חרטה הרטה

כשהמגזין הגרמני "פוקוס" פירסם בינואר 2005 ששלושת שחקני הרטה ברלין, יוסיפ סימוניץ', ננדו רפאל ואלכסנדר מדלונג נעצרו ונחקרו בחשדות להטיית משחק בגביע הגרמני מספר חודשים לפני כן, אוהדי הקבוצה לא האמינו שזה שוב קורה להם. אנשים רבים בגרמניה מאמינים שלהרטה ברלין יש פוטנציאל להפוך לאחת משתי הקבוצות הגדולות בגרמניה, אבל ההיסטוריה מראה שדווקא מועדון הדגל של בירת גרמניה לא מסתפק בקשיים שעברו עליו במשך שנות הפירוד בין גרמניה המערבית לזו המזרחית, אלא נוהג לבעוט בדלי בצורה קפדנית.

סימוניץ', רפאל ומדלונג, שהיו חלק מהקבוצה שהפסידה בצורה מחשידה לאיינטרכט בראונשוויג מהליגה השלישית באותו משחק גביע, לא הואשמו בסופו של דבר ואף תבעו את המגזין, אבל לאוהדים המקרה הזה כאמור הזכיר מאורעות שהם היו מעדיפים לשים מאחוריהם. "כבר ב-1973 כותרת של כתבה שהתייחסה להרטה קראה 'המועדון שהמציא את הסקנדלים'", כתב אולי האסה ליכטנברגר, שניסה לשים את האצבע על חוסר היכולת של הקבוצה מגרמניה לרשום הישגים ולהפוך לקבוצת צמרת קבועה בכדורגל הגרמני.

בשנות ה-80 וה-90 הקבוצה כמעט הורדה לליגות החצי מקצועניות בגלל צרות פיננסיות וב-1996 הורדו ממאזנה שלוש נקודות בגלל אי סדרים כספיים, אבל אלו באמת המקרים הקטנים. הרטה שיחקה תפקיד מרכזי בפרשת הטיית המשחקים הגדולה ביותר שידע הכדורגל הגרמני, בשנת 1971 וב-1965 נמצאו אי סדרים בספרי המועדון והקבוצה הורדה ליגה.

מאז עברו שנים ארוכות. גרמניה השתנתה וכך אולי גם הרטה. רגע לפני שהחצי השני של עונת הכדורגל 2008/9 יוצאת לדרך, מדורגת הקבוצה מהבירה במקום השלישי, ממצה את הפוטנציאל שלה מבחינת גודל המועדון ומוציאה הרבה יותר מחומר השחקנים הבינוני שלה. השאלה כעת היא האם הרטה לא תבעט בדלי פעם נוספת ותזכיר לכולם שאין כמוה בגרמניה מבחינת יכולת הרס עצמי.

אותו מקרה עגום ב-1965, שהציב את הרטה ברלין כאשמה היחידה למרות שהיו הוכחות למקרי שוחד אחרים בכדורגל הגרמני, הצביע למעשה על בעיה אחרת ממנה סבלה הקבוצה ושאותה היא ביקשה לפתור באמצעות תשלומים מתחת לשולחן, לשחקנים יריבים אבל גם לשחקנים שלה.

באותן שנים החל הכדורגל הגרמני להתקדם מבחינה מקצוענית. שחקנים זכו למשכורות גבוהות, סוכנים וקבוצות גזרו קופונים על העברות, אבל ראשי הרטה ברלין ראו את המתרחש וחששו להישאר מאחור. מצד אחד, ההתאחדות הגרמנית ייחסה חשיבות גבוהה לכך שתהיה קבוצה בליגה הראשונה שתייצג את ברלין החצויה, אבל מצד שני, במובנים רבים, העיר הייתה מנותקת מהמערב המתפתח.

השלטון הקומוניסטי והפרו סובייטי אמנם היה חבוי בצד השני של חומת ברלין, אבל העיר נחשבה למבודדת, התקשתה למשוך אליה דיירים חדשים מהמערב והקבוצה התקשתה למשוך אליה שחקנים. כתוצאה מכך, נזקקה הרטה לשלם משכורות גבוהות מהממוצע ואת הפתרון היא מצאה בדמות תשלומים מתחת לשולחן.

לשלטונות בגרמניה היה חשוב להראות שברלין היא גם חלק מהמערב וההתאחדות, כאמור, ניסתה להשאיר את הרטה בליגה הבכירה. אלא שלחץ מצד קבוצות אחרות גרם להשלכתה במורד הליגות ושבועיים לפני פתיחת העונה הבאה להעלתה של טסמניה ברלין האלמונית, שעל שמה רשומה ההופעה הגרועה ביותר בתולדות הבונדסליגה.

בשנים הבאות הרטה טיפסה בחזרה לליגה הראשונה, אבל האופטימיות המחודשת לא הסתירה בעיה נוספת שנבעה מחלוקת העיר והיא היעלמותם של רבים מאוהדיה, שעכשיו היו מצויים בצידה השני של החומה ולא היו יכולים להגיע לאצטדיון האולימפי כדי לצפות במשחקי קבוצתם האהובה. אז הגיעה גם שנת 1971 ואיתה הסקנדל הגדול השני בו הייתה מעורבת הקבוצה, שבנוסף להטיית המשחקים והשעיית רבים משחקניה ומנהליה, גם חשף חובות כבדים של המועדון.

