מפוקפק

צילום ועריכת וידאו: יועד כהן
קריינות: איציק יצחקי

אבי לוזון הגיע לישיבה הגורלית ביותר בקדנציה שלו כיו"ר ההתאחדות במצב הכי גרוע שזכור לי לאדם בתפקידו. מעולם לא ניצב יו"ר התאחדות בעמדה כל כך מפוקפקת, כשהוא מנסה להעביר את ההחלטה המשמעותית ביותר שלו. אף אחד, או יותר נכון כמעט אף אחד מציבור חובבי הכדורגל, כבר לא מאמין לו. מילא מאמין בו, אבל גם לא מאמין לו. עם סיום העונה, הלחץ של קרבות ההישרדות של מכבי פתח תקווה השיל לעיני כל את התחפושת הממלכתית, ולוזון נראה כמו בימיו האפלים ביותר: אוהד פנאט של מכבי פתח תקווה, רדוף תסביכים של קבוצה קטנה שנלחמת על קיומה ולא בוחלת באמצעים או סגנון כדי לעשות זאת. כמעט בן רגע ציבור חובבי הכדורגל עלה על התרמית ואיבד את האמון באיש. בכוונות שלו, באמירות שלו, בתוכניות שלו. לוזון מנסה לעצום עיניים מול תחושת הבחילה הכללית מהתוכנית שלו להגדיל את הליגה, להגביל תקציבים ולבצע מהפכה בנבחרות ישראל. תחושת בחילה שלא נולדה מהרעיונות, אלא בעיקר מהאיש שהולך נגד כולם, משום מה, ומנסה להעביר רפורמות בענף. אפשר להתווכח על סעיפי התוכנית, אבל לא על האיש שמנסה בכל דרך כמעט להעביר אותה: איש שלעולם לא נוכל להאמין לו יותר.

אם יש רעיון לוזוני שמנוגד יותר מכל לרוח היורו הנפלא שמשוחק, זוהי תקרת השכר שהוא כבר יותר מדי פעמים מנסה להעביר בדרכים שונות. מספיק להביט בנבחרת רוסיה כדי להבין עד כמה זה מעוות. אם יש משהו ששינה את הכדורגל הרוסי, זה הכסף. הכסף הביא לליגה הרוסית שחקנים זרים, הכסף הוסיף איכות, נתן יומרה, צמצם פערים והכי חשוב - הביא תוצאות. כמו בכל ליגה קטנה בעבר, הכסף הרים את הכדורגל הרוסי מהקרשים והזרים דם חדש, כמו בכל גוף כלכלי. אתה רואה את ארשבין, פאבליוצ'נקו, ביליאלטדינוב וסמאק שמגיעים מארבע קבוצות שונות בליגה הרוסית. אתה רואה את זניט, ואת צסק"א ואת נבחרת רוסיה. אתה רואה את חוס הידיניק ודיק אדבוקט, ורואה איך הכסף שזרם לכדורגל הרוסי העיר את הענק משנתו, הציב רף חדש לשחקן הרוסי ולימד אותו דברים שעושים בברזיל וארגטינה. ולוזון? הוא רוצה להגביל את הכסף. במקום לעודד כניסה של עוד אוליגרכים לליגה שלנו, במקום לפרוס בפניהם שטיח אדום, ליצור אצלם מוטיבציה להצטרף, להשקיע, לוזון רוצה לסגור את הברזים. למה? כולכם יודעים. לוזון יודע שאתה יודעים, אבל אם בעבר עוד היה לו אכפת מדעת הקהל, הפעם הוא כבר הולך עם הראש בקיר.

לא בטוח שאם לא היה מדובר בנבחרת הצעירה, לוזון היה מצליח להעביר את מינויו ההזוי של מוטי איוניר על חשבון ראובן עטר. מבחינה הגיונית, קשה להבין כיצד איוניר הועדף על פני עטר. אם זה היה קורה בנבחרת הבוגרת, היה קם קול צעקה רציני. מבחינה מקצועית, לא ברור מדוע מקפיצים מאמן נערים (שלא הצליח במשימה האחרונה שלו, כן?) ישר לצעירה. אם כבר, איוניר היה צריך לעלות עם השחקנים שלו לנבחרת הנוער, ועטר, מאמן הרבה יותר טוב שטיפח כל כך הרבה צעירים במכבי נתניה, היה מקבל את הצעירה. אבל היי, זה אבי לוזון.

מקורבים לאיש סיפקו להחלטה המוזרה הזאת פרשנות מעניינת, נספר לכם אותה בקצרה: לוזון רצה את עטר בצעירה, שטרן חלובה הבטיח את המשרה לאיוניר. ללוזון היה הרבה יותר חשוב להעביר את התוכניות שלו לשינוי מבנה הליגות, ולכן לא היה אכפת לו להתקזז עם חלובה על המינויים בנבחרות השונות ולהתפשר על איוניר (אין דרך אחרת לתאר זאת) כדי לקבל את תמיכת העסקן מצפרירים חולון בנוגע לשינוי מבנה הליגות. גם אם הפרשנות לא מדויקת, היא התבררה כנכונה. לוזון אכן רצה את עטר, ובסוף הלך עם איוניר. פשרה, כבר אמרנו?

לא שהיינו צריכים את זה כדי להבין עד כמה הכסות המודרנית שלוזון מנסה לעטוף בה את ההתאחדות היא חסרת ערך. מודרניזציה אינה נמדדת באתר התאחדות (אתר מעולה, לכל הדעות), במחשוב השירותים לקבוצות או בתעודת 9000 ISO. מודרניזציה נמדדת בצורת מחשבה, בסגנון עבודה, וכל עוד לוזון ממשיך לחשוב כמו שטרן חלובה ולעבוד בסגנון של עמוס לוזון, גם ביל גייטס לא יעזור לו לא להיראות כממשיך דרכם של איצ'ה מנחם, גברי לוי ואנשי המרכזים האפלים שממררים את חיינו יום יום, שעה שעה.

אפשר לנפק לחשיכה הזאת לא מעט משלים. מכמות השמות שנזרקו בחודשים האחרונים כמועמדים לנבחרות השונות (ברקוביץ', עטר, רוני לוי, אלישע לוי, גיא לוזון, קלינגר), דרך חוסר העקיבות בנושא מבנה הליגות (פעם רוצים 18 קבוצות, פעם מדברים על 16), אבל נדמה שדווקא כותרת שהופיעה ב"ידיעות אחרונות" בחודש האחרון מלמדת על הזוועה יותר מכל. לוזון, נכתב שם, אמר לקשטן שאם אנחנו לא מנצחים את שוויץ במשחק הראשון במוקדמות המונדיאל, שניהם צריכים להתפטר. אתם מבינים? הכל מתנקז אצלו למשחק אחד? זאת התוכנית המקצועית שלנו? ככה בונים נבחרת לעשור הקרוב? מקסימום, תמיד אפשר לקדם את אויניר. הוא כבר יעלה אותנו למונדיאל.