מי יילך אחרי וויצ'יץ'?

צילום ועריכת וידאו: יותם רונן

לסרט הדרמה של ניקולה וויצ'יץ' במכבי תל אביב אמור היה להיות סיום הוליוודי: וויצ'יץ', אולי גדול הסנטרים שלבשו את המדים הצהובים-כחולים, חותם את אחת העונות ההפכפכות בקריירה ואת הקדנציה המפוארת בישראל עם סל ניצחון מרגש ששומר על הסטטוס-קוו בכדורסל המקומי. כאילו כדי להתריס, להוכיח למספידיו הרבים שהוא עדיין כאן, חי וקיים. עשר שניות לסיום גמר הפיינל פור, כשמכבי בפיגור נקודה, קיבל הקרואטי את הכדור מימין לטבעת, במקום האהוב עליו; חפר שמאלה, הסתובב, סיים עם הקרש. טאץ' עדין. צ'אקה. הקהל באוויר, ספסל הקבוצה בעננים. אבל מישהו שיבש את התסריט של הבמאי שמעון מזרחי. מיקי דורסמן הזעיק טיים-אאוט, ממנו עלתה חולון חדה ומפוקסת. התרגיל ששרטט דורסמן על הלוח הטקטי בוצע בשלמותו: מאליק דיקסון מוציא את הכדור מהחצי ומקבל בחזרה, כדי לסיים בשתי נקודות. ואז האדמה רעדה.

בחדר ההלבשה של מכבי ישב וויצ'יץ' על הכיסא הקבוע שלו, בין טרנס מוריס ליותם הלפרין, וחייך לעצמו חיוך מריר. "אם זה היה המשחק האחרון שלי במכבי, אז לא מגיע לי לסיים ככה", אמר. הוא צודק. וויצ'יץ' מסמל עבור רבים את מכבי הישנה: השמחה, החכמה, האינטליגנטית. החמה. הכנה. המרגשת. שריד לקבוצה שלא תשוב עוד בשנים הקרובות. ובזמן שוויצ'יץ' אמר דברים שיצאו מן הלב ונכנסו אל הלב, העדיף מוריס, מרחק סנטימטרים ספורים ממנו, להתיישב בגבו לחדר ולעיתונאים הרבים. פניו כבושות בידיו הגדולות. עולמו הפנימי וודאי סער, אך האמריקאי העדיף שלא לשתף איש באבלו.

אם וויצ'יץ' מסמל את מכבי של פעם, הרי שאין דמות המגלמת באופן מדויק יותר ממוריס את מכבי הנוכחית: מוכשרת אבל אפורה, קשוחה אך מיוסרת. מנותקת. אדישה. במובן הזה, חולון היא אולי האנטיתזה הגדולה ביותר למכבי. לפני המשחק אמש בחר דורסמן שלא להכביד בתדרוכים טקטיים סבוכים, אלא הקרין לשחקניו סרט קצר על כלבים אפריקאים. "הכלבים האלו תוקפים רק בלהקות. הם הבינו שביחד הם יכולים להכניע כל יריב. כך גם אנחנו", אמר להם. המסר הופנם. ולכן אולי הבעיה האקוטית ביותר של מכבי העונה, מעבר לניתוחים המקצועיים על היעדר פוינט גארד ראוי או סמול פורוורד, עליה רמז גם צביקה שרף במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק, היא ששחקני מכבי תפקדו כבודדים. בסיכומו של דבר, זו מכבי שהייתה קטנה הרבה יותר מסך חלקיה.

אכזר הוא עולם הספורט. לפני פחות מחודש, בפיינל פור היורוליג במדריד, היה שרף על גג העולם. בסיום המחצית הראשונה של משחק הגמר מול צסק"א, עמד מרחק עשרים דקות מכניסה להיכל התהילה הישראלי, לצד שמות כמו רלף קליין ופיני גרשון. והיום שמו של שרף נחקק באותיות של קידוש לבנה לצידם של יעקב אדלר ואלי קנטי. השאלה היא האם, בראייה אובייקטיבית, זה באמת מגיע לו. אפשר ואולי צריך שלא להסכים עם הסגנון הבוטה של שרף, עם האגרסיביות הארסית וההשתלחויות האישיות, אבל חייבים להודות שדרכו של המאמן במכבי ואולי בכדורסל המקומי הייתה צריכה להסתיים באקורד מעט פחות צורם.

