תפסו שבוע

כרגיל, יש לא מעט סיפורים מעניינים השבוע. לורנס מארוני, למשל. מי בכלל זוכר את רג'י בוש? מארוני, רוקי השנה של ארבעת המחזורים הראשונים, לצידו של קורי דילון, אגדה בפני עצמו, רצחו את ההגנה המצוינת של סינסי. או דיימון היוארד, הקווטרבק הנודד, כבר ארבעים וחמש שנים בליגה וסופסוף נותן משחק כמו שצריך בשביל קנזס סיטי. סנטנה מוס במשחק הגדול הראשון שלו השנה, תופס שלושה טאצ'דאונים מהקוורטרבק הכי טוב היום בליגה או מייקל בולי, ליינבקר מאטלנטה, שעשה כל מה שאפשר לרשום בסטטיסטיקה השבוע – סאק, חטיפה, כפיית פאמבל והדיפת מסירה שהגיעה אל הידיים של דיאנג'לו הול, שהביא אותה כל הדרך אל קצה המגרש. אבל השבוע נתמקד בשלושה שחקנים אחרים – הזקן, הצל והילד.

בועט, אטלנטה פלקונס, בן 46, 24 שנים בליגה, מישיגן סטייט

מורטן אנדרסן כבר היה מחוץ לפוטבול, ולא מיוזמתו. אחרי שנים ארוכות של בניית קריירה מפוארת - בניו אורלינס, באטלנטה, בניו יורק ג'יאנטס, בקנזאס סיטי ובמינסוטה, הדני מקופנהגן מצא את עצמו מחוסר עבודה ב-2004. הטענות היו שהרגל שלו כבר חלשה ולא מדויקת ושאפשר למצוא באותו הכסף, או בפחות, שחקנים צעירים ורעננים. אנדרסן הלך הביתה מאוכזב. הוא הרי הצהיר בספורטס אילוסטרייטד שהוא הולך לשחק פוטבול עד גיל חמישים, אבל הרגל כבר לא בועטת לאותם המרחקים והדיוק יצא מפוקוס ומר אוטומטיק כבר לא מה שהיה פעם. והוא היה.

אנדרסן הוא ללא ספק אחד הבועטים הגדולים בהיסטוריה של ה-NFL, אם לא הגדול בהם. בין ההישגים המרשימים שלו - כמות ההופעות הרבה ביותר בשביל בועט במשחקי פרו-בול, הכי הרבה נקודות והכי הרבה שערי שדה בפרו-בולים, הכי הרבה שערי שדה מעל 50 יארד ומקום שני בהיסטוריה בנקודות למשחק (אחרי גארי אנדרסון). בקצב בו הוא שיחק השבוע הזקן יוכל להשיג אותו.

היום מורטן אנדרסן הוא מקום שני בטבלת השחקנים הגריאטרים בהיסטוריה של הליגה המקצוענית (אחרי ג'ורג' בלנדה שפרש בשנת 1976) ומקווה להחזיק עוד שנתיים בליגה כדי לשבור גם את השיא הזה.

ביום ראשון מורטן בעט בלי דופי ל-5 שערי שדה, ללא החמצה, ושתי בעיטות נקודה נוספת. הוא קיבל סיוע ממייקל קינן, אותו החליף במחזור השלישי אחרי שזה החמיץ 6 שערים מתוך שמונה ניסיונות, בבעיטה של 51 יארד (היום זה כבר מחוץ לארסנל שלו), אבל חוץ מזה עשה את העבודה לבד. באטלנטה מרוצים מאוד מאנדרסן, שהגיע איתם עד לסופרבול של 1999, ואם העונה שלו תמשיך כך הוא עשוי למצוא שם חוזה גם לשנה הבאה.

רסיבר, דאלאס קאובויס, 32, 11 שנים, אוהיו סטייט

טרי גלן נהנה מההייפ התקשורתי של טרל אואנס. קודם כל, הבלגאן לא נדבק אליו, כמו שקרה כל כך הרבה כשהיה עוד רסיבר צעיר בליגה. היום הבלגאן הולך למקום אחר והוא נשאר בצל, מחוץ לאור הזרקורים, ועכשיו יכול לעשות את העבודה שלו בשקט וללא הפרעות. ויותר מזה, הזוהר התקשורתי שטרל אואנס מקבל משפיע גם על המגרש. גלן, רסיבר מעולה מאז ומעולם, מקבל את השומרים החלשים יותר ואיתם גם הזדמנויות רבות יותר להשפיע ולהבקיע.

