זו לא בדיחה

מאזן בעונה שעברה: 63:19

סיימו את העונה: במקום הרביעי בבית הפאסיפי וה-14 במערב

לכל אלו שלא מצליחים להפריד בין פלייסטיישן למציאות – מבט אחד למאזן הקליפרס בעונה שעברה יעשה את העבודה. העונה הקודמת של האחות המכוערת מלוס אנג'לס היא הדוגמה המושלמת לכך שהרבה כשרון בקבוצה אחת הוא לא ערובה לשום דבר, ולכך שאסור - בתכלית האיסור - להביא שחקנים מבוגרים בעלי מוסר עבודה מפוקפק לקבוצות מפסידות. הסיפור של עונה 08/09 מתחיל, כמו כל כשלון ידוע מראש, בחוזה יקר וארוך מדי לשחקן שמגיע מכל הסיבות הלא נכונות (ויש אחת עיקרית כזאת - כסף). אז נכון, המספרים והיכולת של בארון דיוויס בשתי העונות האחרונות בגולדן סטייט היו מרשימים מאוד, אבל לא ברור מה לעזאזל גרם למייק דאנליבי לחשוב שפצוע תמידי ושמן כרוני בן 30 שמעוניין לעבור ללוס אנג'לס כדי לקדם את הקריירה הקולנועית שלו הוא מה שחסר לקבוצה שיש בה יותר חורים מפאזל 1000 חלקים של ילד בן שלוש.

וכאילו שזה לא הספיק, כל צידוק שהיה לחוזה של הבארון התנדף כעבור שבוע, כשאלטון ברנד דפק ברז לחברו הטוב, חתם בפילי, והשאיר אותו להירקב בקליפרס, תוך ש(לטענת הקבוצה) הוא מפר את ההבטחה שלו לקבוצה לפיה יישאר במידה ויוחתם הרכז התזזיתי. הקליפרס, שנשארו תקועים עם חוזה ענק ומיותר בקבוצה חלשה ומיותרת לא פחות נכנסו לפאניקה והחלו לקנות מכל הבא ליד: מרכוס קמבי, ריקי דיוויס, ומאוחר יותר זאק רנדולף – שחקנים שהמכנה המשותף שלהם הוא בריאות תקינה, מוטיבציה גבוהה, וטים ספיריט של מדריכה בצופים – הגיעו אחד אחרי השני. מכאן ואילך התגלגלו העניינים בדיוק כפי שמצופה היה – בארון המתוסכל סיים את העונה עם 37 אחוזי שדה, פציעות מפוקפקות, ומוטיבציה כללית שהיתה מביישת עובד כפייה בגולאג. קמבי וקיימן תפקדו יחד כמו חצי ארז מרקוביץ', ראנדולף שיפר בעיקר סטטיסטיקות, והסגל המפואר והמרשים סיים את העונה במקום ה-28 בליגה כשלמעט אריק גורדון המצויין הקליפרס של 2008/09 תרמו לליגה כלום ושום דבר, למעט מודל לחיקוי בעבור הגאונים שהרכיבו העונה את הסגל של ממפיס. נו, גם זה משהו.

באו: בלייק גריפין (דראפט), ראסול באטלר (טרייד, ניו אורלינס), סבסטיאן טלפייר (טרייד, מינסוטה), קרייג סמית' (טרייד, מינסוטה), קארים ראש (שחקן חופשי, פילדלפיה).

הלכו: זאק ראנדולף (טרייד, ממפיס), מייק טיילור (טרייד, ממפיס), פרד ג'ונס (שוחרר מהקבוצה).

לפעמים המזל הולך עם הרעים. הנה, תשאלו את בלייק גריפין, שישב בביתו ערב הגרלת הדראפט, שילב אצבעות ומלמל "רק לא הקליפרס, אלוהים, רק לא הקליפרס" והבטיח לכל הסובבים שיחזור בתשובה ויניח תפילין בכל בוקר אילו רק ינחית אותו האל הטוב בקבוצה אחרת. אלא שלמייק דנליבי יש פור של לפחות 30 שנה בהנחת תפילין, פור ששכנע את היושב במרומים להעניק לו את מבוקשו ולהנחית אצלו את הסיכוי היחיד להצלת הקליפרים. גריפין חסר המזל מגיע לליגה לאחר עונה בה שלט ללא עוררין בליגת המכללות, והוא אמור להפוך למפלצת דאבל-דאבל כבר בעונתו הראשונה במקצוענים. על אף חסרונות בולטים בתחום ההגנה ויכולת זריקת העונשין, מדובר בשחקן פנים אתלטי בעל יכולות התקפיות יוצאות מן הכלל ואחד הכשרונות הגדולים שהגיע לליגה בשנים האחרונות. בינתיים מסתמן שגריפין יפתח את העונה על הספסל ויגבה את קמבי וקיימן, אולם אני מעריך שמדובר בעניין זמני בלבד ושבמהלך העונה יתבצר הרוקי בעמדה מספר 4 ויקצור את תואר רוקי העונה בלי יותר מדי בעיות.