כך או אחרת, ההפסד הזה חרץ כנראה את גורלו של שרף. במכבי הוא לא יישאר, בשום קונסטלציה. מזרחי ופנאן היו שמחים לראות אותו ממשיך כמנכ"ל, אלא שכץ ופדרמן לא יסכימו לוותר על שירותיו של אלי דריקס. וגם ספק רב אם שרף עצמו, אשר אחרי מספר שנות הפסקה שב לטעום את טעם היורוליג, יסכים לוותר על אהבתו הגדולה – האימון – ולשוב לשמש מעין פקיד במשרדי המועדון. לכן האפשרות שנראית כעת כריאלית ביותר היא הודעה משותפת שיוציאו הצדדים במהלך השבוע הבא, ובה יכריזו על פרידה הדדית. שרף יזכה בפיצוי כספי מסוים וימשיך הלאה. הקמפיין האירופאי המוצלח של מכבי העלה מחדש את קרנו בעיני אנשי הכדורסל ביבשת ועשוי לסדר לו ג'וב נאה. אולי ביוון, אולי ברוסיה, אפילו באוקראינה. העיקר לאמן.

מי יחליף את שרף? שאלת מיליון הדולר. אולם גם במקרה הזה האופציות ברורות ויחסי הכוחות מוכרים. זה בטח לא יהיה פיני גרשון. כנראה שגם לא דיוויד בלאט, אשר עתיד לחתום בשבוע הבא בדינמו מוסקבה או בקבוצה מספרד. שרון דרוקר ואפי בירנבוים, כידוע, הם המועמדים העיקריים. דן שמיר? אפשרות קלושה. זה בעיקר יהיה עניין של מחיר וטיימינג. אולי כל העסק יוכרע על בסיס שיחת התרשמות. כרגע, קשה לראות מועמד אחר לתפקיד. דרוקר ובירנבוים ממתינים להתפתחויות. בשבוע הבא, אחרי שהדיבורים על פרידה משרף יעברו לפסים מעשיים, ייפול הפור על המחליף המיועד. המו"מ יהיה קצר וקולע. בכירים במכבי אמרו אתמול שייקחו מספר ימים להתאוששות ומחשבה. לכן החליטו לוותר על הפגישה שהייתה אמורה להיערך הצהריים במשרדו של מזרחי. שכן שרף הוא לא נוון ספאחיה. מזרחי נוהג להשתמש בקלישאה "בשר מבשרו של המועדון". הפרידה ממנו תהיה מכובדת. סביר להניח שעד סוף השבוע הבא כבר יהיה לו מחליף.

בגזרת השחקנים המצב מעט יותר מעורפל. וויל ביינום, דרק שארפ, טל בורשטיין, יותם הלפרין, אלכס גארסיה ואסטבן באטיסטה מחזיקים בחוזה לעונה נוספת. המאמן הבא עשוי לבקש להיפרד מביינום, אך זה יעלה למכבי לא מעט כסף (ביינום חתום על חוזה המוערך בכ-1.2 מיליון דולר ברוטו לעונה). ליאור אליהו מסיים חוזה אבל ככל הנראה יישאר, משום שלמכבי יש זכות השוואה לכל הצעה שיקבל. גורלו של מרכוס פייזר תלוי ועומד בבדיקות רפואיות שיעבור. לניקולה וויצ'יץ' נמסרה כבר בערב יום שישי ההודעה כי הוא לא ימשיך בקבוצה. טרנס מוריס ינהל מו"מ מקביל עם מספר קבוצות ויחתום בקבוצה שתציע לו את השכר הגבוה ביותר. עומרי כספי ימריא לארה"ב בתוך 48 שעות ויחל בסדרת אימונים עם מספר קבוצות NBA שהביעו בו עניין. אם ייבחר בסיבוב הראשון בדראפט, שייערך בסוף יוני, גם הוא יעזוב, אלא אם הקבוצה שתבחר בו תעדיף לשלוח אותו לעונת התחשלות נוספת באירופה. מבחינת משפחת כספי, מכבי לא עמדה בחוזה המבטיח לעומרי מקום בין שמונת הבכירים ברוטציה (כספי סיים את העונה תשיעי בממוצע דקות המשחק), ולכן ההחלטה אם לעזוב נמצאת לחלוטין בידיה. וונטיגו קאמינגס יארוז את הפקלאות וימריא ליעד אחר.

