עוד מעצור ירי?

כתב "גארדיאן" לואיס טיילור תיאר את ארסן ונגר כ"מעט משועמם ומבולבל" כשזה ישב במסיבת העיתונאים רגע אחרי הפסדה של ארסנל בסנדרלנד. השער שכבש דארן בנט קטע לתותחנים רצף של 13 משחקים ללא הפסד, וכשהצרפתי התבקש להביע את דעתו על יכולתה המשופרת לאחרונה של היריבה שזה עתה ניצחה אותו, הוא בהה לכמה רגעים, ואז פלט בהתנשאות אופיינית: "לא יודע, קשה למדוד זאת, צריך לבחון אותם מול יריבות ברמה שלהם". סנדרלנד די קרובה לארסנל בטבלה, אבל ונגר צודק, מדובר בשתי קבוצות ברמה שונה לגמרי, וכל אחת חייבת להימדד לפי יכולתה מול קבוצות בסדר הגודל שלה. כך הפרופסור העמיד למעשה את קבוצתו למבחן, כשהיא תארח את צ'לסי למשחק ליגה שיכול להשפיע רבות על גורל העונה שלה. באופן מסורתי ארסנל מציגה כדורגל עילאי מבחינה אסתטית בפתיחת העונה, אבל בשנים האחרונות תמיד באה נפילה ממנה התותחנים לא מתאוששים, בדרך כלל בחלק הראשון של המירוץ. הפסד לצ'לסי יהפוך את פתיחת העונה המרשימה של ארסנל לכישלון נוסף במרדף אחר תואר האליפות, כשהפער מהמוליכה יהפוך לדו ספרתי. מה גורם לחוסר היציבות של ארסנל, והאם יש סיכוי שזה יקרה גם העונה, או שמא התקלה בסנדרלנד הייתה מקרית.

בשלהי הקיץ האחרון, אחרי ניצחונות מרשימים על גלזגו סלטיק ואברטון, ונגר נשמע אופטימי. "אם מסתכלים על העונה שעברה רואים שהיינו מאוד יציבים בין נובמבר למאי, הפסדנו בשני משחקי מפתח, אבל בשניים בלבד והם היו נגד יריבות קשות". בדבריו של ונגר טמונה הבעיה שמונעת מארסנל להיאבק על כל התארים עד לשריקת הסיום של העונה: היא שוכחת שהעונה מתחילה באוגוסט. למעשה, דווקא קבוצות קטנות כמו סנדרלנד, אלו שלכאורה לא אמורות להזיק, הן אלה שיוצרות את הסדק ההולך ומתרחב לפער משמעותי מהפסגה.

הפתיחה תמיד נראית נוצצת, אבל מלווה בנפילות קטנות שמקשות על הקבוצה בהמשך הדרך. הסיבה העיקרית לכך היא היעדרותם של שחקני מפתח בקבוצה בישורת הראשונה של העונה. בתחילת העונה שעברה ארסנל הביסה לא מעט קבוצות, ועד סוף נובמבר 2008 ניצחה גם את מתחרותיה על כתר האליפות, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי, אך ידעה עד למחזור השביעי להפסיד למועדונים צנועים דוגמת פולהאם, האל וסטוק סיטי ולסיים בתיקו עם סנדרלנד, זאת משום שפציעותיהם של פברגאס, קולו טורה, גאלאס, מיקל סילבסטרה, ואן פרסי וסמיר נאסרי, אירעו בעיתוי אומלל, ומנעו מהמכונה של ונגר לתפקד כמו שצריך.

"באופן מסורתי חודש נובמבר תמיד היה רע אלינו", התייחס ונגר לבעיה שפוקדת את קבוצתו בשנים האחרונות, "אני מסביר את הפציעות בזה שמדובר בפתיחת העונה, יש בחודש הזה תמיד שניים-שלושה משחקים קשים, ויש רצף משחקים עם ליגת האלופות ומשחקי נבחרות". פציעות של שחקנים חשובים יש גם בקבוצות אחרות, אבל נראה כי ארסנל בכל זאת סובלת מ"קללת נובמבר". ב-2008/09 היא אספה בחודש זה 13 נקודות מ-24 אפשריות בכל המסגרות, ב-2007/08 צברה 8 נקודות מ-15 אפשריות, ב-2006/07 השיגה רק 11 מ-24 נקודות.

