אכזבת הסיבוב

כשפנה יצחק שום אל איציק קורנפיין בפגישת העבודה הראשונה שלהם בקדנציה הנוכחית וביקש ממנו להחתים שוער, עמד יו"ר המועדון על רגליו האחוריות והבהיר לו כי הוא אינו מוכן להביא שוער ראשון, אלא רק כזה שיהווה תחרות לאריאל הרוש. כיום הצעד האמיץ והאופטימי הזה מתברר כצעד הכי נכון שעשתה בית"ר העונה, אלא שהוא בין היחידים. למעשה, מקרה אריאל הרוש עומד כאנטיתזה לבית"ר ירושלים במצבה הנוכחי – בלי הרבה עתיד, בלי יותר מדי תקווה, בלי מספיק חלום. דומה כי במקום שהמועדון ינוהל עם ראייה לטווח הארוך ודרך ברורה, קברניטיו רק מנסים להשאיר את הראש מעל המים ולא מעבר, חושבים על הארוחה הבאה ותו לא.

השם של קורנפיין עולה כל הזמן בגלל שהוא ראש המערכת, למרות שיש עוד אחראים לקיפאון בבית"ר. השם של קורנפיין עולה גם בגלל שלטענת אנשים שעבדו בקבוצה בעידן גאידמק, הוא נהג לתת באותם ימים את מכבי חיפה כאנטיתזה לשפיכת הכספים הלא מחושבת, אבל שום דבר מכיוון המחשבה הזה לא ניכר עדיין באופן שבו הוא מוביל את הקבוצה. אין שום דבר חדש ממה שהקבוצה הכירה עד היום. מעט מדי רעיונות או תכניות שיאששו את התקווה שקורנפיין הוא המנהיג החדש שייקח את בית"ר לאופק אחר, לאופק בו היא תפסיק לתת להווה לנהל אותה והיא תשקיע יותר בעתיד.

גם הקהל הנאמן של הקבוצה, שציפה לעונת בלהות ועל פניו יכול להיות מרוצה מהעונה הנוכחית ביחס למה שהיה מוכן אליו ערב פתיחתה, חש בחוסר המעוף של המועדון ומצביע ברגליו. בבית"ר בנו את התקציב סביב הכנסות ממכירת 5,000 מנויים ומכירת עשרות אלפי כרטיסים במהלך העונה. בפועל גם חלק מ-3,500 שקנו מנוי לא מגיעים באופן קבוע למשחקי הקבוצה. זו לא רק הצבת המטרות הלא ריאליות בתחילת העונה ("הולכים על כל התארים" הכריזו במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה) שאיכזבו את הקהל, אלא הסטייה מהדרך עליה הכריזו, מהתקווה שאולי הפעם ייבנה משהו אחר.

הנקודה הראשונה והפחות חמורה היא חוסר ההתקדמות המספקת של שחקני הבית, שחלקם הגדול, חשוב לומר, קיבלו דקות משחק. אם נתעלם מההצלחה הפנומנאלית של הרוש, בו קורנפיין תמך לאורך כל הדרך, אולי מתוך נוסטלגיה לימיו כשוער, הרי שכל ילדי דור הזהב של המועדון הולכים ודועכים. אם היה מדובר באחד, הרי שאפשר היה לבוא בטענות לשחקנים. אבל כשהבינוניות היא נחלת הרוב, הסיבה כנראה יותר גדולה. שמואל קוזוקין, שהיה אמור לבנות את עצמו כבלם העתיד של המועדון, תופקד כמגן ימני אך הודח מההרכב עוד לפני הפציעה שהשביתה אותו עד סיום העונה. קובי מויאל, שהוביל את בני יהודה להעפלה לאירופה, נדחק אל שולי הספסל. אבי ריקן, שפתח טוב בתפקיד המגן השמאלי על אף היותו קשר, דעך לאחרונה ואיבד את מקומו בהרכב לטובת אלירן דנין. חן עזריאל, שהוביל את התקפת נבחרות הנוער השונות, הוסב גם הוא לעמדת המגן, וכמובן שנדחק לספסל. איתן טיבי, שקיבל הזדמנות רק לאחרונה ולקח אותה בשתי הידיים, מסיים את חוזהו בקבוצה בסיום העונה וצפוי לצאת לנסות את מזלו באירופה.

