אוקטובר הקסום נמשך, כשדטרויט טייגרס הראו לניו יורק יאנקיז שהם מתכוונים לעשות הרבה רעש עד שיודחו, אם בכלל, בסדרה. ג'סטין ורלאנדר החזיק את הטייגרס במשחק, קרטיס גרנדרסון ניצח אותו עם טריפל שהכניס ריצה הביתה והבולפן של דטרויט היה פנטסטי, בדרך לניצחון 3:4 ו-1:1 בסדרה, שחוזרת כעת לעיר המכוניות.
ב-NL סט. לואיס עלתה ליתרון 0:2 במשחקים על סן דייגו, לאחר שגברה עליה 0:2 בפטקו פארק. הקרדינלס יקבלו הזדמנות לסגור עניין בבוש סטדיום בשבת. גם המטס ביתרון 0:2, אחרי ניצחון 1:4 על לוס אנג'לס דודג'רס עם הופעה מבריקה של טום גלאווין.
ניו יורק יאנקיז - דטרויט טייגרס 4:3 (1:1 בסדרה)
מנצח: ג'יימי ווקר; מפסיד: מייק מוסינה; שמירה: טוד ג'ונס
הטייגרס נלחמו בסוף העונה לא להיפגש עם המחבטים המפחידים של היאנקיז בפלייאוף הזה. אחרי שהמקום הראשון ב-AL מרכז ברח להם ברגע האחרון, לא הייתה להם ברירה והם השלימו עם מר גורלם. הגשה מעולה של הבולפן של דטרויט סייעה לה לקחת משחק אחד מתוך השניים בברונקס ולהעביר את ההכרעה לקומריקה פארק, שם יתמודדו בלילה שבין שישי לשבת (2:00) רנדי ג'ונסון וקני רוג'רס. נכון לעכשיו, יתרון הביתיות עובר לדטרויט.
מבחינת הטייגרס, הם עשו את שלהם, כשאם אפשר להפנות אצבע מאשימה בניו יורק, אלה הם שניים ספציפיים: בראש, אלכס רודריגז, שממשיך לגלות יכולת איומה באוקטובר, עם 0 מ-4 ושלושה סטרייקאאוטים על הצלחת. המאכזב השני הוא רובינסון קאנו, אחד החובטים הטובים השנה ב-AL, שנראה סהרורי על הצלחת ולא מצליח להכות בשום כדור.
בדטרויט פתח ג'סטין ורלאנדר הצעיר. ורלאנדר, רוקי בעונה סנסציונית עם סטאף של למעלה מ-100 מייל (160 ק"מ) לשעה, לא נבהל מפקקים מוקדמים שיצר על הבסיסים, והוציא את עצמו מצרות באינינגים המוקדמים. עזר לו סינגל של מרקוס ת'יימס, שהכניס את קרייג מונרו הביתה באינינג השני, והעלה את הטייגרס ליתרון 0:1 על מייק מוסינה.
אבל ורלאנדר ביצע שגיאה אחת שאסור לעשות נגד הליינאפ של היאנקיז. באינינג הרביעי, כששני שחקנים על הבסיסים, הוא הגיש לג'וני דיימון למרכז אזור הסטרייק. לא עושים דבר כזה, ובומבה של דיימון לסיפון העליון שלחה גם את חורחה פוסאדה והידקי מאטסוי הביתה - 1:3 ליאנקיז.
דטרויט נשברת? לא בדיוק. ת'יימס פתח את האינינג הרביעי עם דאבל והתקדם על הגשה פראית של מוסינה. לאחר מכן הקריב גרנדרסון, וזה 2:3 ליאנקיז. שני אינינגים אחר כך חבט קרלוס גיין להומר, והתוצאה כבר 3:3. בשלב הזה פינה ורלאנדר את מקומו, ואז בא המהלך ההתקפי של המשחק. אינינג שביעי, שוב ת'יימס עולה על הבסיס ומתקדם לשני, הפעם על כדור שעבר את פוסאדה באשמתו. גרנדרסון חבט לטריפל, הכניס את ת'יימס הביתה וקבע 3:4.
מהלך התקפי אמרנו? זה כלום לעומת מה שדטרויט עשתה בהגשה. לתלולית עלה ג'ואל זומאיה, חולה רוח שזורק 103 מייל לשעה ונראה כמו דמות מ"אוז". אם עדיין לא העניקו את תואר הפסיכי של הליגה, אף פעם לא מאוחר, הוא יקח בלי תחרות. זומאיה הגיש 1.2 אינינגים, בהם סילק שלושה חובטים בסטרייקאאוט, והכין את הקרקע לטוד ג'ונס. ג'ונסי הרד-נק נתן סינגל למאטסוי (יום מצוין של שלוש חבטות), אבל סילק את שלושת החובטים הבאים (פוסאדה, קאנו ודיימון) והיקנה לדטרויט את התקוה לסגור עניין בבית.
סן דייגו - סט. לואיס 2:0 (0:2 לקרדינלס בסדרה)
מנצח: ג'ף וויבר; מפסיד: דייויד וולס; שמירה: אדם ויינרייט
הרבה אנשים, כולל כותב שורות אלה, היו בטוחים שהשנה זה יהיה שונה, שהקבוצות מה-NL מערב יוכיחו שהפעם הן בשלות להמשיך הלאה בפלייאוף. אבל מגזרת סן דייגו נראה שההיסטוריה חוזרת. הפאדרס, שבשנה שעברה היו עציצים והפסידו בסדרה הראשונה 3:0 לסט. לואיס, רואים בעיניים דה ז'ה וו.
