רוני לוי הכי גדול?

מעבר להיותה הקבוצה הכי מודרנית בישראל, מכבי חיפה סיגלה לעצמה בצדק רב שם של בית חרושת מוצלח למדי של מאמנים מתקדמים ומשפיעים. שפע הכישרון, התשוקה העירונית לכדורגל והאמצעים של בעל המאה היוו קרקע פוריה לאנשי מקצוע שידעו לנצל זאת נכון, והיה להם את האופי הנדרש. שלמה שרף ואברהם גרנט הצילו לעצמם את הקריירה, והפכו דרך מכבי חיפה לשני מאמני הנבחרת המצליחים ביותר בדור הנוכחי. יצחק שום הגיע ממכבי חיפה לפנאתינאיקוס. בתווך תמצאו את גיורא שפיגל, שאמנם זכה רק באליפות אחת בשש שנים, אבל הוא ללא ספק אחד המאמנים המשפיעים ביותר בשני העשורים האחרונים. האיש שהביא יחד עם מכבי חיפה שלו את החלום האירופי לכדורגל הישראלי, חלום לא קל איתו אנחנו מתמודדים עד היום, כאשר אנחנו שואלים את עצמנו האם אנחנו מעדיפים הצלחה של קבוצותינו באירופה או הצלחה של ליגה תחרותית. מכבי חיפה של שפיגל אתגרה, בלי שום ספק, את הכדורגל הישראלי, ואת אלה שירשו אותו אחר כך בממלכה של יעקב שחר.

היום זה קצת נשמע מופרך, אבל בעבר הרחוק מכבי חיפה נחשבה לבית קברות למאמנים. השילוב בין רגשי הנחיתות הישנים לכמויות הכישרון שתמיד גדלו באיזור, לא אפשר למאמני הקבוצה להתמיד יותר מדי, ולרוב היה זה ג'וני הארדי, שחקן, מאמן וסמל, שנקרא לדגל כדי להציל את המולדת. רק עם בואו של שלמה שרף ב-1983, בשילוב של לא מעט מקריות היסטורית, השתנה הגנום של המועדון לעד. לדירוג חמשת מאמני מכבי חיפה בכל הזמנים, אף אחד מאלו שהיו לפני שרף לא יכול היה להיכנס. לא אברהם מנצ'ל, שהעלה את הקבוצה ליגה ב-1965, באחת השנים הקשות של המועדון, הציל את הקבוצה מקריסה והגיע מהליגה השנייה עד חצי גמר גביע המדינה – הישג נדיר באותה תקופה. בטח לא ג'ק מנסל ואדמונד שמילוביץ'. רוני לוי, שיסיים בסוף העונה את דרכו המפוארת במכבי חיפה, הצליח לעשות זאת. לכבוד סיומו של עוד פרק מוצלח בתולדות המועדון, הגיע הזמן להשוות אותו לקודמיו.

הרבה מאוד תנאים שלא היו תלוים בו, עזרו לשלמה שרף להביא למכבי חיפה את שתי האליפויות הראשונות. למעשה, הוא קיבל כבר קבוצה מוכנה, שרצה המון שנים ביחד עוד מהנוער, ירש חלק משחקני הרכש הגדולים של אותן שנים – זאהי ארמלי וציון מרילי, ונהנה ממעידה חד פעמית של קבוצה עוד יותר לוזרית ממכבי חיפה של אותן שנים, בית"ר ירושלים. אבל תנאים לא שווים כלום אם אין מי שיידע לנצל אותם, ושלמה שרף עשה זאת יותר טוב מכל מאמן שהיה למכבי חיפה.

אם מישהו סבר שהאליפות הראשונה שהוא הביא למכבי חיפה היתה קצת מקרית, זאת שבאה מיד אחריה, ואיתה עשור מפואר, הוכיחו בדיוק ההפך. שרף, שהגיע ב-1983 לקבוצה שהמחשבה הראשונה שלה היתה איך להישאר בליגה ולא ידעה אף פעם להפיק משהו אמיתי מחומר הגלם הנדיר שגדל באזור, התחבר כמו כפפה ליד למועדון והצית אותו בפראות הוינרית שלו. שרף שינה את מכבי חיפה לעד, והיה למאמן היחיד שהיה שותף להקמתן של שתי שושלות מפוארות בתולדות המועדון. זאת של שנות השמונים, וזאת של שנות ה-90, עם עטר וברקוביץ', איתם זכה בדאבל ב-1991. יהיו שיגידו שאת האליפויות שלו שרף לקח ממש עם סיום העונה (1983/4, 1984/5, 1990/1), בלי העוצמה שאפיינה את הקבוצות של שפיגל, גרנט ורוני לוי, אבל ההשפעה של אליפויות שרף שווה לכל אלו שבאו אחריו.