וכשהולך, אז הולך: הגעתו של גריפין לקליפרס היתה רק השלב הראשון ברצף האירועים הקוסמיים המעידים על כך שהקארמה של הקבוצה עשתה סיבוב פרסה של 180 מעלות. הנס השני של הקיץ הגיע, איך לא, מכיוון הגרופית מממפיס, שהתנדבה לפנות את הפקק בעמדה מספר 4 של הקליפרס ולקחה ממנה את זאק ראנדולף המיותר וחוזהו הענק בתמורה לדודג' בול הלוהט של הקיץ – קוונטין ריצ'רדסון. הקליפרס לא חיכתה אפילו יומיים ומסרה אל קיו-בול לקבוצה נכשלת אחרת – הטימברוולבס, שהעבירו תמורתו שני שחקני רוטציה לא רעים בכלל בדמותם של סבסטיאן טלפייר המתקמבק וקרייג סמית' היעיל, ובכך עזרו לקליפרס לשבור את שיא העולם בעשיית רווח מקוונטין ריצ'רדסון.

המהלך האחרון והתמוה במסגרת ערב התרומות לילדי וראייטי של הקליפרס הגיע דווקא מניו אורלינס שהחליטה שצריך להרוס קצת אחרי קיץ מוצלח משלה, והעבירה לקליפרס את ראסול באטלר בתמורה לבחירת סיבוב שביעי בדראפט של 2086 או משהו דומה. באטלר כבר הספיק להדגים את חשיבותו לקבוצה בפרי סיזן, ומסתמן שהוא עשוי לרשת את מקומו של אל ת'ורנטון בחמישייה ולהעביר את האחרון לתפקיד השחקן השישי שמתאים לו הרבה יותר. בסיכומו של קיץ מלא מזל ומנוהל לעילא, נראים הקליפרס כמו מועדון חדש לחלוטין. לחשושים מכיוונו של בארון מגלים לנו שהוא מגיע לעונה הנוכחית עם רצון אמיתי לשחק כדורסל, אריק גורדון צפוי להמשיך בקו ההתקדמות של השנה שעברה, ואילו כריס קיימן, שהבריא לחלוטין, אמור לחזור לשמש כסנטר ראוי לשמו. כמובן שבקליפרס כמו בקליפרס אי אפשר בלי קצת בלאגן, וגריפין כבר הספיק להבין את רוח המועדון כשנפצע פעמיים בפרי-סיזן, אבל עם חמישייה מוכשרת ומאוזנת, צעירים מבטיחים, וספסל עמוק מתמיד, כל הסימנים מעידים על כך שהעונה הכיוון הוא איזור ה-50% נצחונות, והמהדרין אף מלחשין – פלייאוף.

חמישייה: בארון דיוויס, אריק גורדון, ראסול באטלר, מרכוס קמבי, כריס קיימן

ספסל: סבסטיאן טלפייר, מרדי קולינס, קארים ראש, ריקי דיוויס, אל ת'ורנטון, סטיב נובאק, בלייק גריפין, קרייג סמית', ברייאן סקינר, דיאנדרה ג'ורדן

מאמן: מייק דאנליבי (עונה שביעית)

מועמד לפריצה:

מאחר ואי אפשר להחשיב רוקי כמועמד לפריצה, ואריק גורדון כבר פרץ אשתקד, איאלץ להסתפק בפריצה מינורית יותר המתוכננת מכיוונו של דיאנדרה ג'ורדן. ג'ורדן התחיל את העונה שעברה כעוג מגושם חסר קואורדינציה בסיסית, אולם נראה שהוא מתחיל ללמוד כיצד להתנהל עם הגוף העצום שלו ושמועות טוענות כי באימון האחרון הצליח אפילו למחוא כפיים בלי ליפול. הקו הקדמי של הקליפרס אמנם עבה וגדוש בשחקנים, אבל הפציעות הבלתי נמנעות של קמבי את קיימן אמורות להבטיח לדיאנדרה שלנו את קדמת הבמה מתישהו בהמשך העונה, שם ינסה להוכיח שיש לקבוצה עתיד לא רק בעמדה מספר 4, כי אם גם ב-5.

מועמד לדעיכה:

צפיפות הסגל מבטיחה שלא מעט שחקנים יאלצו להיאבק על פירורי דקות, אבל מי שצפוי להיפגע יותר מכולם הוא ריקי דיוויס. דיוויס - סקורר חסר מצפון שסיים את מרבית עונותיו עם ממוצעים של 15-20 נקודות למשחק - היה אמור לספק את המספרים הללו בקבוצה הדלילה והפצועה של הקליפרס, אלא שבאופן בלתי מוסבר התרסק ריקרדו אל תוך העונה הגרועה בקריירה שלו עם 6 נקודות למשחק ב-30% מחרידים מהשדה. עם אל ת'ורנטון בתפקיד השחקן השישי והסקורר העיקרי מהספסל, קשה לראות כיצד, אם בכלל, אמור דיוויס להשתלב ברוטציה הנוכחית, ולא יהיה זה מפתיע אם את הפרקט דייויס יראה אך ורק בתמונות נוסטלגיות מאלבום המשפחה שלו.

