כמה אפשר לספוג?

"אני לא רואה שום קבוצה בעולם שבשבילה אהיה מוכן לחזור לאמן", מספר שוער העבר האגדי איציק ויסוקר. "אפילו אם יציעו לי עכשיו לאמן את נבחרת ישראל, אסרב". הדעה הנחרצת של שוער נבחרת ישראל לשעבר מבטאת את הלך הרוח בקרב מרבית השוערים הפורשים בארץ ובעולם. ויסוקר אמנם התנסה מעט באימון כשלקח את הפועל רמת גן ישר לאחר פרישתו ממשחק פעיל, אך מרבית השוערים בעולם אפילו לא מנסים, ואין ערובה ששביט אלימלך שלקח על עצמו את המשימה להציל את הפועל פ"ת לא יפרוש מקריירת האימון בתוך זמן קצר.

סקירה זריזה של המאמנים הבולטים בארץ ובעולם מגלה שהשוערים לא מככבים ברשימה, וגם מרבית אלה שבחרו לפצוח בקריירת אימון לא הגיעו רחוק מדי. בישראל יוסי מזרחי רושם הצלחות נאות למדי, כשגם ללופא קדוש אין במה להתבייש. מאחור משתרכים יעקב בנודיס ועופר פביאן שעדיין לא הצליחו לפרוץ.

בחו"ל הדוגמאות הבולטות להצלחה הן דינו זוף שהוביל את נבחרת איטליה עד לגמר אליפות אירופה והפסיד בהארכה; וולטר זנגה, שלאחר מספר שנים של תוצאות מאכזבות בליגות במזרח אירופה ובאיחוד האמירויות, הצליח לקבע את עצמו כמאמן לגיטימי בסרייה א'; מישל פרודום שהפך למאמן מוערך בבלגיה ובאדו זאקי המרוקני שרשם הצלחות כמאמן בכדורגל הערבי וכמאמן הנבחרת הלאומית של מרוקו. בעבר היה זה ריקארדו זאמורה שהפך משוער צמרת למאמן צמרת בספרד.

אך למרות ההצלחות המקומיות והנקודתיות, לא צמח עדיין אף שוער עבר שהפך למאמן משפיע שהותיר את חותמו על עולם הכדורגל בארץ או בעולם. יוסי מזרחי אמנם זכה באליפות עם קבוצת המיליונרים של בית"ר, אך לא תירגם את זה הלאה וחזר מהר מאוד לקבוצות הקטנות, כשלופא קדוש העלה מספר קבוצות ליגה והגיע פעמיים לגמר גביע המדינה, אך לא מעבר לכך. אפילו דינו זוף הגדול בו נתלים רוב השוערים שחולמים לאמן יום אחד, אף פעם לא ממש רצה לאמן. הוא ניסה לאמן את יובנטוס, זכה בגביע אופ"א, אך העדיף לפנות לצד העסקי יותר ומונה לנשיא לאציו. לאחר 4 שנים בתפקיד כשפנו אליו בבקשה שיאמן את הנבחרת הוא הסכים, אך גם שם זה נגמר בטונים צורמים, אז חזר ללאציו לשנה, עזב וחזר לפיורנטינה ב-2005 רק כדי להשאיר אותה בליגה ולפרוש.

"הימים שלי עכשיו עוברים בצורה נחמדה ושקטה", סיפר שוער העבר האיטלקי בראיון לגארדיאן הבריטי. "נכון שהעברתי את מרבית חיי במגרש הכדורגל, אבל אני ממש לא מתגעגע. למשחק עצמו כן, אבל לא לכל המסביב. עכשיו אני מגיע כצופה ולא צריך לחוות את כל הלחצים וסערת הרגשות שבתוך המשחק. אני לא מרגיש שיש לי חור בחיים כי אני לא מאמן, להפך, כשאימנתי הייתי כל הזמן עצבני ולחוץ, וחשבתי על המשחק כל היום. הטירוף והמעורבות הרגשית הגדולה סוחטים אותך, ואז אתה צריך עוד להתמודד עם האוהדים והתקשורת".

