הדברים שיעשו את העונה

התמה המרכזית בטורי פתיחת עונה בליגת הכדורסל זהה כמעט בכל עונה: ייאוש. אין תחרותיות, האלופה צפויה מראש, התקציבים בירידה, המשחקים שכונתיים. אלא שהדברים הללו כבר ידועים במשך ארבעה עשורים, ועדיין לליגה המדכדכת מתקבץ קהל תמהוני, שמעדיף אותה על פני ה-NBA, היורוליג או כל צורה אחרת של כדורסל ברמה מעט יותר גבוהה.

האנשים האלה יתעצבנו וירטנו, אבל באופן מוזר יהיו להם גם דברים אחרים לדבר עליהם, החל מהתקדמות של שחקן צעיר ומפתיע, דרך זר מבטיח ועד לסיכויים שהבעלים החדש והצבעוני לא ייעלם מפה במהירות, כפי שעשו כל קודמיו. אלה הנושאים שיעסיקו העונה את קהילת המאמינים של הליגה הכי מושמצת בעולם.

פיני גרשון יכול לספר כמה שהוא רוצה שהישראלים של מכבי הכי טובים בארץ, אבל גם הוא יודע כי הפער מהיריבות מעולם לא היה קטן כל כך. יתרה מכך, השחקנים הללו יגיעו לימי ראשון כשביטחונם ברצפה, אחרי 30-40 דקות ספסל בימי חמישי. את התואר בגביע ווינר כבר איבדה מכבי מפני שיובל נעימי ואורי קוקיה היו טובים יותר, ביום הנתון ההוא, מכל קומבינציית ישראלים שהעמידה מכבי.

לפני חודשים ספורים, אחרי שגיא גודס הודח בחצי גמר הפלייאוף בשני המפעלים, עודד קטש נראה כמו שם הרבה יותר חם ואופנתי. הוא כמעט גבר על מכבי בחצי הגמר, והיה על סף חתימה בירושלים. בסוף, קטש נשאר בגלבוע/גליל וגודס חזר עם זנב בין הרגליים לקבוצה מרוששת. אלא שאז גומא אגייאר הצטרף, ירושלים בנתה יופי של קבוצה ובינתיים גלבוע איבדה את גל מקל. העונה הזאת תבהיר אם גודס יכול להוביל את קבוצתו לא רק למשחקי ליגה מרשימים אך חסרי משמעות, אלא גם להתעלות כשהכסף מונח על השולחן. אחרת, הילת הכוכב של קטש תמשיך להאפיל עליו.

יוגב אוחיון ואורי קוקיה שיחקו עד העונה בקבוצות נידחות יחסית. אוחיון נחשב לכישרון גדול והיה משתחל לסגל הנבחרת בקיץ האחרון אילולא היה פצוע, בעוד קוקיה הזיע, שמר ולקח ריבאונדים אך נותר מתחת לרדאר. השנה כל זה צפוי להשתנות: ההגנה ההנפלדית של קוקיה תתחבר נפלא לאנרגיות של מלחה, ותסייע לו לזכות סופסוף בכבוד שמגיע לו. במקרה של חברו לקבוצה, עלולה העונה הראשונה תחת אור הזרקורים לחשוף ביתר שאת את הקליעה הבינונית, חוסר היציבות ואת העובדה המעט עצובה שמאז האליפות עם הנוער של גליל עליון, לא היתה לו עונה טובה באמת.

אם להסתמך על ניסיון העבר, כשליש עד מחצית ממאמני הליגה ימצאו עצמם בחוץ, אבל המועמד הראשון ללכת הביתה הוא עמיר עוזי מהפועל חולון. הוא נכנס לנעליים של מאמן מצוין שעזב רק עקב הצעה כספית מעליבה, הסגל שלו בינוני ומטה, ואוהדי קבוצתו היו מאוד חיוביים בשנתיים האחרונות, אבל יכולים להיות גם מאיימים ואלימים. כשאחד השיקולים המרכזיים להעסקתו של מאמן הוא דרישותיו הכספיות הצנועות, גם פיטוריו הופכים קלים הרבה יותר - מאותה סיבה בדיוק.

ג'רמי טיילר מפריע את מנוחת השכנים. ג'רמי טיילר ילדותי. ג'רמי טיילר מאחר. מאז נחת בישראל, בכל מספר ימים מתפרסמת ידיעה שלילית על הניסוי, כלומר הסנטר, של מכבי חיפה.

כדי לטפח שחקן צעיר בן 18, שמנסה להתאקלם בתרבות חדשה, דרושה הרבה סבלנות. צריכים להיות מוכנים להפסיד משחק פה ושם, לסבול טעויות, לא לזרוק לספסל אחרי כל החטאה. אם להסתמך על הטפטוף השלילי אודותיו, שחלקו מגיע מתוך הקבוצה, נראה שאנשי חיפה רוצים לנצח ולא לטפח שחקנים. חשוב להם יותר לשדר לג'ף רוזן שמוטב להביא זר בכיר בתפקיד של טיילר, מאשר לגדל את היורש של שאקיל אוניל. לא צריך להאשים אותם, אלא את הסוכן של טיילר, שבחר עבור לקוחו בקבוצה הלא נכונה ובליגה הלא נכונה.

מי מהשחקנים שישחקו מול מכבי ת"א היה מושקע ב"בנק" של מוני פנאן? האם שופטים מעורבים? האם הדיבורים על תחרותיות הם פסאדה אחת גדולה, שמאחוריה כולם עושים עסקים עם כולם? אם הענן הרעיל הזה לא יתנדף במהרה, אפילו חבורת המאמינים המצומצמת שנותרה תרים ידיים ותוותר. גם למזוכיסטים יש קו אדום.