לקראת הדראפט הבא עלינו לטובה בעוד חודש, אנחנו ממשיכים בסדרת כתבות ההכנה. אחרי שסיימנו עם המוק הראשון לקבל תמונת מצב כללית איפה הקבוצות והשחקנים עומדים, אנו מביאים כתבה שמדרגת את עשרת שחקני ההתקפה הטובים ביותר בדראפט 2009, כשלשחקני ההגנה נתייחס בהמשך.
1-5: כמובן, סטאפורד
1. מת'יו סטאפורד, ק"ב, ג'ורג'יה. גובה 190 ס"מ, משקל 102 ק"ג
יתרונות - מבחינה פיזית (גובה, אתלטיות) לסטאפורד יש את כל הכלים להצליח, ובנוסף יש לו זרוע חזקה במיוחד. מכניקה מצוינת בכל סוגי הזריקה, כולל זריקה תוך כדי ריצה ימינה או שמאלה (סטאפורד ימני). שיחק במכללה שמשחקת בשיטת התקפה דומה למקצוענים. שיחק ברמות הכי גבוהות של המכללות. פתח בהרכב כבר בשנתו הראשונה ועקב כך צבר הרבה נסיון. שיחק מאחורי קו התקפה בינוני, והוכיח שהוא יכול לעמוד תחת לחץ של בליצים מהגנת היריבה.
חסרונות - קבלת החלטות לוקה בחסר. סומך יותר מדי על הזרוע החזקה שלו, ומתחייב לזריקות עם רמת סיכון גבוהה. לפעמים 'ננעל' על תופס ספציפי ומפספס תופסים פנויים. עבודת רגליים לא מושלמת, וכתוצאה מכך זורק לעתים כשהוא נשען על הרגל האחורית.
מיקום בדראפט - מקסימום 1, מינימום 10
2. ג'ייסון סמית', תאקל התקפי, ביילור. גובה 198 ס"מ, משקל 140 ק"ג
יתרונות - אתלטי מאוד (שיחק בתור טייט אנד בעונה הראשונה במכללה) ומהיר במיוחד. עבודת רגליים טובה בהגנה על הק"ב. חכם ומבין את המשחק. מזהה בליצים של הגנת היריבה. שומר על רמת ריכוז גבוהה ולא עושה הרבה עבירות. מוסר עבודה גבוה. בגלל שהוא חדש לעמדה, הפוטנציאל שלו להשתפרות נמצא בשמיים.
חסרונות - לא חזק מספיק, ועקב כך לא מצליח לפנות שטחים במשחק הריצה. מוטת ידיים ממוצעת. שיחק בשיטת התקפה שונה מהמקצוענים. חייב להעלות משקל כדי להתמודד עם הקיצוניים ההגנתיים החזקים, ולא ברור אם יצליח עקב כך לשמור על אותה מהירות.
מיקום בדראפט - מקסימום 1, מינימום 10
3. יוגי'ן מונרו, תאקל התקפי, וירג'יניה. גובה 199 ס"מ, משקל 140 ק"ג
יתרונות - מושלם מבחינה פיזית, גבוה עם מוטת ידיים ארוכה. עבודת רגליים מצוינת עם צעד ראשון מהיר. ריצה לטרלית (מצד לצד) טובה. מנוסה, וקורא הגנות מצוין נגד בליצים.
חסרונות - בינוני במשחק הריצה. מתעייף מהר ולא מספיק אגרסיבי. סבל במהלך הקריירה משריקות נגדו על זינוק מוקדם.לא חזק מספיק ולעתים מפסיד בקרבות לתאקלים ההגנתיים.
מיקום בדראפט - מקסימום 1, מינימום 10
4. מייקל קראבטרי, תופס, טקסס טק. גובה 186 ס"מ, משקל 97.5 קילוגרם
יתרונות - גבוה עם ידיים ארוכות. לא משמיט מסירות טובות, ומצליח לתפוס מסירות לא נוחות. תיזמון טוב בקפיצה לכדור. פיזי מאוד, לא חושש מריצה לאמצע המגרש לתיקול עם ליינבקרים. קשה להפיל אותו, ולכן מצליח להשיג יארדים אחרי התפיסה.
חסרונות - לא מהיר. שיחק בשיטת התקפה במכללה שמתבססת על מסירות ולכן הסטטיסטיקה שלו משקרת מעט. יצא מוקדם לדראפט (אחרי שנתיים במכללה) ולכן חסר ניסיון. לא חוסם מספיק טוב.
מיקום בדראפט - מקסימום 4, מינימום 8
5. ג'רמי מקלין, תופס, מיזורי. גובה 183 ס"מ, משקל 89 ק"ג
יתרונות - מהיר מאוד אחרי התפיסה, מסוכן בשטח פתוח עם מגוון מרשים של הטעיות. יכול גם לתפקד בתור מחזיר בעיטות. שחקן לא מלוטש עם המון פוטנציאל. ידיים יציבות, לא מרבה לאבד כדורים. יציאה מהירה מהמקום.
חסרונות - ריצת המסלולים (Routes) שלו טעונת שיפור. לא מספיק פיזי גם במשחק החסימה וגם בריצה דרך האמצע. תרומה מיידית לקבוצה מוטלת בספק, כרגע הוא פרוייקט לעתיד. שיחק בשיטת התקפה שמבוססת על המסירה ולא נהוגה במקצוענים.
מיקום בדראפט - מקסימום 7, מינימום 17
אל תפספס
על הכוונת
6. אנדרה סמית', תאקל התקפי, אלאבמה - מפלצת במשחק הריצה, היה התאקל הטוב במכללות שנה שעברה. הבעיה היא שהראש לא תמיד במקום, וגם שמירת משקל סביר היא בעיתית (כרגע מעל 150 קילוגרם). ייבחר בין הבחירה ה-7 ל-13.
7. נושון מורנו, רץ אחורי, ג'ורג'יה - מסוגל לעשות הכל (לרוץ, לתפוס, לחסום) טוב אבל לא ממש מצוין. רץ חזק בין התאקלים ומכיר את כל הטריקים בספר. סימן שאלה גדול לגבי המהירות והכושר הגופני. ייבחר בסוף סיבוב ראשון או תחילת השני.
8. מייקל אוהר, תאקל התקפי, מיסיסיפי - אתלטי וחזק עם מוסר עבודה גבוה. לא נכנע לפציעות ולא מתעייף במהירות. לא תמיד מרוכז ונעלם לפרקים. טכניקה לוקה בחסר. ייבחר בין הבחירה ה-10 ל-20.
9. ברנדון פטיגרו, טייט אנד, אוקלהומה סטייט - אול אראונד שיכול גם לחסום מצוין וגם לתפוס כדורים קשים. חזק מאוד וקשה להפיל אותו מהרגליים. לא מהיר מספיק ונוטה להפצע. ייבחר בתחתית הסיבוב הראשון, או תחילת השני.
10) מארק סאנצ'ז, ק"ב, יו.אס.סי - מדויק מאוד, קורא הגנות היטב, אתלטי ונייד. מכניקת מסירה מצוינת. זרוע לא חזקה וחוסר נסיון מורידים מערכו. ייבחר בין הבחירה ה-8 ל-17.