פניהם של אנשי מכבי תל אביב בדקות הסיום ולאחר המשחק אמש הזכירו כמעט במדויק את התמונות הבלתי נשכחות ההן מכפר בלום לפני 15 שנה. צביקה קציר, נציגו של רענן כץ בהנהלה, בנקאי מכובד ובכיר בחיי היום-יום, עמד ברבע האחרון לצד הפרקט ובהה במתרחש כלא מאמין. בשניות האחרונות חטף בקבוק מים ושפך על הראש. אולי זו בכלל הזיה. דיוויד פדרמן נשען על מעקה בסמוך לשולחן המזכירות וגלגל עיניו לשמיים. שמעון מזרחי נעלם במהרה מן הזירה ונבלע בחדרי ההלבשה. מתוקף תפקידו כסגן יו"ר האיגוד נמצא מזרחי בדרך כלל על בימת המכובדים ומעניק לקפטן המנצח את צלחת האליפות. הפעם, כנראה, כוחותיו לא עמדו לו. שרף וגיא גודס נראו כמי שחרב עליהם עולמם. את דרכם אל חדר ההלבשה עשו שחקני מכבי בשקט מופתי. בחדר עצמו ישב מוני פנאן באחת הפינות, מכונס בעצמו, ומיאן להתנחם. באטיסטה הזיל דמעות. היתר מיהרו להתקלח וברחו הביתה.

לא פחות דמעות הזילו אנשי חולון. אבל היו אלה דמעות מסוג שונה לגמרי: דמעות של התרגשות, דמעות של אנשים שעשו היסטוריה. חסל סדר גליל של שפר, קנדי וליף; החל מהעונה הבאה יהיו טאקר, סימונס ורוט המושא לקנאה ולהשוואות של יתר קבוצות הליגה. אותם שחקנים, אגב, יצאו משערי ההיכל רק בסמוך לחצות. מאות אוהדי חולון המתינו להם ביציאה והעניקו קבלת פנים בלתי נשכחת. השירה האדירה הוציאה חלק מהשכנים בבניינים הסמוכים מבתיהם, שהתקרבו כדי לחזות בפלא. אחד אחרי השני יצאו שחקני חולון, כאשר כל אחד מהם דאג להשליך פריט לבוש לאוהדים הרבים, מעין מנחת תודה על הדחיפה המוראלית האדירה שהעניקו במגרש. והאוהדים, חלקם גם בני ארבעים וחמישים, התנפלו על כל נעל מיוזעת ורטובה משל היה מדובר באונקיית זהב. עבורם זה בעצם שווה הרבה יותר.

בשעה הזאת כבר לא היה ניתן לאתר ולו אוהד מכבי אחד שנותר בשטח. אוהדי חולון המשיכו לשיר ולרקוד ולבכות ולהתחבק, עד שנראו כעיסה אחת, דביקה ומאושרת. ואפילו מזרחי המלנכולי, שיצא מההיכל מלווה במספר שוטרים, כמעט ולא זכה להתייחסות מצידם. שהרי לא היה זה ערב של שנאה; חולון, כפי שדאג להדגיש מורן רוט לאחר המשחק, באה מאהבה. אהבה שהתפרצה על הפרקט של יד אליהו בעוצמות שאפילו ההיכל הזקן טרם ראה. עוצמות של קבוצה וקהל שהסתובבו במדבר כל כך הרבה שנים, שקמו ונפלו ושוב קמו ושוב נפלו, רק כדי לקום מחדש. עד שהחליט אלוהי הכדורסל שהפעם התהילה מגיעה להם.

אנשי האלופה הטרייה אמרו שאת הערב הזה ייקח להם עוד הרבה זמן לעכל. ודיוויד פדרמן רק חייך ואמר לכלי התקשורת שמחר תזרח השמש. אולי בשנה הקרובה היא תאיר באור מעט שונה. ויהי ערב ויהי בוקר, יום חדש.

ohadgreenwald@walla.co.il