כרגע יש לארסנל שלושה ניצחונות והפסד בודד בנובמבר 2009, אבל היא גוררת שלושה הפסדי ליגה עד כה, וממשיכה לסבול מפציעות, סימן לא מעודד לפני צ'לסי. בהפסד למנצ'סטר יונייטד העונה היא חסרה את פברגאס, לפני ההפסד למנצ'סטר סיטי ארשבין נעדר בשל פציעה בברך, ולפני סנדרלנד סבלה הקבוצה מפציעתו הקשה של ואן פרסי, שייעדר גם מול קבוצתו של אנצ'לוטי. חזרתו של וויליאם גאלאס לכושר עדיין בספק, וארסנל יודעת כי תיאלץ להסתדר ללא המגן קירן גיבס, שייעדר שלושה חודשים. נובמבר עדיין כאן, ובארסנל יודעים זאת טוב מכולם.

"מנטלית, קרסנו", אמר ונגר לאחר ההפסד לסנדרלנד, "זה היה משחק חשוב שאסור היה לנו להפסיד בו". ונגר מקדש את הכדורגל היפה, אבל לא מצליח להוציא מהסגל הכישרוני שהוא בונה מדי עונה את העוצמה והנחישות ברגעים החשובים. פציעות שחקני המפתח בתחילת העונה, הן רק סיבה אחת לנפילות הקטנות שגורמות לארסנל לאבד גובה. ב-2007/08, העונה בה ארסנל נשארה עד הסוף במירוץ, החוסר בניסיון ואופי בלט במשחקי העונה והדגיש את נטייתה של ארסנל להתפרק ברגע האמת. הקבוצה נראתה מצוין עד התבוסה 5:1 לטוטנהאם בגביע הליגה ו-4:0 למנצ'סטר יונייטד בגביע. מיד אחר כך הגיעו ארבע תוצאות תיקו בליגה בסוף פברואר ותחילת מרץ, ולקינוח הפסד לצ'לסי. ארסנל רשמה תיקו 1:1 עם ליברפול, שבוע אחר כך הפסידה למנצ'סטר יונייטד 2:1 והסיפור נגמר. "כולם דיברו על הכדורגל היפה של ארסנל, אבל בניגוד אליהם אנחנו משחקים גם טוב וגם מנצחים”, עקץ פטריס אברה את התותחנים לאחר הניצחון של מנצ'סטר יונייטד. "בכדורגל היופי הוא לא הכי חשוב, אנחנו 11 גברים והם 11 ילדים, זה ההבדל".

כשקשר העבר של הקבוצה, השבדי פרדי ליונברג, הסביר את ההפסד בסנדרלנד, הוא האיר פן נוסף המעיד על היותה חסרת נחישות. "המבחן העיקרי של הקבוצה הוא בחודשי החורף, כשהמגרשים נעשים קשים יותר והמשחק הופך פיזי. כששיחקתי בארסנל תמיד היה לנו קשה בחורף, בו צריך להפשיל שרוולים כדי לעשות את העבודה השחורה. ארסנל שמטה הרבה פעמים בעבר נקודות בתקופה הזאת של השנה. תמיד אהבנו לשחק יפה, אבל לפעמים כשאתה יוצא החוצה, לבולטון לדוגמה, אתה לא יכול לשחק על הדשא. בסופו של דבר שלוש נקודות הן שלוש נקודות, ואתה חייב לקחת אותן בשיניים”. ליונברג שיחק בזמנו עם שחקנים קשוחים דוגמת מרטין קיאון, טוני אדאמס וסול קמפבל, וזה גורם נוסף להבדל בין הקבוצה עמוסת התארים ההיא, לבין זו שאינה מצליחה לזכות בתואר משמעותי כבר חמש שנים. הצרות מנובמבר, כך נראה, הן הקדמה לבעיות העמוקות יותר שחושף החורף האנגלי אצל התותחנים.

כשהקפטן ססק פברגאס נדרש להסביר איך הסתיימה עוד עונה ללא תואר, השיב: "היו לנו 21 משחקים רצופים ללא הפסד בליגה, וזה מראה שהשתפרנו מאוד, אבל כשמשחקים בליגה כזאת חייבים להיות תמיד בשיא ולא היינו בשיאנו". ארסנל, שבעבר הייתה שם נרדף לשילוב בין קשיחות לאלגנטיות, הפכה ברבות השנים לקבוצה רכה, שאינה מסוגלת לנטרל משברים, או להתגבר עליהם.