"חוץ מהלוזריות שלה והשותפות ההיסטורית בפרשיות השונות, להרטה יש עוד בעיה", כתב העיתונאי האסה ליכטנברגר, "להרבה גרמנים יש בעיה עם ברלינאים. כי, איך לומר, יש תחושה שהם קצת מאוהבים בעצמם. זו כנראה הסיבה לתשוקה של הרטה לסטטוס של מועדון גדול, שתמיד גרמה להם לנסות לעשות את הכל מהר במקום להתרכז בבנייה".

יורגן רובר, למשל, יוכל לספר היטב על הציפיות הגבוהות ולעתים הבלתי פרופורציונליות בהרטה. המאמן הגיע לקבוצה ב-1996, כשזו הייתה שקועה בליגה השנייה ולא הצליחה לחזור לבונדסליגה הראשונה מאז שירדה ב-1991, ומיד העלה אותה ליגה. כעבור שנתיים הוליך אותה למקום השלישי ולהשתתפות ראשונה בתולדותיה בליגת האלופות. בשנים הבאות לא ירדה הקבוצה מהמקום השישי, אבל לראשי המועדון זה לא הספיק והם סיכמו לעונת 2002/3 עם הוב סטיבנס בטענה שמאמנם הנוכחי "לא מתאים לקבוצה מעיר גדולה כמו ברלין".

רובר, שבין כה וכה ידע שהוא לא ממשיך בקבוצה אותה הדריך להצלחות יחסיות במשך שש שנים, פוטר כבר בפברואר 2002 למרות שהקבוצה הייתה מדורגת במקום השביעי בטבלה. בהרטה כנראה שכחו את תרומתו האדירה של רובר והסתפקו בהודעה לקונית בסגנון: "אנחנו מאחלים לו הצלחה בהמשך דרכו".

"אם בהרטה יתנו לסטיבנס לעבוד הם יוכלו לזכות באליפות בתוך חמש שנים", כתב אז אוהד של שאלקה בטור ארוך, "אבל אני לא חושב שזה יקרה. בשבילנו הרטה תמיד תהיה הקבוצה שבגרמניה אומרים עליה שהיא wannabe. לא איכפת לי אם הם מעיר הבירה, היהירות שלהם היא דבר שמכעיס את כל אוהדי הכדורגל בגרמניה".

הוב סטיבנס לא הוליך את הרטה לאליפות וגם הוא פוטר אחרי קצת יותר משנה. הרטה עוד הגיעה למקום הרביעי ב-2004/5, אבל בשנתיים האחרונות צנחה לבינוניות וסיימה במרכז הטבלה, כשלפרקים היא קרובה יותר לירידת ליגה מאשר למאבק ארוך ועיקש בצמרת.

ב-40 ומשהו השנים האחרונות סבלה הקבוצה מהבירה ממשברים כספיים מהם נחלצה בעור שיניה, נטלה תפקיד מרכזי בשתיים משלוש הפרשיות הלא חוקיות הגדולות ביותר בתולדות הכדורגל הגרמני והייתה חשודה במעורבות גם בשלישית. רבים מאוהדיה נתלשו ממנה לשנים ארוכות בחסות החומה שחצתה את העיר, בשנות ה-80 הקבוצה זיגזגה בין הליגה השנייה לליגה השלישית ואת האליפות האחרונה שלה היא השיגה ב-1931. עם זאת, דבר לא הפריע לאנשיה להאמין שהם מנהלים קבוצת צמרת אמיתית. המילה "פוטנציאל" חזרה על עצמה שוב ושוב.

ב-12 השנים האחרונות מנהל את המועדון דיטר הונס והוא מתווה את הקו המנחה שדורש הישגים וכמה שיותר מהר. אלא שהניהול שלו כל כך בינוני עד שב"גרמניה צוחקים שהכל חלק מתכנית אב של אחיו אולי הונס, מראשי באיירן מינכן, שביקש למנוע מעוד קבוצה להפוך לכוח גדול במדינה", סיפר רפאל הוניגסטיין מ"גרדיאן".

תכנית או לא תכנית, בינתיים הרטה בינונית. העונה, לעומת זאת, מקווים בברלין שהשינוי סופסוף הגיע. הקבוצה עדיין במאבק על האליפות ואחרי ניצחון על המבורג המאמן השוויצרי לוסיאן פאברה אמר: "המטרה העיקרית שלנו היא לבנות קבוצה שתיאבק על האליפות בעונה הבאה".

אז אולי הדברים מתחילים להשתפר, אולי הרטה ברלין מתחילה להדביק את הפער של המציאות הממוצעת מהציפיות הענקיות ואולי הפוטנציאל שראשיה מדברים עליו כבר שנים, מתחיל להתממש. או שאולי המהמורה הבאה ממתינה מעבר לפינה?