הלחץ עליו מדבר זוף אולי משפיע על כל מאמן, אך חשוב להבין כי בניגוד לשחקני השדה, שוערים חווים אותו גם בקריירת המשחק שלהם, כשהתפקיד שלהם הוא הכי משמעותי ולרוב גם הכי בוגדני על המגרש. זו נקודת המוצא להסבר מדוע שוערים לא מנסים להיות מאמנים אחרי הפרישה. האחריות העצומה שמגיעה עם כפפות השוער והפחד מכל טעות קטנה שיכולה להכריע משחק ולזקוף את ההפסד לחובתך הופכים את קריירת המשחק של השוערים למלבינת שיער. ניתן לחשוב כי ההכנה הזו במהלך הקריירה תהפוך את השוערים למועמדים ראויים אף יותר לאימון, אך בפועל לא כך הדבר.

"רוב האנשים לא בנויים להתמודד עם לחץ כזה כל כך הרבה זמן", מסביר יוסי מזרחי. "יש לו השפעות עצומות עליך ורוב האנשים הנורמלים לא מעוניינים לחוות אותו במהלך כל החיים הבוגרים שלהם, 30-40 שנה. זה לא בריא". גם שוערה האגדי של בני יהודה יעקב אסייג, שרשם תקופת אימון קצרה בנצרת עילית ותשעה משחקים מזהירים כמאמן בני יהודה לצד חזי שירזי, מתוכם ניצחה הקבוצה בשמונה ברצף ונשארה בליגה כנגד כל הסיכויים, נועץ את הסיבה לכך שלא המשיך כמאמן בלחץ. "מלכתחילה עוד כשוער ידעתי שאימון זה לא בשבילי. רציתי כיוון אחר – רגוע יותר, שאוכל להתמיד בו וליהנות. בתור שוער תמיד לקחתי אחריות ונהניתי מזה, אבל רציתי לשנות אווירה בקריירה הבאה".

הרבה שוערים מגיעים למסקנה הזו הרבה לפני שפרשו, בעיקר עקב גיל הפרישה המאוחר בהרבה מזה של שחקני השדה, המאפשר להם ראייה בוגרת ומפוכחת יותר של המציאות. "כשאתה בן 24 או אפילו 30 אתה לא תמיד רואה את התמונה הכוללת, אבל כשאתה בן 38 ואתה לפעמים אפילו מבוגר יותר מהמאמן, אתה רואה גם את הדברים מהזווית שלו", מסביר ויסוקר. "מה גם שהכמה שנים האלה שאתה ממשיך לשחק נותנות יתרון לבני גילך שהתחילו לאמן. ליוסי אבוקסיס יש כבר 4-5 שנות ניסיון כששביט רק מתחיל, וכשאני פרשתי קשטן כבר אימן קרוב לעשור כי הוא פרש מוקדם יחסית. כשאתה מבוגר ושקול יותר אתה פחות נשאב לתוך קריירת האימון ומבין את המגרעות הרבות שבה".

על אף החוסר בשוערים שהופכים למאמנים, לא כל שכן מצליחים, העמדה דווקא מביאה לניסיון שיכול בהחלט לתרום ליכולת האימון. מעבר לתכונות האופי הדומות – אחריות, מנהיגות ויכולת תקשורת גבוהה, גם זווית הראייה דומה. "בתור שוער אתה עומד בקצה המגרש, רואה את כל הטקטיקות ולא פעם מאמן בפועל בזמן המשחק כשאתה מתקן את שחקני ההגנה שלך בצורת העמידה שלהם", מסביר יוסי מזרחי. לופא קדוש מוסיף כי "מעבר לזה, אתה גם רואה את כל מהלכי ההתקפה של היריבים ולומד איך זה עובד, ככה שהסטיגמה ששוער לא יכול להבין משחק התקפה ובגלל זה לא מאמן טוב היא פשוט טיפשית".