אקס פקטור:

עם כל הכבוד לגריפין, גורדון ובריאן סקינר שכל עתידם לפניהם, ישנו כרגע רק שחקן אחד בקבוצה שמסוגל לשחק כמו סופרסטאר, והשחקן הזה הוא אחד הנעלמים היותר גדולים שיש לליגה להציע. בגיל 30 מתייצב בארון דיוויס לעונה קריטית מבחינתו, לאחר קריירה שבה נראה כמו בנם האובד של סטפון מרבורי וטרייסי מקגריידי, עם כשרון עצום שבוקע לעיתים מתוך שלל בעיות אישיות (שירש מאבא סטפון), ונטיה לפציעות תמוהות במיוחד (שקיבל מאמא טרייסי). כשהכל מתחבר, כמו בעונתו הלפני אחרונה עם הווריורס, מדובר באחד הרכזים הטובים בליגה. כשלא, כמו בשאר הזמן, מדובר בטיפוס שמעביר את זמנו בישיבה בטלה על הספסל, ריבים עם הצוות המקצועי, ומשחק בלתי אחראי שמשלב אחוזים נמוכים במיוחד ואיבודי כדור כיד המלך. איזה בארון יגיע לעונה הנוכחית? אם יהיה זה הראשון, אפשר לדבר על פלייאוף. אם לא, אז עדיין אפשר, אבל זה סתם יהיה מביך.

תסריט אופטימי:

בארון דיוויס מבין שקיבל הזדמנות בלתי חוזרת להוביל קבוצת צמרת בשנים הקרובות ומגיע חדור רוח קרב ונחוש מתמיד להראות לעולם מה הוא שווה. המוטיבציה הנ"ל מחלחלת גם לקיימן וקבי, ויחד משלים טריו הותיקים הגוססים עונה מופלאה שבה כל אחד מהם עובר את 70 המשחקים ומהווים דוגמה והשראה לשאר פצועי הליגה, ובמיוחד לטימאק שמתרגש במיוחד וקורע רצועה בברך. גריפין מצדיק כל מיליליטר הייפ ומסיים את עונת הרוקי הטובה ביותר מאז לברון מבלי לפגוע בתפקוד חבריו לקבוצה, ואפילו ההגנה, בראשותם של קמבי ובאטלר, לא עושה יותר מדי בושות. הקליפרס מסיימים את העונה במקום השישי במערב כשהם משאירים מאחור את ניו אורלינס ויוטה, ושולחת בארון להתכונן לעוד סנסציית פלייאוף, ושוב, כמו בגולדן סטייט, זה מול נוביצקי והחברים.

תסריט פסימי:

בארון דיוויס ממשיך להיות מדוכדך מהמעבר לקליפרס, היחסים עם דאנליבי, והעובדה שהתפקיד הגדול ביותר שהוצע לו בתעשיית הקולנוע הוא עוזר תאורן בסרט פורנו. האחוזים צונחים בהתאם והרכז מאבד את מקומו בהרכב לסבסטיאן טלפייר, ולבסוף מועבר בטרייד בתמורה לבארון מינכאוזן. גם בגזרת בלייק גריפין העניינים אינם מאירים פנים כשמסתבר שמבול פצעוני קדם העונה היו רק הכנה לתרגיל א-לה גרג אודן שמעלים את גריפין מהמגרשים לחודשיים וחצי. הסגל העמוק והיכולת הסבירה של גורדון את ת'ורנטון מצליחים איכשהו להחזיק את הקבוצה עם הראש מעל המים ולסיים עונה מאכזבת במקום ה-11 במערב עם 31 ניצחונות.

תחזית:

עד כמה שקשה לי להאמין בכך, הקליפרס של העונה הם אחת הקבוצות הכי סימפטיות ומעניינות בליגה, עם איזון בין צעירים לותיקים, סקוררים ופועלים שחורים, התקפה ואפילו הגנה לא רעה בכלל (יחסית לעונה שעברה, לפחות). הבעיה היחידה שבולטת היא נטייתם של שלושת הותיקים לפציעות, וחשש מה מיכולתו של גריפין להישאר בריא לאורך העונה. עם זאת, עושה רושם שטראומת רוסטר שבעת השחקנים מהעונה שעברה עשתה את שלה, והסגל העונה נראה עבה ויהיה מסוגל לחפות על חיסורים אקראיים לאורך העונה בלי יותר מדי בעיה. במידה וכל החלקים יתחברו (מה שלא אמור להיות מסובך במיוחד), והפציעות יישארו ברמת הסביר (קצת יותר מסובך) ניתן בהחלט לומר שהקליפרס מסוגלים לתת פייט לפיניקס על הכרטיס למקום השמיני במערב, ואולי אפילו להקדים אותה.