"ביקרו אותי שלא הבאתי את גארת' בארי ואו צ'אבי אלונסו, אבל אני שבוי של מדיניות הרכש שלי", אמר ונגר ל"ניוז אוף דה וורלד" באפריל, "רכישתם הייתה פוגעת בסונג, דיאבי ודנילסון. אני לא מונע ממניעים אישיים, רק המועדון עומד לנגד עיני". ונגר מודע ל"בעיות הפסיכולוגיות" של שחקניו בשנים האחרונות, ואף ניסה לתקן זאת, אבל כשכינה את שחקניו “צ'וקרים” לאחר ההפסד בסנדרלנד, היה ברור שגם לו יש חלק במצב. הסיבה לכך שארסנל חלשה מנטלית ואינה מצליחה להתגבר על פציעות כוכביה, נעוצה גם בתפיסת עולמו של מאמנה, הדמות הכי דומיננטית במועדון, על המגרש ומחוצה לו.

כשוונגר נלחם על צירופו של ארשבין בחלון ההעברות של 2009, אנגליה רעשה. היה זה צעד יוצא דופן מצדו של הצרפתי, שנמנע מלצרף שחקנים במהלך השנה. למרות שהמגזין "פורבס" דירג השנה את ארסנל כמועדון השלישי בעושרו העולם והעריך את שוויו בכ-1.2 מיליארד דולר, ונגר מתעקש, בניגוד ליריבות בצמרת ובאירופה, לגדל שחקנים דוגמת ארון רמזי, ולא לרכוש כוכבים ברמה עולמית, שיכולים לעשות את ההבדל בין קבוצה מבריקה לקבוצה עמוקה ומנוסה שזוכה בתארים.

מעבר לכך, ונגר לא מתעקש להשאיר שחקנים שיכולים לספק לו קשיחות ועומק ברגעי האמת, ולא תמיד מוחל על גאוותו. כשעמנואל אדבאיור ניהל משא ומתן, ונגר לא עמד על רגליו האחוריות כדי להשאיר את החלוץ; הוא הופתע כשמתיו פלאמיני העדיף את מילאן על פני ארסנל, ויתר מהר מדי על רובר פירס ולא הבין מדוע אלכסנדר חלב סירב להצעתה של ארסנל להאריך את חוזהו במאי 2008. "אפשר להבין למה ונגר לא קונה בינואר, הרי מי ישחרר את השחקנים הטובים שלו בחלון ההעברות", ניתח שחקן העבר והבן-של ג'יימי רדנאפ, את הסיבות לחוסר הצלחתה של ארסנל, "אבל זאת טעות לשחרר שחקן יוצא מן הכלל כמו לסאנה דיארה לפורטסמות". נראה שהמאמן מיהר לוותר על הקשר עמו הסתכסך, וטובת הקבוצה חמקה מעיניו.

מאז עזיבת פטריק ויירה, ונגר לא הצליח לטפח מנהיג בארסנל, ובניגוד לצ'לסי ומנצ'סטר יונייטד, שנהנות משפע של שחקנים מנוסים בעלי אופי דומיננטי, ארסנל מציגה מדי שנה קבוצה צעירה שתלויה ביכולתו של כוכב או שניים, ואינה מצליחה להתגבר על הסגל הקצר יחסית ליריבות הגדולות. "אני לא חושב שמרכז שדה רך הוא הבעיה העיקרית של ארסנל, אלא חוסר בניסיון", אמר לפני כחודש מאמן טוטנהאם, הארי רדנאפ, "הם פשוט קבוצה לא מנוסה, צעירה, מוכשרת אבל צעירה, לעומתם לצ'לסי ומנצ'סטר יונייטד יש שחקנים שכבר עשו הכל בקריירה, וזה מה שעושה קבוצות למנצחות".

השילוב בין פציעות שחקני מפתח, היעדר עוצמה, חוסר בספסל עמוק ושחקנים מנוסים, למאמן הדוגל בגידול צעירים וחסכנות, הופך את ארסנל מדי שנה ליפהפיה ששוב ושוב נרדמת, בדרך כלל אחרי הדקירה הראשונה שהיא מקבלת בליגה. "השנה אני בטוח שנזכה בתואר”, אמר ונגר באוקטובר, "זה יהיה תלוי בעקביות שלנו, בחוכמה ובלכידות שלנו לאורך כל הדרך, כי יהיו זמנים קשים". במועדון שדוגל ב"ניצחון דרך הרמוניה" נשארה ההרמוניה אבל לא תמיד מושג הניצחון המכונן. אם ארסנל לא תנצח את צ'לסי, ונגר ודאי יזכור את סנדרלנד כמקום בו ספג את המהלומה השנתית התורנית, זו שגרמה לתותחנים לעוד מעצור ירי.