צילום ועריכה: יועד כהן
אם בפתיחת העונה מישהו היה מעלה על דעתו שבסופה תכנס הנהלת מכבי תל אביב מסיבת עיתונאים מיוחדת, לבטח היה מדובר בסיכום ההישגים בהם זכה המועדון, או החתמתו של שחקן אטרקטיבי כזה או אחר. מה שבטוח הוא שלא היה מדובר בפרידה יזומה מניקולה וויצ'יץ', ללא ספק אחד מהזרים הגדולים ביותר שידע המועדון הצהוב בכל הזמנים. הסיבות לפרידה היו רבות, אך בראשן עמדו החוזה הגדול של השחקן, בו הרוויח בעונה האחרונה 1.7 מיליון דולרים, בצירוף עם הפציעות הטורדניות והכושר החלש במיוחד שהציג במהלך העונה.
וויצ'יץ', שנראה נסער ורגשני ביותר, פתח ואמר: "יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד אבל מוני הרג אותי עם הדברים שלו. היו לי 6 שנים מדהימות פה, השנים הטובות בחיי. האנשים שפגשתי פה, החברים, הקהל, זה משהו בלתי ניתן לתיאור. זה ימשיך להיות חלק חשוב בחיי". על העזיבה שלו את הקבוצה, אמר הסנטר הקרואטי: "זה רגע מאוד עצוב, אבל אני גם גאה ושמח שאני רואה שאנשים אוהבים אותי כל כך ומעריכים אותי. אני חסר מילים. ציפיתי שזה יקרה וניסיתי להתכונן, אבל כשהרגע הגיע ואנשים מביעים את אהבתם אליי, לזה לא יכולתי להתכונן".
הסנטר אף סיפר על הגעתו לארץ: "בשנה שהגעתי, כילד בן 23, אני ואשתי הרגשנו אהבה ממבט ראשון לארץ. היינו שייכים למשפחה אחת גדולה, דבר שלא יהיה לנו בשום מקום אחר. המשפחתיות היא הדבר שאקח איתי לעולם". כשנשאל מה היתה הקבוצה הטובה ביותר בה שיחק, אמר וויצ'יץ': "הכדורסל בתקופת פיני היה היפה ביותר באירופה ב-15 השנים האחרונות". לגבי איבוד האליפות, אמר השחקן: "הדרך האחרונה שרציתי לעזוב את מכבי היא עם איבוד האליפות. ברגע שהפסדנו קיבלנו שוק, אבל זה חלק מהחיים, והכל יכול לקרות במשחק אחד. זה אחד הדברים האחרונים שאזכור ממכבי".
על כך שהוא נאלץ למצוא קבוצה חדשה, אמר וויצ'יץ': "אני חייב לחשוב על המשפחה שלי ולהיות ריאלי, ולדעת מה המצב ומה צריך להיות. כפי שאמרתי למוני ולשמעון, זאת לא פרידה, ואנחנו ללא ספק נתראה שוב. אני אמצא דרך לחזור לפה. זה רק זמני".
מוני פנאן, שהיה קרוב מאוד לוויצ'יץ', לא הצליח להסתיר את התרגשותו, ונאבק לעצור את הדמעות. "מהרגע הזה חששתי. מהרגע שבו אצטרך לעמוד מול ניקולה, להסתכל לו בעיניים, ולדעת שאני צריך להיפרד ממנו. להבין שכבר לא אראה את ניקולה מגיע לאימון, מגיע לטיסה, מתאמן איתנו, מחביא לי את הטלפון, ממלא לי את התיק בבקבוקי מים". פנאן התייחס בעיקר לאדם שמאחורי הכדורסלן. "ניקולה, מלבד היותו ספורטאי למופת, הוא גם בן אדם נהדר, ולכל הדברים בו אתגעגע מאוד. ניקולה הפך לאחד משלנו, כאילו נולד בתוכנו. הוא חלק ממשפחת מכבי לעוד שנים רבות, כמו גם חלק ממשפחתי הפרטית. המשפחה שלהם חדרה לליבנו. אני אישית לא אתרגל לכך שלא אראה אתכם כאן איתנו. יכולתי להמשיך ולדבר, אבל אני חושש שהדמעות יחנקו את גרוני".
גם עבור שמעון מזרחי נראה היה שהפרידה קשה: "לגבי ניקולה, כל מי שישאלו אותו לגביו יגיד שניתן להגדיר אותו כיחיד ומיוחד. הן ביכולותיו הספורטיביות, והן ביחס האישי שלו לאוהדים, להנהלה ולשאר השחקנים. זה אחד הרגעים העצובים מבחינתי להיפרד משחקן כמוהו. אני יודע שאם זה קשור בניקולה ומשפחתו הוא היה נשאר כאן ואולי הופך אזרח ישראלי במקום אזרח קרואטיה".
גם דייויד פדרמן נראה עצוב, וסיפר על השיחה עם מוני פנאן בה החליטו על שיחרורו של הסנטר: "אין ספק שזה אחד הרגעים היותר קשים בשבילנו. ביום שישי כשמוני צלצל ואמר שצריך לדבר עם ניקו, היתה חצי דקה של דומייה. קיוויתי שהרגע הזה לא יגיע. ניקולה הוא לא רק שחקן כדורסל, הוא הרבה יותר מזה. הוא שחקן שאנחנו מאוד אוהבים, והלוואי שהיינו יכולים לשבת ולהגיד שהוא נשאר איתנו ל-15 שנים הקרובות. לצערי עם המצב הכלכלי בעולם, ניקולה יכול להחליט ללכת לשחק בסכומים אחרים שמכבי לא יכולה לעמוד בהם".
פדרמן גם ציין שהוא בהחלט מאמין שבקרוב יחזור השחקן למועדון: "המסר שאנחנו מעבירים היום לניקולה שאתה היית חבר שלנו, אתה נשאר חבר שלנו, אנחנו אוהבים אותך, ואם אתה רוצה לחזור אלינו לחצי שנה, שנה או 10 שנים, הדלת שלנו תמיד פתוחה. הלוואי ועוד נשב בעתיד, כי איתו זה תמיד המשא ומתן הכי קל שיש. ניקולה הוא הוכחה חיה שאנחנו לא מתעסקים רק בכדורסל, אנחנו מרגישים כמו משפחה. הלוואי ויהיו לנו עוד הרבה אנשים כמוהו בעתיד".