אין כמו פעם שנייה

היתרון הגדול של מכבי חיפה על פני יריבותיה העונה הוא בחיבור. חיפה, בשכל רב, שמרה על הבסיס שיצרה בעונה שעברה, חיזקה אותו בחלק מהנקודות שהייתה צריכה, אם כי ההתקדמות הגדולה ביותר אמורה להגיע בתחום המנטלי. מכבי חיפה של העונה היא קבוצה מנוסה יותר, בוגרת יותר, מבינה את עצמה יותר, את הקשר בין שחקניה, קבוצה שהשאירה מאחור את הלחץ להביא אליפות. גם התוצאות שהשיגה בפתיחת משחקיה באירופה – השישייה מול גלנטורן, המהפך מול אקטובה – אמורות לתת יותר ביטחון ויותר אופי לקבוצה שאפשר להגיד עליה הרבה דברים, חוץ מזה שהיא לא מוציאה מעצמה את המקסימום.

אלא שהמקסימום הזה, בסגל הקיים, הוא לא יותר מדי, וכדי שזה יספיק חיפה תצטרך לפתוח את העונה הקרובה בדיוק כמו שהיא פתחה את העונה הקודמת. אם בעונה שעברה חיפה פתחה ב-11 המחזורים הראשונים פער שפרנס אותה עד סיום העונה בזכות אלמנט ההפתעה מקבוצה שאף אחד לא מצפה ממנה, העונה זה אמור להגיע בזכות החיבור והביטחון. חיפה, גם בגלל העומס באירופה, תצטרך לפתוח את העונה עם מקסימום נקודות כדי לשמור משהו לימים הקשים יותר בחורף. לא פעם אנו נוטים לחפש את משחקי ההכרעה במחזורי הסיום, אבל ישנן המון דוגמאות לעונות שהוכרעו כבר בסיבוב הראשון. מכבי חיפה תהיה חייבת להיות ערה לכך.

בעונה שעברה נהגנו לרדת לא פעם על ההגנה של מכבי חיפה, לא מעט בזכות שמו המסורבל ואופיו האפור של ליאוניד קרופניק. רק שמכבי חיפה של העונה שעברה ספגה 24 שערים, פחות מהגנות הברזל שהרכיבו רוני לוי ואברהם גרנט בחמש האליפויות הקודמות של מכבי חיפה. בעונה הבאה מכבי חיפה תצטרך הגנה יציבה אף יותר, במיוחד כשאירופה הולכת לשחוק את שחקניה ועומס המשחקים יגרום להם לחזור פחות להגנה. הסדר והביטחון שהגנה חזקה נותנת לקבוצה - שעדיין מדברת על ניצול מצבים נמוך מדי ולא יודעת כמה העונה שלה הולכת להיות ארוכה - הם הבסיס להישרדות ארוכה ומתמשכת בצמרת. לא סתם שמו של ז'ורז'ה טשיירה נקשר למפתח הזה. לא סתם הזכרנו את קרופניק.

בראיון לוואלה! ספורט, ליאור רפאלוב ניתח היטב את היתרונות והחסרונות של מכבי חיפה 2009/10: ההרכב התחזק, הסגל נחלש. מכבי חיפה שחררה לא מעט שחקנים שהעמיקו את הסגל שלה, שחקנים שאולי היא תתגעגע אליהם. מצד אחד, עומס המשחקים המצפה לחיפה יעזור לה לתת עוד דקות לאייל גולסה ולצעירים אחרים שיתגלו. מצד שני, זה עלול לעלות לה בלא מעט נקודות בליגה. חיפה חייבת עוד שניים-שלושה שחקנים שיעבו את הספסל ושיידעו שהם שחקני ספסל ולא שחקני הרכב מדוכאים שרק נשלחו לספסל.

הקבוצה שהכי מפחידה את מכבי חיפה היא בית"ר ירושלים. עם הפועל תל אביב מכבי חיפה תמיד ידעה להתמודד, ומכבי תל אביב ובני יהודה הן עדיין בגדר נעלם מבחינת מאבק האליפות. לבית"ר אין אירופה, אבל יש לה את ברק יצחקי ואבירם ברוכיאן שיודעים, יכולים, רוצים וצריכים לנצח את מכבי חיפה. השאלה היא האם הסוכן שלהם מצא כבר עבורם קבוצה באירופה או שהיו"ר שלהם בבית"ר הצליח להשאיר גם אותם. אם יצחקי ו/או ברוכיאן עוזבים, אלישע לוי יכול להסתפק בסגל הקיים, שעדיין לוקה לדעתי באזור הקישור ההתקפי. אם לא, אלישע לוי צריך להתחיל לדאוג.

גוסטבו בוקולי היה במידה רבה הפנים של מכבי חיפה באליפות הקודמת. מעבר לשיא, אבל עם הרבה לב, רצון, נחישות, נאמנות. בוקולי היה המנוע והגלגלים, אבל לפחות על פי פתיחת העונה, נדמה כי אלישע לוי דחק אותו מחוץ להרכב. בוקולי נראה כבוי, אולי נבגד, בטח אובד עצות, וגם אם אלישע לוי חושב שזה בדיוק הרגע להזיז הצדה את הקשר הלא צעיר, הוא מהר מאוד יגלה כמה הוא זקוק לבוקולי. למה שבוקולי מייצג ומביא מעבר לעוד שער או בישול. קשה למצוא מישהו בסגל של מכבי חיפה שמביא את האקסטרה המנטלית הזו, ולקבוצה קצת מוגבלת מבחינת הסגל זה הרבה יותר מנחוץ.