אלא שזה כנראה לא מספיק. למרות הניסיון בפועל כמנהיג ההגנה, לשוערים יש חסרון בהבנת האימונים שכן בחלקים נכבדים מהאימון הקבוצתי הם לא נמצאים אלא מתאמנים לבדם עם מאמן השוערים, וגם בתרגולים הטקטיים תפקידם העיקרי הוא כצופים או כסטטיסטים. גם באסיפת הקבוצה ובתדריכים לרוב אין לשוערים חלק פעיל במיוחד. לדעת רבים בעולם הכדורגל, העניין הזה משמש כמשוכה עיקרית בדרך לקריירת אימון פורייה. "גם אני בתור מאמן לא מתייחס לשוער בתדריך מעבר אולי להזהיר אותו ממשהו ספציפי מאוד", מודה לופא. "מה יש כבר להגיד לו? אל תספוג? גם במשחק לא המאמן ולא מאמן השוערים מתקשרים איתו יותר מדי כי אין מה לתדרך אותו תוך כדי. הוא יודע שהוא צריך לזנק ימינה אם בועטים ימינה. אבל אני רואה בזה יתרון שהוא אדון לעצמו, כי בתור מאמן אתה גם האדון".

בשני העשורים האחרונים התפתחה משרת מאמן השוערים למעמד חובה בכל קבוצה, ובגלל כל הסיבות הנ"ל, שוערים רבים מעדיפים לשמש כמאמן שוערים במקום מאמן ראשי. "שמעת פעם על מאמן שוערים שפוטר?" שואל יוסי מזרחי. "זה תפקיד רגוע, בלי לחץ, והרבה יותר קל לשוער". איציק ויסוקר, שמזה שנים משמש כמאמן השוערים של כל הנבחרות הצעירות, מסביר כי יש בזה גם הרבה יותר סיפוק. "כשאתה עובד עם שוער או שניים, אתה מפתח קשר הרבה יותר אישי, ואתה משפיע עליהם בצורה ניכרת. כשאתה בתור שוער עבר רואה שוער צעיר מתפתח הודות לידע שחלקת עימו, זו תחושה שקשה לתאר ושבלתי ניתן לחוות אותה כמאמן ראשי".

גם היציבות המאפיינת את התפקיד מושכת את השוערים הפורשים, להם יציבות היה ערך מפתח בקריירת המשחק. "אני אוהב את בני יהודה ורוצה להישאר במועדון הזה להרבה שנים", מספר אסייג. "בתור מאמן כמה הייתי מחזיק? במקרה הטוב 3-4 שנים? בתור מאמן שוערים אני יודע שאני אהיה פה כל עוד אני רוצה, ובתור מישהו שמחובר כל כך לקבוצה אני גם בטוח שאף מאמן ראשי לא יוכל להחליף אותי. גם מבחינה כלכלית עדיפה היציבות הזו על פני משכורת גבוהה יותר, אך בלי וודאות מעבר לכמה משחקים הקרובים".

כל ההסברים הללו לא מספקים את יוסי מזרחי. "זה נושא שראוי למחקר פסיכולוגי עמוק, קשה להסביר ככה בפשטות למה רוב השוערים לא ממשיכים לקריירת אימון", מסכם מאמן אשדוד. "להיות מאמן, בטח שמאמן טוב, זה תלוי במבנה האישיות שלך, אבל מבנה האישיות שמאפיין שוערים דווקא כן דומה לזה שמאפיין מאמנים ולכן זה מפליא שאין יותר מדי שוערים שהפכו למאמנים".

"כשאני התחלתי לאמן כל העיתונאים ישר קפצו עלי ששוער לא יכול להיות מאמן, אבל אני חושב שהיום אני ויוסי מזרחי הצלחנו להפריח את הסטיגמה", בטוח לופא קדוש. "כיום חצי מהמאמנים בליגות הבכירות לא היו בכלל שחקני כדורגל, אז מישהו חושב ששוערים לא מספיק טובים? הרי לא מכל שחקן טוב יוצא מאמן טוב. ממכבי ת"א הגדולה בה שיחקתי, רק אני, גיורא שפיגל וצביקה רוזן המשכנו לקריירת אימון. שוערים יש אחד לבערך עשרים שחקני שדה, מתוכם הרבה מעדיפים לא לאמן, ומתוך אלה שכן חלק פשוט לא טובים מספיק".

איציק ויסוקר, לא מסכים עם הנתונים הסטטיסטים היבשים שמציג קדוש. "זה אולי נכון, אבל זה בטח לא הכל. שוערים מטבעם הם פרפקציוניסטים, ובשילוב כל הסיבות שדובר עליהם למה הם לא נהיים שוערים, זה פשוט נגד הטבע של רובם ללכת ולהפוך למאמנים".