נא לשמור על השקט

היסטוריה: אליפות אחת (1981/82), שלושה גביעים (1974/75, 1979/80, 1989/90)

שימו לב: לאחר עשור שבו עלתה וירדה כמו רכבת הרים מהליגה הלאומית לליגת העל ולהפך, כפר סבא הצליחה לשרוד שתי עונות בליגת העל ותפתח את עונתה השלישית, כשבעונה שחלפה אפילו לא הייתה מעורבת בקרבות נגד הירידה.

באו: אורי אוזן (מגן), אייל שן (קשר), אבי אבינו (חלוץ, חזר מהשאלה), כפיר אדרי (קשר).

הלכו: ז'וזה דוארטה (חלוץ), אלירן דנין (מגן), עמנואל פאפו (מגן), שלו מנשה (קשר), אורן נסים (חלוץ).

הרכב מסתמן: לויטה, אוזן, דה סילבה, זרקו, מגן שמאלי זר, ידין, אבו בקרי, ישראלביץ', לוז, אדרי (זר), יבואה.

חמש שנים הוא כבר איתנו. עם הזמן הוא למד את הליגה המוזרה שלנו, את סגנון המשחק של הבלמים והמגנים. לאט לאט הוא הבין ממי להיזהר, איך לא לתת לבלמים וקשרים כסחנים להוציא שחקנים טכניים מאיפוס וכיצד משחקים כדורגל בישראל. הוא למד עברית, קלט את המנטליות, מצא סוף סוף בית חם, ולא פחות חשוב: פגש מאמן שנותן לו חופש פעולה. היום גיז'רמו ישראלביץ' הוא כבר אחד משלושת הקשרים הכי טובים בליגה, אבל עד לפני כמה שנים, הארגנטיני לשעבר עדיין חיפש את עצמו במדינה החדשה. אלי אוחנה, למזלו, מאוד דומה למאמנים בארגנטינה, שדוגלים בחופש יצירתי מוחלט לשחקני ההתקפה. התוצאה: מאמן כפר-סבא, שלא ממש רענן את הסגל, קיבל עוגן לשנים הבאות, קשר שיעשה את ההבדל בין האזור המסוכן של התחתית לאזורים הנעימים במרכז הטבלה.

שני דברים עלולים להעיק על הפועל כפר-סבא העונה: הראשון, היעדר רענון בסגל. כפר-סבא שמרה על הסגל הנהדר שלה, שכולל קשרים מצוינים כמו ישראלביץ' וחלוץ באנקר כמו יבואה, אבל לא הביאה שחקן בולט אחד שיתאגר אותם מחדש. שיכניס בהם רוח חדשה. מצד אחד, אוחנה יכול ליהנות מקבוצה שרצה כבר הרבה זמן יחד ורק תלך ותשתפר, אך סכנת השובע והמיצוי תמיד אורבת בפינה. הבעיה השנייה ברורה יותר, והיא הנאיביות בקבוצות של אוחנה. כפר-סבא שיחקה בעונה שעברה כדורגל מרנין, נראתה על הנייר כמו הפתעה פוטנציאלית, אבל התמימות מנעה ממנה לגלם את זה בהישג ממשי: החורים בהגנה, הרכות של הקישור, הפיזור המוגזם בין חלקי הקבוצה. כנראה שגם העונה נראה קבוצה טיפוסית של אוחנה.

הסיקור הדרוויניסטי של ליגת העל לא מפנה מקום לעתים לגיבורים של הקבוצות הקטנות. כפיר אדרי היה אחד כזה בעונה שעברה, לצד עומר בוקסנבוים במכבי הרצליה. הכישרון המולד של אדרי הבשיל למשהו יותר ממשי ממה שהורגלנו אליו, הצורך לשרוד בקבוצות קטנות יותר גבה ממנו יותר שקדנות ומאמץ, ואוחנה ידע למה שווה היה להילחם עליו עד הרגע האחרון עם אריאל שיימן. אם אדרי ימשיך את המגמה בקריירה שלו גם בכפר-סבא, אין שום סיבה שהוא לא יחזור לסגל הרחב של קשטן.

למרות שיש לו שם משפחה יפהפה, אורי אוזן קיבל בקיץ האחרון מכה לא נעימה לקריירה, שגם ככה לא ממש ממריאה. יכול להיות שזה הליהוק הלא נכון בתור מגן (הצטיין בתחילת הקריירה כבלם), יכול להיות שזה המעברים המוגזמים בין קבוצות הליגה, יכול להיות שזה בגלל חוסר ההצלחה במבחן הגדול שנקרא מכבי חיפה. בשורה התחתונה, אורי אוזן מתחיל את העונה בכפר-סבא. עבור אלי אוחנה מדובר בשדרוג על עופר טלקר המזדקן, השאלה היא האם לאוזן יהיו את הכוחות המנטליים למזער נזקים אחרי שעזב בצורה מכוערת את נתניה. כי אם הוא לא ימצא את הכוחות הנפשיים לכך, האוהדים של כפר סבא יזכירו לו היטב מאיפה הוא הגיע ולמה.

אלי אוחנה היה ונשאר מאמן בינוני מינוס, שלא מתאים את עצמו לקריטריונים המקצועיים הנדרשים. ובכל זאת, השידוך בינו לבין כפר-סבא נראה יציב ורווחי לשני הצדדים. מצד אחד כפר-סבא, שמצאה אייקון שמושך אליה את תשומת לב התקשורת ודעת הקהל, מה שנותן לה מעמד לגיטימי ברור בליגה ללא זהות וגם פוטנציאל להביא מפרסמים. אוחנה, מצידו, זוכה לשקט ונהנה ממקום בו לא באים אליו בטענות עם זוטות, כמו למה עד עכשיו הוא לא הביא רכש, למה הוא לא יוצא לעקוב אחרי שחקנים, למה הוא לא משתלם בחו"ל.

להפועל כפר-סבא יש קהל מתקדם, שמבין שכדורגל הוא בכלל אמצעי למשהו חברתי גדול יותר, אבל כנראה שגם העונה הוא ימשיך לא לאיים על הקבוצות היריבות. הדבר הכי מפחיד בהגעה לכפר-סבא הוא שיגנבו לך את האוטו, מעבר לכך הכנסת האורחים היא מושלמת. הקבוצה המקומית לא נהנית מעוצמה ביתית בולטת, תמיד ישאירו לך מקומות ישיבה נוחים באצטדיון ובדרך כלל אתה חוזר משם עם ניצחון כיפי. אם זה גם קורה במכונית איתה הגעת, אז זה בכלל מושלם.

"הפועל כפר סבא משחקת את הכדורגל הכי טוב בארץ, אז מה היא שוב במקום השמיני?"

מקום שמיני או מקום רביעי: אצל אוחנה אין באמצע