"אני רואה את הצעירים של בית"ר הולכים אחורה ומאבדים את האמון והביטחון", מבכה זאביק זלצר, שעבד עם כל אותם צעירים בנבחרות הצעירות. "זכותו של המאמן להחליט על מי שהוא רוצה שישחק, אך באופן חד משמעי אפשר לומר שלא נבנה משהו לעתיד של בית"ר והשלד הצעיר והמוכשר שיש לה לא מתקדם אל עבר הנקודה בה הוא יוכל להוביל את הקבוצה. וחבל מאוד, כי בכל מקרה בית"ר כבויה ולא תעשה שום דבר מיוחד העונה, כך שהזדמנות כזאת אולי כבר לא תחזור".

קורנפיין יכול לטעון, ובצדק יש לומר, כי הוא אינו מתערב בהחלטות המקצועיות של המאמן. אך כפי שידע להציב את דרך המועדון במקרה הרוש, כנראה לא עשה זאת מספיק עם יתר הצעירים, על אף כי הבטיח לטענת חלק מהם שיעשה כן. במהלך חודש ספטמבר, למשל, לאחר שחן עזריאל שוב לא נכלל בסגל הקבוצה במשחק מול הפועל פתח תקוה, הגיעו דודו דני לבית וגן, התפרץ למשרדו של קורנפיין ודרש בפניו שישחרר את הכישרון הצעיר לעונת השאלה בהפועל באר שבע או פתח תקוה המעוניינות בו. היו"ר, לטענת מקורבים לשחקן, הרגיע את הדוד וסיפר לו שוב על הקבוצה הבית"רית הצעירה והתוססת שנבנית במועדון, וכי עזריאל יהיה בורג מרכזי בה. בפועל, האחיין קיבל כמה הזדמנויות בתפקיד בו לא שיחק מעולם, וחזר במהרה אל שולי הספסל בואכה היציע.

גם קובי מויאל, שידע ימים עכורים עם שום בקדנציה הקודמת שלו, ביקש מקורנפיין להמשיך עונה נוספת בבני יהודה שרצתה אותו, שם זכה למעמד של שחקן הרכב חשוב. היו"ר סירב ואמר לו כי יהיה חלק אינטגרלי בבית"ר המתחדשת. בפועל, הקצה תקציב להבאת פאולו דה לה האסה על העמדה של מויאל, תקציב שיכול היה באותה מידה להיות מופנה לשיפוץ חדר הכושר עליו מתלוננים השחקנים, או להקצות ארוחות חמות ומזינות בסיום האימונים לשחקנים. לאחר תלונות של השחקנים על כך שאינם מקבלים ארוחה בסיום האימון, סגר קורנפיין בארטר עם רשת המבורגריות שתספק מנות לשחקנים בסיום כל אימון בתמורה לפרסום על שרוולי חולצות המשחק. במקום ארוחות מזינות ובריאות, מקבלים השחקנים המבורגרים שומניים, כנפי עוף מטוגנות ועתירות קלוריות וצ'יפס כמנת הפחמימה. זו לא מכבי חיפה אותה קורנפיין אהב לתת כדוגמה.

לזכותו של קורנפיין חשוב לציין כי המועדון לא באמת בידיו או בידי גומא אגייאר, אלא מונח כבן ערובה בידי נושי ארקדי גאידמק, דבר שמצר את צעדיהם של אגייאר וקורנפיין. במבט לאחור ניתן לומר כי פירוק, לו היו מוכנים כל אנשי המועדון ואוהדיו, היה אולי מיטיב עם הקבוצה ביחס למצבה היום, כשהיא שוב שרויה בערפל חוסר ודאות. כשקוצצו חוזי השחקנים לחצי, הבטיח להם היו"ר, לטענת חלקם, שימכור אותם אם תגיע הצעה מקבוצה שתציע להם חוזה גבוה יותר. חלון ההעברות שבפתח עלול ליצור כאוס, כששחקנים המסיימים את חוזיהם כמו עידן טל, אריק בנאדו ושמעון גרשון עשויים לבקש לעזוב למועדון אחר שמציע להם חוזה לעונה וחצי, ויתר הכוכבים יחפשו שוב את האופציה האירופאית. גורמים הן במכבי והן בהפועל תל אביב מספרים כי כל גישוש בנוגע לשחקן בית"ר לקראת ינואר, לא נשלל על הסף מצד הירושלמים.