גלן התחיל את הקריירה בניו אינגלנד, כרוקי, נתן שנה ראשונה נפלאה והגיע עם הקבוצה לסופרבול. הקוורטרבק אז היה דרו בלדסו והמאמן היה ביל פרסלס. אבל אז התחילו הצרות. פרסלס קרא לגלן "היא" אחרי תצוגות של ידיים ממרגרינה, גלן הגזים עם דיבורי הסרק שלו, השחצנות שלו עלתה לשחקים והמשחק שלו לא התעלה לאותם גבהים, פציעות השאירו משקעים וכשהגיע בליצ'ק, מאמן שאוהב שקט תעשייתי ושחקנים קבוצתיים, הוא הושיב את גלן על הספסל. את שנת 2002 הוא כבר התחיל עם ברט פארב בגרין ביי ומשם עבר כעבור שנה לדאלאס.

בדאלאס פרסלס התחיל לבנות קבוצה בדמותו. הוא הביא את גלן בשנתו הראשונה במדבר ושנתיים אחר כך הביא גם את בלדסו. פרסלס תמיד היה מאמן של כבוד ולויאליות ושחקנים אותם אהב, שהעריך את מוסר העבודה שלהם, שכיבד את הרצון שלהם ואת כמויות הזיעה ששפכו על המגרש, גם בתקופות קשות, קיבלו ממנו הרבה קרדיט.

וגלן עושה את העבודה, עם הרבה יותר שקט עכשיו, מבוגר יותר וב'צל' של אוונס. גלן, מסתבר, אוהב את התפקיד החדש. לכאורה רסיבר שני בקבוצה, אבל בפועל הרבה יותר חופש, הרבה יותר כדורים, וכמו שהוכיח השבוע, גם טאצ'דאונים, שניים בשלוש דקות בין סוף הרבע הראשון ותחילת השני. גלן מוכיח את עצמו שבוע אחרי שבוע ביציבות ומאמץ ובקצב הזה הפרו-בול מחכה לו בפברואר 2007.

קוורטרבק, קליבלנד בראונס, בן 25, שנתיים, אקרון

הרבה זמן קליבלנד מחפשים ניצוצות של פוטבול אצל צ'רלי פריי. האמת היא שהרבה זמן קליבלנד מחפשים ניצוצות של פוטבול. אוהיו היא מדינה של פוטבול ובקליבלנד אוהבים את המשחק כמו את החיים עצמם אבל מאז שהבראונז חזרו לליגה אין רגע של חסד בעיר, בעוד הבנגאלס, היריבה המושבעת, מוכיחה פוטבול אטרקטיבי כל שבוע (כמעט).

והנה בא צ'רלי שלנו, יליד אוהיו, שלמד בבית ספר באוהיו, שהלך לאוניברסיטה של אקרון (גם היא באוהיו), שחצי מהקהל מכיר אותו עוד ממתי שהיה כזה קטן, ועושה מה שעשה בכל קריירת הקולג' שלו – מנצח משחק. ועוד איזה ניצחון, עם קאמבק אדיר במחצית השנייה מפיגור של 21:3. וההישג הוא גדול אפילו אם היריבה היא אוקלנד.

אמנם חייבים להודות על האמת – גם את הניצחון המתקתק הזה פריי כמעט החריב. 3:58 שניות לסיום הוא זרק מסירה איומה באנד זון שנחטפה בידי נאמדי אסומוגה. למזלו של פריי הקבוצה מהצד השני היתה אוקלנד, וההגנה של החומים עצרה אותם היטב. ביחד עם איבוד הכדור באנד זון בשבוע שעבר, 3:21 שניות לסיום נגד בולטימור הבלתי מנוצחת, כשקליבלנד הובילו בשתי נקודות והרייבנס הבקיעו שער שדה בהתקפה הבאה וניצחו את המשחק, פריי צריך להיות הרבה יותר זהיר.

ולמרות כל אלו, הקאמבק היה מתוק ומרגש. מסירות טאצ'דאון לדארנל, וינסלו וג'רבישוס הביאו את הבראונז אל קו הסיום המתוק ואל הניצחון הראשון של העונה. צ'רלי הקטן הוכיח שהוא יכול להוביל את הקבוצה לניצחונות, הוא הוכיח שיש בבית מנהיג ועכשיו רק נותר לו להראות וינריות ואחריות. בקליבלנד כבר הרבה זמן מחפשים לסמוך על מישהו.