אחת העונות החלשות והמדאיגות בתולדות הענף
לפני שלושה ימים, אחרי ערב חצאי הגמר, התפשטה לרגע תחושת אופוריה מוזרה סביב הכדורסל. המשחקים היו צמודים ודרמטיים, מכבי תל אביב נראתה כאימפריה שממשיכה לקרוס, הארגון היה מרשים. אלא שראוי לה, לעונה הזאת, שתסתיים במשחק מסוג אחר, כמו מחזה הביעותים שהיינו עדים לו אמש (חמישי). מכבי תל אביב זחלה לתואר על גחונה, מכבי חיפה או כל קבוצה אחרת שמייצגת את הליגה הישראלית החלשה לא היתה ראויה לזכות בתואר ותצוגת השיפוט המגוחכת הזכירה עד כמה הבסיס של הענף חולה, גם אם אבנר קופל יביא עוד מיליון ספונסרים.
פיני גרשון אמר בסיום שזו היתה האליפות הכי קשה שלו, ואין ספק שהיא גם הושגה עם הכדורסל המכוער ביותר. במקום מסירות האמן של שאראס ו-וויצ'יץ', מכבי לקחה אליפות עם כדרורים אינסופיים של קרלוס ארויו, שהיה הקלעי המצטיין למרות 6 מ-18 מהשדה; עם עוד תצוגה הגנתית מחפירה של ליאור אליהו, שכמעט כל הנקודות של חיפה ברבע הראשון היו באחריותו הישירה; עם טיפות האנרגיה האחרונות של טל בורשטיין ודריק שארפ, שסחטו מעצמם שלשות קריטיות.
מכבי אפילו לא נדרשה לחדות של מאמנה, שהחליט משום מה בפתיחה על חילופים אוטומטיים בין אליהו לעמרי כספי שהשאירו את הראשון חסר אונים מול דבון ג'פרסון. ובכל זאת, גרשון לקח אליפות בלי מרקוס בראון הפצוע והקרין חוסן מנטלי בסיטואציה שבה מאמנים ישראלים אחרים היו קורסים. בעונה הבאה, עם סגל אחר, אולי הקבוצה שלו גם תוכל לשחק כדורסל.
עד לפני מספר שנים, כשקבוצה היתה מפסידה אליפות למכבי, אפשר היה לברך אותה על עצם ההגעה למעמד. למכבי חיפה יש הרבה נסיבות מקלות, החל מבעיית העבירות ועד לפציעה של ברוקס סיילס. אלא שעבירות הן עניין שניתן לשלוט בו, למשל באמצעות מעבר לאזורית. אשכנזי, שהתגאה בימים האחרונים בכך שהוא שומר אמונים להגנה אגרסיווית לאורך כל העונה, שמר אזורית כאקט ייאוש, ו-ויתר עליה מיד. הוא גם שלח למגרש בסוף המחצית הראשונה הרכב נוראי, עם זר אחד, בדיוק בדקות שמכבי לחצה על הדוושה. השגיאות של אשכנזי עשו צדק. אם חיפה היתה לוקחת תואר, אחת העונות החלשות והמדאיגות בתולדות הענף - שהשיא היחיד שנשבר בה הוא מספר הזרים שהוחלפו - עוד היתה נכנסת בטעות להיסטוריה.