ערפל חוסר הודאות היה מפריע לכל יו"ר, מנוסה ככל שיהיה, אלא שקורנפיין בעצמו יכול לפזר אותו בקלות על ידי הליכה לפירוק כבר עתה. במצבה הנוכחי לא נראה כי בית"ר תגיע להישג משמעותי כלשהו העונה בכל מקרה, כך שהפחתת תשע הנקודות ממאזנה לא צפויה לפגוע בה וגם לא להפוך אותה למועמדת לירידה. בסיום ההליך בית"ר אולי תאבד מספר שחקנים בכירים שיעדיפו לעזוב למקום יציב יותר, אך תיפטר מכל נושי גאידמק ותעבור לידי בעלים אמיתיים ולא נפקד-נוכח ברוסיה. החשש אצל אנשי אגייאר, כמו גם אצל קורנפיין, הוא שלאחר הפירוק יגיע אדם אחר וייקח את הקבוצה מה שיותיר אותם בחוץ. גם אם הדבר אכן יקרה, והסיכויים לכך אינם גבוהים, הוא בכל מקרה ייטיב עם המועדון ביחס למצבו הנוכחי.

"בלתי אפשרי להתנהל ברמת השליטה וההיררכיה הנוכחית בבית"ר ירושלים", מנתח לוני הרציקוביץ, שהחזיק במכבי תל אביב שנים רבות. "מישהו נתקל אי פעם בעסק בו בעל הבית לא יכול לגעת במעמד המנכ"ל והנ"ל לא מסוגל לגעת במעמד העובדים? זה כאוס מוחלט". הרציקוביץ' לא מתעלם מהעובדה כי פירוק יביא לבריחת מספר שחקנים. "בית"ר זה מועדון גדול עם כמות אדירה של אוהדים ואנשים שהדבר הזה מסמל עבורם המון, וישנם מספיק שחקנים ואנשים רעבים שישמחו לשרת את המועדון. מי שלא מעריך זאת, אין טעם להכריח אותו לעשות זאת אלא לתת את הבמה לאלה שכן רוצים. נכון כי יש גם את ההגינות והכבוד כלפי אלה שנחתמו איתם חוזים ועשו את המעבר לבית"ר למען החוזים ופירוק יעשה עוול גדול כלפיהם, אבל מבחינה קרה נטו, בראייה לאחור פירוק בקיץ היה המהלך הנכון עבור בית"ר הנוכחית".

שוב, קורנפיין עושה גם לא מעט דברים טובים והוא לא האשם היחיד. גם למאמן יש חלק לא קטן בתמונה המשתקפת מירושלים, אבל היו"ר עדיין לא מספק אלטרנטיבה לכל מה שהיה תמיד בבית"ר. לקרקס הזה חשוב לצרף את הספונסר ההזוי, גומא "אני הבעלים מהיום" אגייאר, שמצליח להשפיע לא מעט על הנעשה למרות מעמדו הלא מחייב. במהלך משחק של הפועל ירושלים כדורסל במלחה, נכח אחד משחקניה הבכירים של בית"ר ביציע, ולאחר שראה את העיתונאים מתפלאים מעוד השתוללות של גומא אגייאר על הפרקט נאנח לעברם: "עוד לא ראיתם כלום. בואו תראו מה הולך בבית"ר".

במוצ"ש תפגוש בית"ר את מכבי תל אביב, שהיו"ר שלה, אביב בושינסקי, נראה כמו איש עם הרבה יותר פתרונות מקורנפיין. בושינסקי חילץ את מכבי ממבוך שניידר, מצא למועדון בעל בית חזק, מצא ספונסרים חזקים ורבים, והכי חשוב – למרות חוסר הוודאות לגבי איכות הקבוצה, מכבי תל אביב שלו מתנהלת יותר נכון מבית"ר – דבר שאי אפשר היה לומר לפני כמה שנים. שחקן בכיר בקבוצה, שקיבל פנייה לא רשמית מאנשי מכבי תל אביב, מספר כי "בעבר לא הייתי שוקל את זה בכלל, כי מכבי כבר שנים מועדון לא מסודר ובלי דרך. אבל עכשיו הם נותנים תחושה של בנייה לטווח ארוך, מחשבה ודרך. הם משדרים יציבות וזה משהו שאין בבית"ר".

