנת מעבר בדרך לליגה איכותית יותר?

"קרש קפיצה, לקבוצות גדולות יותר באירופה. אני מסוגל להגיע לשם. גם איטליה, אנגליה, צרפת וספרד מעניינות אותי".

מי שאמור לסייע לדבאלישווילי היא נבחרת גיאורגיה, בה הוא מזהה תהליך נכון שיעזור לו להצליח ולהתבלט במסגרת אירופית נוספת, ועל הדרך לתת פייט חזק מאוד בבית הישראלי במוקדמות יורו 2012. "הגיע מאמן חדש, טימורי קצבאיה, ונשיא חדש. אני מניח שעכשיו הכל יסתדר. קצבאיה מאמן מאוד מוכשר. ראיתי מה הוא עשה עם אנתורסיס בעונה שעברה (הוביל אותה לשלב הבתים של ליגת האלופות – א.י) ונדהמתי. בכל משחק אני משתדל להראות את עצמי, את האיכות שלי. יש לנו סיכוי לעלות. גם לקרואטיה, יוון ואולי לישראל. נילחם בכל משחק. קשה להתנבא מה יקרה בקמפיין הבא. המאמן הפך הכל, יש שינוי מהותי בנבחרת. בסופו של דבר, הנבחרת שתילחם הכי הרבה תעלה. בניגוד למה שחושבים, הבית הזה לא סגור. אני סבור שלקרואטיה ויוון יש קצת יותר סיכוי. לישראל, גיאורגיה ולטביה סיכוי שווה".

- אתה יכול להשוות בין שחקן גיאורגי לשחקן ישראלי?

"השחקנים שם מאוד טכניים, מאוד מוכשרים. הבעיה היא במבנה, בארגון, בהתאחדות. הליגה די לוקה בחסר מהבחינה הזאת. יש שחקנים מאוד מוכשרים בגיאורגיה, שינוי במערך המנהלי יעזור שם. ההתאחדות והליגה לא מאורגנות, לכן השאיפה של רוב השחקנים היא לעזוב ולשחק בכל ליגה אחרת, רק לא בגיאורגיה. פה זאת ליגה אחרת מבחינת התנאים, הכנת השחקנים. שם יש ארבע או חמש קבוצות מקצועניות, היתר לא. גם המגרשים לא טובים".

- ומי הגדולים ביותר?

"שלושה לטעמי: שוטה ארבלדזה, קצבאיה וקינקלאדזה. זה שחקן גדול, זה".

- ודבאלישווילי?

"הו, יש לי עוד הרבה עבודה".