כשאתה מפסיד על האפס, זה אומר בדרך כלל שני דברים: שההגשה של היריב הייתה דומיננטית ושההתקפה שלך הסריחה. במקרה של הפאדרס, רק האופציה השניה בתוקף. סן דייגו השאירה 13 שחקנים על הבסיס, ולא הצליחה לגעת אפילו במגיש בינוני כמו ג'ף וויבר, עם ERA קרוב ל-10 בפלייאוף, שהגיע באמצע העונה כפליט מהאיינג'לס. מילה טובה מגיעה לבולפן של הקרדינלס, רעוע על הנייר אבל עושה את העבודה מול הקונוסים של סן דייגו, ובמיוחד את אדם ויינרייט, עם שמירה שניה בסדרה.
ולא שהקרדינלס כל כך מרשימים. הם לא, בלשון המעטה, אבל להם יש מה שלפאדרס אין - הרבה ניסיון בפלייאוף, משחק הגנה מעולה ובעיקר אלברט פוחולס אחד. האיש הזה חובט (רשם שלוש חבטות עם דאבל), רץ על הבסיסים, מכניס ריצות הביתה ובקיצור - הוא ההתקפה של הציפורים האדומות.
אין יותר מדי מה להתעכב על המשחק הנורא הזה, מלבד על האינינג הרביעי שכמו ביום שלישי, עשה את ההבדל. דייויד וולס הגיש ופרסטון ווילסון חבט לדאבל לקצה הרחוק של הפארק. ואז הגיע הנסיך אלברט, שקצת מסוכן להגיש לו במצב הזה. פוחולס חבט לסינגל שהכניס את ווילסון, אבל הסתבך בין הבסיסים כשהחליט להמשיך מהראשון לשני. אלא ששחקני הפאדרס לא הצליחו למקם שחקן על הבסיס השני, ולמרות שנתקע, הוא הצליח להגיע לחוף מבטחים ולבסיס השני. עדיין, אף אחד לא בחוץ. אחר כך הגיעו פסילות של סקוט רולן וחואן אנקרנסיון, ופוחולס התקדם לשלישי. ג'ים אדמונדס חבט כדור שטוד ווקר הרים אבל לא הצליח לפסול, פוחולס רץ הביתה - 0:2 לקרדינלס.
באינינגים שלאחר מכן עבד הבולפן של סט. לואיס ושימר בהצלחה את היתרון. אדם ויינרייט המעולה בא וסגר את הדלת עם ארבעת האאוטים האחרונים. סט. לואיס תארח את סן דייגו למשחק 3 (זמן מדויק טרם נקבע) בשבת, כשג'ף סופאן יפגוש את כריס יאנג.
ניו יורק מטס - לוס אנג'לס דודג'רס 1:4 (0:2 למטס בסדרה)
מנצח: טום גלאווין; מפסיד: הונג צ'י קו; שמירה: בילי וגנר
בגיל 40 טום גלאווין הוא לא אותו מגיש שהיה. כולם יודעים את זה וגם הוא עצמו. לכן גלאווין עשה בשנים האחרונות את המעבר המדורג והתאים עצמו למגבלותיו. הוא מגיש חכם, מוצא את הפינות, שום דבר שלא עשה קודם, רק שהפעם הוא נותן לתבונת המשחק ולניסיון להוביל אותו. גלאווין הגיש שישה אינינגים מצוינים עבור המטס. פדרו פליסיאנו, ארון היילמן ובילי וגנר עזרו לו לתרגם את היתרון לניצחון כשכולם ביחד הרשו חמש חבטות, ועם 0:2 בסדרה המטס חושבים קדימה, לסדרת הגמר של ה-NL.
הדודג'רס בצרות. לא ברור מה הסיבה למיש-מש שעשה גריידי ליטל בהרכב המגישים שלו ולמה כל המחליפים הם בעצם פותחים שעשו הסבה, אבל זה לא עובד. בנוסף, נומאר גארסיהפארה שוב נפצע ברגל, נראה כבד, וכמוהו כל הרכב החובטים של לוס אנג'לס.
אחרי שהמטס עלו ליתרון באינינג השלישי עם פסילה של חוזה רייס שהכניסה את חוזה ולנטין הביתה, הם הגדילו את היתרון בחמישי. קו מילא את הבסיסים ופינה את מקומו לברט טומקו. טומקו הרשה חבטת הקרבה לפול לו דוקה, שקבע 0:2, ובאינינג שלאחר מכן הכל כבר היה ברור יותר. דייויד רייט נכנס הביתה מחבטה של אנדי שאבז ואחריו פסל חוליו פרנקו כדי להכניס את קליף פלויד הביתה. הומר של ווילסון בטמיט על היילמן באינינג השמיני רק העלה את הדודג'רס על הלוח, אבל לא מעבר לכך.
בסופו של דבר, עד כה נראות סדרות ה-NL חד צדדיות, כשהספקנים ביכולתן של קבוצות המערב לעשות משהו בפלייאוף רשמו וי לצד הסקפטיות שלהם, ואלה שהאמינו שהן מסוגלות לתת קרב אוכלים את הכובע. אולי גרג מדוקס ישנה מעט את התמונה, כשיעלה בשבת מול סטיב טראקסל בדודג'רס סטדיום.