לגבי חוסר ההתקדמות של השחקנים הצעירים נמסר מבית"ר: "הטענה שעולה כאן מופרכת מהיסוד. ראשית, מעולם ולאף שחקן לא הובטח מקום בהרכב הקבוצה, הצוות המקצועי של הקבוצה אחראי בלעדית על קביעת ההרכב ועושה זאת משיקולים מקצועיים בלבד. שנית, מבט מהיר על הרכב הקבוצה מאז פתיחת העונה יגלה מציאות שונה לחלוטין מזאת שנטענת כאן. מלבד אריאל הרוש שמוזכר כאן כשחקן היחיד שמקבל הזדמנויות, ראוי להוסיף לרשימה גם את אבי ריקן (ששותף בכל המשחקים העונה מלבד משחק ליגה אחד בו היה מושעה), איתן טיבי (שפתח במשחקי הליגה האחרונים כשלפניו פתח בהרכב חן עזריאל), עידן ורד (שעד לפציעתו בכתף פתח בהרכב בעשרה משחקים ושותף בעוד שלושה נוספים), ובראש הרשימה טוטו תמוז, שאת היכולת שלו כולם מכירים. וזאת מבלי לשכוח את עמית בן שושן, ברק יצחקי ואבירם ברוכיאן.

"לגבי קובי מויאל, השחקן שותף בעשרה משחקי ליגה מתוך 14, מתוכם הוצב בשמונה משחקים בהרכב הפותח. במשחקים הללו פאולו דה לה האסה, שהגיע כשחקן חיזוק, נותר על הספסל. מי שבוחן את הדברים לעומק יכול לראות באופן נחרץ כי אין שחר ובסיס לטענה זאת, ההפך הוא הנכון: בית"ר ירושלים העונה היא אחת הקבוצות הצעירות שידע המועדון עם כמות שחקני הבית והצעירים הגדולה ביותר".

לגבי הדרך של הקבוצה העונה ומטרותיה, מסרו בקבוצה: "אחרי שלוש עונות בהם שלטנו בכדורגל הישראלי, לכולם היה ברור שהעונה הנוכחית לא תהיה שיחזור של העונות האחרונות. שחקני הבית הצעירים חזרו מהשאלות, השחקנים הזרים שהיו שחקני המפתח שוחררו על מנת לעמוד בתקציב, ונבנתה כאן קבוצה צעירה מאוד על בסיס טהרת שחקני הבית וללא זרים ברמה שהיו כאן בעונות האחרונות – לא מבחינת רמת השכר ולא מבחינת היכולת והרזומה.

"נכון להיום בית"ר ירושלים ממוקמת במקום החמישי עם 24 נקודות – נקודה בלבד מהמקום השלישי. אכן יכולת הקבוצה בחלק מהמשחקים, הן מבחינת התוצאה והן מבחינת היכולת, לא הייתה משביעת רצון, כאשר השאיפה שלנו היא להשתפר ולשחק כדורגל אטרקטיבי ומהנה בכל משחק ומשחק. פנינו לחלק העליון של הטבלה וזאת גם המטרה שלנו. בנוסף למטרה ההישגית, המטרה שלנו היא לבנות קבוצת כדורגל אטרקטיבית שמתבססת על שחקני בית צעירים שגדלו במועדון, ואת התהליך הזה התחלנו השנה".


בנוגע לשאלה האם בדיעבד הליכה לפירוק בעונה שעברה לא הייתה מטיבה עם המועדון ביחס למצבו הנוכחי של חוסר הוודאות, נמסר מהקבוצה: "הנהלתה הנוכחית של הקבוצה מחזיקה בדעה כי פנייה לבית המשפט להליך משפטי תיעשה אך ורק כצעד אחרון ולאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות ללא הצלחה. הליך הפירוק או כל הליך משפטי אחר פוגע במוניטין של הקבוצה, במוסריותה ובאופן ניהולה, וזאת מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות המעשיות על צעד מסוג זה, כגון הפחתת 9 נקודות ליגה, איבוד נכסים וכדומה.

"מועדון בית"ר ירושלים בשיתוף הספונסר גומא אגייאר ועורכי דינו של ארקדי גאידמק פועלים בכל החזיתות על מנת להסיר את העיקולים הרובצים על מניות המועדון וזאת מתוך מטרה להעביר את הבעלות לגומא אגייאר. רק כשימוצו כל ההליכים הללו תיבחנה אפשרויות נוספות".

לגבי השאלה האם הנהלת הקבוצה יכולה להתחייב בפני אוהדיה שכוכביה (יצחקי, ברוכיאן, ורד ותמוז) לא יעברו לקבוצה אחרת בארץ, מסרה ההנהלה בתגובה: "השאלה לא רלוונטית ואנחנו לא מעוניינים להגיב לה".