מכל המאמנים בדירוג, שפיגל אמנם זכה בהכי מעט אליפויות, רק אחת, אבל השפיע יותר מכולם על סגנון חייו של המועדון. מכבי חיפה חיה ונושמת עד היום את החלום האירופי של שפיגל. אם שרף הוציא את מכבי חיפה מהשכונה, שפיגל העלה אותה על חליפות והפך אותה לקבוצה שחושבת קודם כל אירופה, חשיבה שהפכה אותה ברבות השנים למועדון הכי שחצן במדינה. גם יעקב שחר, אויב מושבע כיום, יודע שרק שפיגל הצליח להנחיל עבורו את דפוסי העבודה שהוא חלם עליהם, ואיתם הוא הגיע אחר-כך לרבע גמר גביע המחזיקות, שמינית גמר גביע אופ"א ושלב הבתים בליגת האלופות. לא קל להפוך ילד סורר ומוכשר דוגמת מכבי חיפה לקרייריסט קר ומצליח, שפיגל עשה זאת כבר בעונתו הראשונה, כשהראה לכל האנשים בישראל שסגדו לכדורגל מעבר לים, כי הפערים בינינו לבין פארמה ניתנים לגישור. האליפות היחידה שלו (1993/4) היתה הכי מרשימה מכל המאמנים שעברו מכבי חיפה, הכי עוצמתית, הכי אטרקטיבית. אליפות ללא הפסד, שהציבה רף בריא לשנים הבאות.

רוני לוי לקח את החזון של שפיגל צעד קדימה, וקירב את מכבי חיפה צעד נוסף לעבר אירופה. פחות מבחינת תוצאות, יותר מבחינת הצוות המקצועי שבנה סביבו וסגנון העבודה הכמעט מדעי. על הנייר, לוי צריך להיות מדורג יותר גבוה בטבלת מאמני מכבי חיפה. הוא הביא לקבוצה של שחר הישג שיא של שלוש אליפויות רצופות, ביסס את השליטה של הקבוצה בליגה בצורה מוחלטת - הישגים שרק בעוד כמה שנים יעריכו באמת במכבי חיפה, אבל קשה להתעלם ממצבן של מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים בשנים האלו. אם לוי, כמו שרף, היה מצליח לבנות שושלת נוספת במכבי חיפה ולא נכנע לתכתיבי המציאות, ייתכן כי הוא היה מתחרה איתו על תואר המאמן הגדול בתולדות מכבי חיפה (זאת הסיבה לריב ביניהם?). אולי בקדנציה הבאה של רוני לוי במכבי חיפה הוא יצליח לעקוף את הקיסם.

האיש שגידל את נערי הזהב של שנות השמונים, הדור ששינה את מכבי חיפה לעד. הרדי שיחק במכבי חיפה בשנות ה-60, ולאחר שפרש הפך למאמן החירום הקבוע של הקבוצה הלא יציבה. כל מאמן שהגיע למכבי חיפה ידע שהרדי עשוי להחליף אותו באמצע העונה. עבור המנהלים של מכבי חיפה הרדי היה מינצח בטיחות, ולא פעם הציל את מכבי חיפה ממצבים מביכים שההיסטוריה העמידה בפניה. הרדי הציל את הקבוצה מירידה, העלה אותה ליגה כשצריך, ונתן למנהליה הכושלים גב לטעות. הוא זה שהסב את ברוך ממן מקיצוני לקשר מרכזי בלתי נשכח, והכין את הקרקע לפריחה הגדולה, כשהסיטואציה אפשרה זאת. בלי ג'וני הרדי, שלמה שרף לא היה משנה את ההיסטוריה, וכנראה גם לא מגיע אחר-כך לנבחרת ישראל.

המאמן הכי אפור בתולדות מכבי חיפה, אבל האיש שהציל את המועדון מחוסר שפיות כללי, אחרי 7 שנים ללא אליפות. גרנט לקח שתי אליפויות לא מעניינות במיוחד (2000/1, 2001/2), עם סופר גרופ של שחקנים יוצאי דופן, אבל היתה לו היכולת הפסיכולוגית לרפא מועדון חולה משיגעון מוחלט. גם לפניו למאמני הקבוצה היה תקציב מאוד גדול לעשות כמעט כרצונם, אבל לאף אחד לא היה את האופי לנצל אותו כראוי. מאמני מכבי חיפה קרסו אחד אחרי השני, קצת כמו בעידן שלפני שלמה שרף, עד שהגיע גרנט והחזיר את המועדון המשוגע למסלול. גרנט איזן את מכבי חיפה והצליח ללמד את המועדון לדעת להתגבר על לחצים סביבתיים, כגון תקשורת לוחצת, קהל מפונק ושחקני עבר מתוסכלים, אבל היום אנחנו רואים שרוב הדברים שהוא הביא איתו מתל אביב נשכחו כמעט כולם. כמו הישגיו הדלים במיוחד באירופה, בהשוואה לשפיגל ורוני לוי.